מורי היסטוריה אינם
מורי דרך. יצאתי פעם לטייל ביפו עם קבוצה מאורגנת. מורת הדרך ספרה לנו סיפור
בהמשכים לאורך התחנות שהיא עצרה. זה היה סיפור היסטורי בעל מאפיינים מיתיים דומה
יותר לאגדה, אשר נועד לשבות את תשומת לבם של השומעים ולרומם את הגאווה הלאומית. לסיפור
היה מסר חינוכי, מסר מוסרי. המבנה שלו היה ליניארי והייתה בו הבחנה ברורה בין
"אנחנו" ו"הם", בין טובים לבין רעים. זה היה סיפור מלא פאתוס,
גבורה ודוגמה אישית. זה היה "סיפור טוב", כזה שאוהבים לשמוע אותו מפיהם
של מספרי סיפורים. סיפור כזה ודומים לו מפיהם של מורי דרך מתבססים על אירועי העבר
(מלחמות, התיישבות, עליות, מעשי גבורה וכו') אך אינם שומרים על הדיוק ההיסטורי
ואינם מציגים מורכבויות. זאת מעצם תפקידם. הסיפורים הללו חוזרים ומעלים מה שמקובל,
הגרסה הידועה, הנרטיב שלנו. סיפורים כאלה הם סיפורים, לא היסטוריה.
לדאבון לבי בהרבה
מן השיעורים שאני צופה בהם מצאתי כי המורים להיסטוריה יוצרים, אף הם, סיפור ליניארי
ופשוט ללא פיתולים והסתעפויות, ללא עליות וירידות, ללא הפסקות למחשבה וללא הצבת סימני
שאלה להתחבטות. כיצד ניתן להסביר שבכיתה ההיסטוריה הופכת לסיפור כמעט פשטני שאינו
מציג את המורכבות האינהרנטית של הקיום האנושי? כיצד ניתן להסביר את ההידמות בין
המורה להיסטוריה בכיתה לבין מורת הדרך בשדה? אחת התשובות היא שהנרטיב ההיסטורי של
המורים ניזון ישירות מהטקסט הרציף המוצג בספרי הלימוד. תשובה אחרת היא שהמורה צריך
להתאים את עצמו לשפתם של התלמידים. הוא צריך להיות מובן ולהימנע מהסתבכויות. עליו
להמעיט ביצירת מורכבויות העשויות לעורר חוסר הבנה, חוסר תקשורת וכך להוביל לכישלון
השיעור. תשובה נוספת הנשמעת מפעם לפעם היא כזאת: "על זה הם צריכים להבחן. זו
הדרישה של המערכת. זה מה שישאלו אותם בבחינה המסכמת ולכן צריך להרגיל אותם לסוג
כזה של אמירה". ייתכן כי כל התשובות נכונות: (1) מרבית ספרי הלימוד מציגים
היסטוריה אחידה ושטוחה. (2) הרבה המורים מחזיקים באמונה, מבלי שבדקו זאת בפועל, שהתלמידים
אינם מסוגלים לשאת מורכבות. אזי הם נמנעים מלהיכנס למצבים מורכבים. וכאשר הנבואה
מגשימה את עצמה, המעגל נסגר והכל בא אל מקומו (ראה אפקט פיגמליון בחינוך). (3) בנוגע
לבחינה המסכמת את לימודי ההיסטוריה, מרבית השאלות שבטופס הבחינה דורשות תשובות
שנלמדו בכיתה המופיעות במחברת או בספר הלימוד. להערכה מסכמת כזאת מתאימה הוראה מסרנית
של מידע ליניארי ללא בעיות וללא דרישה למאמץ חשיבתי זולת איתור התשובה הנכונה.
אל מול מצב
העניינים הזה כותב יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות, עמוד 169: "לכן כל תרבות מלאה תמיד
במתחים, בדילמות ובקונפליקטים בלתי פתירים, וכל אדם ששייך לתרבות מסוימת נוטה
להאמין באמונות סותרות ולהתלבט בין ערכים סותרים...אם בני אדם לא היו מסוגלים
להאמין בו-זמנית באמונות ובערכים סותרים, נראה שלא היה אפשרי לקיים את הסדר האנושי,
או לחילופין ההיסטוריה הייתה קופאת על שמריה מבלי יכולת לזוז. אם אתם קוראים
תיאור של תרבות כלשהי, והתיאור מציג את תפיסת העולם והסדרים החברתיים של תרבות זו
כחפים מסתירות, מדילמות ומקונפליקטים, דעו שמי שכתב את התיאור לא הכיר היטב את
התרבות, או עשה לעצמו חיים קלים וטיאטא את הבעיות מתחת לשטיח. אם אתם רוצים להבין
תרבות כלשהי לאשורה, אל תחפשו עקרונות מוחלטים שלכאורה מדריכים את בני התרבות בכל
רגע ורגע. במקום זאת חפשו את הסתירות, הדילמות והקונפליקטים שמניעים את עולמם".
כך אפוא מאתגר ההיסטוריון
את המורה. הוא מנער ומאיר אותו מתרדמתו. הוא מבקש ממנו לעצור ולשאול מה הוא עושה
בכיתה? איזו מין היסטוריה הוא מלמד? כיצד הוא מתייחס לדבריו? ומה יעשה כל בוקר
כשיעמוד בפני התלמידים? מכאן עולה שהעיסוק בהוראת היסטוריה צריך לבהיות החיפוש והחתירה אחר מורכבות.
הררי טוען שהתיאור ההיסטורי, הטיפול באירועים צריך להיות מלווה בסתירות, דילמות
וקונפליקטים. אני מרשה לעצמי להוסיף: מחלוקות, גרסאות שונות של אותו אירוע,
פרספקטיבות אחרות, זוויות ראיה של אנשים שונים, נרטיבים מנוגדים, סימני שאלה וחוסר
ידיעה. מורה יכול לבטא ספקנות וחוסר אמון ביחס לכתוב. הוא יכול לשתף את הכיתה. הוא
יכול להבהיר שאינטרסים וערכים שונים עומדים בבסיס הרצונות והמעשים של בני אדם. הוא
רשאי להכריע בסוגיה מסוימת בידיעה שאפשר לטעות ולשתף את התלמידים בתחושה ש"עובדים
עלינו". מורה יכול לבטא את הארעיות של הידיעה ולגרם לחשיבה גבוהה: אנחנו
משתנים בלי לשים לב והעבר משתנה יחד איתנו. כל אלה נועדו להציג את המורכבות של
היצירה האנושית ושל הניסיון לתאר או להסביר אותה. היסטוריה מורכבת היא חומר הגלם
שדרכו ניתן לפתח אצל התלמידים חשיבה מסדר גבוה. המורכבות היא זו שתעורר את החשיבה
ההיסטורית. ההתמודדות עם המורכבויות תתרום לטיפוח החשיבה המסועפת, החשיבה הרב-ממדית,
החשיבה הרב-סיבתית, הפרשנית, וגם לחשיבה ביקורתית. חשיבה כזאת היא יעד של מערכת
החינוך. הנני סבור כי תלמידי היסטוריה מסוגלים להתמודד עם חומר לימודי מורכב. על
המורים לחשוב על סוגי פעילויות, מטלות, משימות ושאלות שיש לבצע בכיתה כדי לגרום
לתלמידים עניין ואתגר. מורי היסטוריה אינם מורי דרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה