...וכך זה קורה. בלי הודעה מוקדמת ובלי הכנות. בלי ציפיות מראש. אני מוצא
את עצמי יושב על כסא ליד שולחן בכיתה י"א של בית ספר תיכון. התלמידים באים מן
ההפסקה ונכנסים לכיתה. בהתחלה יש הרבה ורעש אי-שקט. המורה רץ מפה לשם וצועק ועושה
סדר, שהרי לא נאה בפני האורח מהאוניברסיטה ש"כך נראה". ואז עוברת תשומת
הלב ליואל (שם בדוי), סטודנט להוראה, תואר ראשון בהיסטוריה ללא ניסיון קודם מול
כיתה. לא מדריך בתנועת נוער וגם לא בצבא. לא פר"ח ולא היל"ה. הוא כותב
על הלוח את שם השיעור: "המאבק המזוין בגטאות". הוא פותח בהסבר קצר וככל
שעובר הזמן, הוא מתחיל להתרגל לנוכחותי והוא מרגיש יותר נוח ובטוח בפני הכיתה.
אחרי 10 דקות של הקדמה הוא מחלק תעודות היסטוריות המעידות על המטרות,
הדילמות והקשיים שליוו את ההחלטה לנהל מאבק אלים נגד הנאצים. התלמידים מתחלקים
לרביעיות והם קוראים את החומר. אין רעש בכיתה. להפך. אני רואה שהם מגלים התעניינות
ומחפשים כיצד לענות על השאלות המוצגות.
כך עוברות 10 דקות נוספות. יואל מחלק את הלוח לשלוש עמודות: מטרות/ דילמות/
קשיים והוא מתחיל לאסוף מידע מהתלמידים. ככל שנשמעות התשובות, יואל רושם את תמציתן
בעמודה הנכונה. הוא מגיב ומשלים. הוא מוסיף מידע. הוא מראה את הספר החדש של מישה
ארנס על חלקה של בית"ר במרד גטו ורשה. הוא פותח קובץ מקורות על השואה ומקריא
עוד מסמך. אני מסיט את מבטי לעבר הכיתה ולהפתעתי אני רואה מה שאיני רגיל לראות
בדרך כלל: כל התלמידים מקשיבים ליואל... אף אחד לא משחק עם הנייד ואף אחד לא נרדם
ואף אחד לא עושה כאילו ואף אחד לא הפך ל"עציץ". ויואל ממשיך במלאכתו
השקטה והיסודית ומלקט את המידע ורושם ומבהיר ומיידע. והשיעור מסתיים בדיוק בזמן,
כאשר הטבלה שיואל שרטט על הלוח הושלמה וכולם מרוצים ויש מחיאות כפיים למורה
המתחיל.
כן זה אפשרי – אני אומר לעצמי. בלי
זיקוקי דינור ובלי מהפכות. ניתן לנהל שיעור היסטוריה בעזרת מקורות
היסטוריים ולרכז את המידע הנובע מהם על גבי הלוח בצורת טבלה. ואני שואל את עצמי
מהו הסוד ולמה כאן זה עובד ומדוע במקום אחר המהלך היה יכול להיכשל. וכמובן שלשאלה
הזאת יש תשובות אפשריות רבות. ובכל זאת הפעם זה הצליח !!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה