מתחילים עם דוגמה. נושא השיעור שבו צפיתי
היה המחתרות בארץ. המורה לימד בצורה מסודרת. הוא דיבר, הסביר ונעזר בלוח. התלמידים
ישבו והיו שקטים. לקראת הסוף היה מעין תרגול ובקשה לענות על שאלות מתוך ההסבר
ובעזרת ספר הלימוד. חשתי כיצד שיעור נוסף,עוד שיעור, מסתיים. הכל היה תקין. הכל
היה סביר. החומר הועבר. ורק ניתן לשאול האם החומר נלמד? האם הייתה למידה בכלל? האם
הייתה למידה משמעותית? שאלתי את עצמי מה היה קורה אילו המורה היה אומר, בתחילת
השיעור, משהו כמו: "לקראת השיעור הזה חזרתי וקראתי כל מיני סיכומים שיש
במחשב שלי. לרגע צץ לי שאלה שהשאירה אותי מהרהר...לו הייתי חי באותה תקופה, האם
הייתי מצטרף לאחת המחתרות? ...ואם כן, לאיזו מהן? ניסיתי לדמיין את עצמי באותה
תקופה, בשנים שקדמו להקמת המדינה. אני הרבה יותר צעיר, למשל, בסוף כיתה י"ב.
המלחמה באירופה הסתיימה. הבריטים שולטים בארץ...מה עושים? וזה בדיוק מה שהייתי
רוצה לשאול אתכם עכשיו...האם הייתם מתגייסים או לא לאחת המחתרות ולפי מה הייתם
בוחרים? אני אכתוב את זה על הלוח. עוד מעט אתן לכם הסבר על המסגרת כללית של התקופה
ואחר כך אני רוצה שתקראו כמה קטעים שהבאתי על הארגונים השונים - ההגנה, האצ"ל והלח"י- עם המאפיינים
שלהם והפעולות שהם עשו. בסופו של דבר אני רוצה שכל אחד מכם ינקוט
עמדה ויכתוב מדוע אתם מצטרפים לאחת המחתרות (או לא). בשיעור הבא נמשיך ונפגיש חברי
המחתרות ביניהם כדי שידברו אחד עם השני. אז בואו נתחיל".
השאלה ...האם
הייתם מתגייסים לאחת המחתרות (או לאו) ולפי מה הייתם בוחרים? מקפיצה
את השיעור כלפי מעלה. השאלה פותחת ומכתיבה את מהלך השיעור. היא נותנת כיוון
ולכידות להתרחשות ההוראתית. היא חוזרת ומופיעה בסוף. יש צורך להתייחס אליה ולתת
תשובה. היא מאפשרת תשובות שונות. השאלה הפתוחה גורמת לדיאלוג בין התלמידים לבין החומר
הלימודי. היא מעניקה משמעות כלשהי ללמידה. אז יש הוראה תקינה ותחושה שהחומר נלמד ומאידך
יש הוראה משמעותית שנועדה לגרום למידה משמעותית. וכפי שנחמיה שטרסלר אומר:... "ושלא
יעבדו עליכם !!!".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה