הבעיה.
הנחת היסוד בלימודי היסטוריה בבית הספר היא שבתחילת הדרך צריכים לעסוק ביציקת היסודות
כדי שמאוחר יותר יהיה זה אפשרי לבנות את הבניין. זאת הנחת-יסוד מסורתית פרי המחשבה
המודרניסטית של המאה ה- 19. אחד הביטויים לכך הוא שבתחילת כיתה ז' מציגים בפני
התלמידים את המושגים המרכזיים הקשורים לזמן והיסטוריה: עבר, פרה-היסטוריה, עיתות,
תקופות וכ'. המורים מסבירים מה ההבדל בין "לפני הספירה" ו"אחרי
הספירה" ואף מציירים על הלוח את ציר
הזמן. הם מסבירים כיצד ממספרים את המאות ומה החישוב שיש לבצע כדי לדעת, למשל, ששנת
1492 שייכת למאה ה- 15. אחרי ההסבר מתרגלים בכיתה בעזרת דפי עבודה ולפעמים יש
שיעורי בית על הנושא. הרשו לי לנחש שאצל המורים קיימת תחושה של סיפוק ושעכשיו
הילדים מוכנים ויכולים להמשיך ללמוד את התכנים של ההיסטוריה. אלא שבהמשך התחושה
משתנה כאשר מגלים שלא כולם יודעים ולא כולם הבינו ושהשארנו כמה ילדים מאחור. הפער מתבטא
בצורה בולטת בחוסר הימצאות בזמן ההיסטורי. במילים אחרות: אם בונים תעודת
זהות של אירוע היסטורי נראה כי בין הפרטים הראשונים שלו צריך לציין שהאירוע
"התרחש בזמן (וגם במקום) מסוים, לפני שאנו "ממלאים אותו" בפרטים
נוספים (שמות של אישים, מעשים, מסמכים, סיפורים). וכשלא יודעים את זמן האירוע, קשה
להתחיל לתפור את הלבוש שלו. דבריי בפרק הזה הינם קריאה למודעות של המורים ביחס
לטיפול שניתן לבצע כדי להתמודד עם החסך הזה.
מהי
כרונולוגיה? ספר הלימוד בנוי, בדרך כלל, על פי כרונולוגיה.
הפרקים השונים העוסקים באירועים ובסוגיות היסטוריים מסודרים לפי סדר הופעתם,
מהמוקדם למאוחר יותר. זה המאפיין הראשון של הכרונולוגיה: סידור אירועים.
הסידור הוא רציף, מן ההיבט התזרימי שלהם. אם יש קטע יוצא דופן אנו שמים לב ושואלים
את עצמינו מה פשר העניין ולמה הרצף מקוטע. המאפיין השני של כרונולוגיה הוא הרציפות.
הפרקים מציגים אירועים היסטוריים שנמשכו זמן-מה ושנמדדים על פי יחידות זמן שונות,
כגון שנים או מאות. המאפיין השלישי הוא: יחידות זמן. לבסוף כל אלה יוצרים מסגרת
או מפה מנטאלית אצל הקורא שהמעניקות הגיון כלשהו לאירועי העבר. זה המאפיין
האחרון.
לפי
הפסיכולוגי הקוגניטיבית ההתפתחותית תפיסת הזמן אצל ילדים מתפתחת ומגיעה
לבשלות בגילאי 12 ואליך. זה הזמן שילדים מסוגלים לתפוס יחידות זמן ארוכות, להרחיב
את ההווה שלהם המיידי כלפי העבר (כפי שמסביר נתן נאדל), לדמיין עולמות אחרים,
להשתמש במושגי הזמן בצורה שגורה ויומיומית ועוד. החשיבה הכרונולוגית נגזרת מהתהליך
הזה.
המטרה:
עידוד חשיבה כרונולוגית. מעבר לערך המשכיל שיש להימצאות
בזמן ההיסטורי, הדבר שמעיין אותנו כמורים להיסטוריה הוא לעודד ולטפח אצל הילדים את
החשיבה הכרונולוגית. זאת חשיבה ייחודית של הדיסציפלינה ההיסטורית, של המקצוע
הבית-ספרי ושל אנשי המקצוע העוסקים בתחום.
היא גם נחשבת שאחת המטרות של לימוד היסטוריה בבית הספר.
אני
מסמן כרגע את הסוף כדי שנחזור אליו שוב. מתי
נגיד בסיפוק שלתלמידים שלנו יש חשיבה כרונולוגית? אם התלמידים שלנו... (1) משתמשים
נכון במושגי הזמן, (2) אם הם מסוגלים לאמוד משכים של זמן בין אירוע לאירוע, (3) אם
הם ממקמים התרחשויות שנלמדו במקום הנכון בזמן ובהקשר הנכון... (4) אם הם יכולים
לדמיין שאנחנו כאן בהווה מהווים חלק משרשרת שמשתרעת מן העבר אל העתיד, (5) אם הם
מבינים כי אנו חיים בהשתנות מתמדת, (גם אם לא חשים זאת) ... אזי נוכל לומר שיש להם תפיסה מפתחת של הזמן
וחשיבה כרונולוגית. הרשימה הזאת יכולה לשמש ככלי לבניית מטלות לימודיות בכיתה
שנועדו לטפח כל אחד מהמרכיבים המצויים כאן.
השלכה
מספר 1: חשיבה כרונולוגית היא בסיסית כדי להבין את
הקשרים והיחסים בין האירועים. למשל, "סיבה" ו"תוצאות"
הם מושגים המצביעים על קשרים ויחסים בין אירועי ההיסטוריה. ללא חשיבה כרונולוגית
מוקדמת נראה כי לא ניתן לחשוב חשיבה סיבתית או חשיבה תוצאתית, שכן על פי
המקובל אנו צריכים לדעת שסיבה התרחשה לפני האירוע ושתוצאה באה אחרי האירוע.
שבע
(7) סיבות טובות מדוע להשתמש בציר זמן בשיעור היסטוריה
(1)
ציר הזמן מאפשר להמחיש פרקי זמן בצורה ברורה וכך
להביא להימצאות של התלמיד על פני הרצף. כל יחידת זמן מצוירות בפרופורציה
המתאימה. אנו יכולים לסמן את עצמינו על הקו כדי להמחיש את המרחק הקיים בינינו לבין
האירוע הנלמד. הימצאות זו תורמת ליצירת פרספקטיבה היסטורית.
(2)
הוא מבטא את סידור האירועים. למשל, מה לפני ומה
אחרי, את המרחק בין אירוע לאירוע, את קצב התרחשות האירועים.
(3)
ציר הזמן הוא ייצוג גרפי המציג באופן חזותי את האירועים ההיסטוריים
המסודרים. הוא פונה אל הזיכרון הוויזואלי של התלמידים.
(4)
ציר הזמן שייך למשפחה של מארגנים גרפיים. הוא אמצעי שמארגן את המידע
ההיסטורי. וכך עושה סדר בבלגן.
(5)
ציר הזמן מסייע לתרגל את החשיבה הכרונולוגית של התלמידים. למשל, התלמיד
יכול לחבר אליו פיסות מידע חדשות בהתאם לזמן, לתקופה.
(6)
הציר מאפשר לתפוס מכלול של אירועים בזמן, לראות את התמונה הגדולה.
(7)
הציר הוא כלי נוח וחסכני כדי למקד את התלמידים בהתרחשות ההיסטורית שאנו
לומדים.
מהן
הפעילויות שניתן לבצע בכיתה בעזרת צירי זמן?
(1)
בפרק....של
הספר הצגתי תרגיל היכרות עם התלמידים באמצעות סרגל זמן. ראה עמוד...
(1)
בואו נקרא יחד את הציר זמן המופיע בתחילת הפרק שאנו עומדים ללמוד. מה המרכיבים
שלו?
(2)
כמו כל שיעור אני משרטטת את ציר זמן, כאן בצד, כדי להזכיר לכם מה עשינו עד עכשיו
ולאן אנו ממשיכים.
(3)
אולי יש מישהו שיכול לשרטט על הלוח את ציר הזמן של מה שעשינו בזמן שאני מתארגן?
(4)
על סמך הקטע הזה...(בספר הלימוד), תבנו ציר זמן עם התאריכים והאירועים החשובים
ביותר.
(5)
הבאתי לכם ציר זמן שהכנתי בבית. הוא על הנושא שאנו לומדים. אני רוצה שתסתכלו עליו
ותסבירו אותו. תכתבו קטע עליו.
(6)
בסוף כל שיעור תלמיד אחד מסמן ומוסיף על הציר הגדול והקבוע שנמצא על הקיר את
האירועים שנלמדו היום בשיעור. כל הזמן הציר נמצא מול העיניים של התלמידים.
(7)
ההסבר של המורה מלווה ביצירת ציר זמן על הלוח. זה עוזר לו ולתלמידים להבין את רצף
האירועים.
(8)
אתם תקראו את הפרק הבא של הספר ותכינו ציר זמן דומה למה שעשינו כאן. אבל אני רוצה
שתכינו אותו באמצעות אחד האתרים הקיימים שבהם יש תבניות מוכנות ואתם ממלאים. אני
ממליצה על האתר...אבל אתם יכולים לחפש לבד.
(9) יש שקף הזה ציר זמן שנקרא "סינכרוני"
והוא מראה את האירועים המקבילים שקרו אצלנו כאן בארץ ובעולם. מה אתם חושבים שרוצים
להגיד לנו כשיש ציר כזה?
(10)
תרגיל קלאסי. הבאתי סרטי נייר לבן ארוכים ואני רוצה שנסמן בהם משכי זמן שונים
ונגזור אותם במקום הנכון. עכשיו אראה לכם דוגמה...
עדות
מן השטח. נפוליון על ציר הזמן
בשיעור
על נפוליון המורה אסנת עשתה תרגיל פשוט. היא חילקה לתלמידים דף ובו ציר זמן המורכב
מרצף שנים ומשבצות למילוי. ראו את הטבלה למטה. היא בקשה לקראו את העמודים....בספר
הלימוד ולהשלים את החסר על גבי פס הזמן. על התלמידים היה לקרוא, להבין ולשייך או
לקשר בין הכתוב לבין השנה. היא נתנה לתלמידים זמן לקרוא את החומר מתוך הספר. עליהם היה לשבץ מושג/
כותרת/ שם אירוע במשבצת הנכונה. בסופו של דבר הם הם בנו שרשרת אירועים חשובים שבחייו
של נפוליון.
ציר
זמן לאירועים חשובים בחיי נפוליון
|
1769
|
|
|
1784
|
|
|
1798
|
|
|
1799
|
|
|
1802
|
|
|
1804
|
|
|
1805
|
|
|
1807
|
|
|
1812
|
|
|
1813
|
|
|
1814
|
|
|
1815
|
|
|
1821
|
|
...וכיצד
ממשיכים? המורה אמירה ציירה את ציר הזמן על הלוח – בדומה לדף עבודה שהיא חילקה
קודם- והיא הזמינה כמה תלמידים אל הלוח
כדי להשלים את החסר. תלמידים זרמו מיוזמתם אל הלוח והשלימו את החסר. חגיגה אמיתית
של שיתוף פעולה...כולם ערניים...מתקנים את הניסוחים וגם את העובדות, אם הן לא
מתאימות. תלמידים מלמדים תלמידים, אפילו לדקה אחת או שתיים. אך העיקר שהכיתה
מתעוררת מתרדמתה והנושא נעשה מעניין יותר בגלל המעורבות והשימוש הנכון במתודה.
3.
אז כיצד להעריך את פועלו של נפוליון? האם הוא היה בן המהפכה שהפיץ את העקרונות של
הנאורות באירופה או שמא, היה כובש שהשליט את מרותו על הארצות שכבש? – המידע פרוס
על הלוח והתלמידים מבטאים את דעותיהם. נשמעים נימוקים מכאן ומכאן...הדיון לא
מסתיים. נשאר פתוח...כמו מציאות היסטורית שנועדה להישפט כל פעם מחדש.
זהירות.
"אשליית הזמן המלא". "אשליית הזמן המלא" זאת תופעה
לפיה פרק זמן פיזיקאלי נתון נתפס כארוך יותר בהערכה רטרוספקטיבית אם וכאשר באותו
זמן מתבצעת מטלה קוגניטיבית מורכבת, לעומת מצב שבו מתבצעת מטלה פשוטה. הערכה
רטרוספקטיבית מתבססת על כמות הפריטים שאוחסנו בזיכרון, וכמות זו משקפת את תהליכי
עיבוד המידע הנדרשים. לכן, כאשר מעובד גירוי מורכב הערכת הזמן תהיה ארוכה יותר. תהליכים
ותקופות היסטוריים עשירים במידע עשויים להיתפס כארוכים יותר ולהיפך. תהליך או
אירוע היסטורי הנלמד בכתה לאורך זמן, בליוויי מגוון פעילויות לימודיות עלול להיתפס
כארוך יותר ולהפך. בקיצור: אירוע היסטורי של יום אחד (למשל, כיבוש
הבסטיליה) עשיר במידע ובפעילויות לימודיות שנמשכות, לדוגמה, כשלושה שיעורים, עשוי להיתפס
כארוך יותר מאירוע היסטוריה יותר ארוך (למשל, המוות השחור שנמשך חמש (5) שנים).
הצעות
נוספות לפעילויות עם ענייני הזמן
· מושגי הזמן שאנו חיים. (1)
תחשבו בזוגות ותכתבו במחברת כמה שיותר מושגים או אמירות שקשורים לזמן (כמו
"היום", "לפני שעה", "מייד אני חוזר" וכו'.) אנחנו
נכתוב ונמלא את הלוח עם כל מה שאתם חשבתם. (2) עכשיו תשערו עולם ללא מושגי זמן:
כתבה בעיתון ללא סימני זמן, שדרן משחק כדורסל שלא משתמש במושגי הזמן. תכתבו קטע
קצר במחברת שלכם. נסו לדבר חמש דקות ולספר משהו בלי להשתמש במושגי זמן. נחשוב יחד:
מה היה קורה אילו מושגים אלה לא היו קיימים? מה היה קורה לנו? כיצד היה נראה
העולם? בשביל מה אתם חושבים שהאדם המציא את השמות והמושגים האלה? למה אנחנו בכיתת
ההיסטוריה צריכים לדבר על הזמן?
מושגי הזמן: מתי? עבר/
הווה/ עתיד, לפני הספירה (לפנה"ס), אחרי הספירה (לספירה), תקופה, עידן, עשור,
יובל, תור, ימי..., מאה, מילניום, ספירת הזמן, פרק זמן קצר/ ארוך, משך, אז..., שנה/
חודש/ יום/ שעה, "הרבה זמן עבר / מעט זמן", לפני, אחרי, במקביל/ בד בבד/
בעת ובעונה אחת, עת, עיתוי,רגע, "ערב...(המהפכה)", זמן-מה, בראשית,
אחרית הימים, "קפסולת הזמן", "מסע בזמן", מחצית.
·
מושגי
הזמן בספר הלימוד. התחלנו ללמוד על...וחשבתי שזה יכול
להיות מעניין שנחפש בספר את מושגי הזמן שמשתמשים בהם. תראו למשל בעמוד...שם כתוב
ש... עכשיו תמחקו כאילו את המושגים האלה מהספר. תתעלמו מהם. תקראו את הקטע שוב.
האם אשפר להבין משהו ממה שכתוב? השאלה היא האם אפשר לכתוב, לקרוא, ללמוד היסטוריה
בלי מושגי זמן. מה אתם אומרים?
· שאלות פתוחות על הייצוג.
מדוע הציר מצויר כקו ישר? האם יש לרשום את האירועים מימין לשמאל או משמאל לימין? (לפי
אברהם פרנק, הנכון הוא משמאל לימין ומשום מה הסרגל עבר עיברות) האם מלמטה כלפי
מעלה או להפך? מהו השם המתאים ביותר לכלי הזה: סרגל, פס, ציר, קו? האם ציר הזמן
הוא תרשים אובייקטיבי? האם ניתן להציג צירי זמן שונים על אותה תקופה? (למשל, הספר ארצות
הדמים מאת טימוטי סניידר, 2013, מציג את אירועי השואה כחלק משלם שאינו מקובל
אצלנו).
· הרהרתי: האם הזמן הוא קו? האם הזמן תמיד
זורם בכיוון אחד? תנו ביטוי גרפי, ציורי למה אתם חושבים שהוא "הזמן".
· תכתבו יומן במשך שבוע עם כל הדברים שאתם
עושים. בהמשך אפשר יהיה תרגם ולצמצם את הדברים לציר הזמן ואף להעמיד את הצירים אחד
ליד השני ולהשוות.
· אם במקום ציר מן היינו מציגים את ההיסטוריה
כספיראלה, עיגול, ריבוע או כל צורה אחרת שאתם רוצים...כיצד היינו מסבירים אירוע
היסטוריה?
·
לספר את ההיסטוריה
בסדר הפוך.
בסרט "חמש כפול שתיים", יצירתו הקולנועית של הבמאי פרנסואה
אוזון, 2004, ניתן לצפות בחמישה קטעי חיים של בני זוג המופיעים בסדר כרונולוגיה
אחר מהמקובל, מהמאוחר ביותר – הגירושין של בני הזוג – ועד המוקדם – ההיכרות היותם
צעירים. הסקרנות מתעוררת, הולכת וגוברת ככל שהסרט מתקדם, בעקבות חוסר הידיעה
והתקווה שהסיבות לאירועים המאוחרים יופיעו בהמשך.
הורגלנו לספר את הסיפור מן ההתחלה ולסיימו בסוף. האם יש טעם לחשוב על
שיעור היסטוריה בנוי בצורה אחרת? אני מנסה לחמוק מהמילה "הפוך"...שהרי, האם
הצורה הכרונולוגית הרציפה מהמוקדם למאוחר היא הצורה "הנכונה"? והצורה שהולכת
מהמאוחר למוקדם היא הצורה "ההפוכה"?
כאשר לספר היסטוריה
קוראים מסע בזמן ההזמנה לקוראים היא לצאת מהיום אל האתמול. אולי אפשר לחשוב על
שיעור היסטוריה שיוצר מן הווה ומפליג דרך תחנות שונות אל העבר?
מאמר עיוני
בזכות לימודי ההווה
מנהל בית הספר הציג בפני את פרוטוקול ישיבת המורים
בה הוחלט להפוך את היוצרות. בית הספר הפסיק ללמד היסטוריה והחל ללמד את ההווה. מה
זה ללמוד את ההווה ? – שאלתי בתמימות...כיצד
לומדים מה שקורה עכשיו? אין מספיק עומק...המידע יכול להיות עצום...לא ברור, לא
בדוק. אנחנו מודעים לבעייתיות של הנושא – ענה לי המנהל. התלבטנו. בנינו את עצמנו
תוך כדי עשייה. התמודדנו עם הבעיות. שינינו. עד מהרה הבנו כי עלינו על דרך
המלך...דרך חדשה ומקורית. אין תקדימים. זכינו לתמיכה רחבה מצד מחלקת החינוך
בעייריה.
כאן, במקום הזה, הבינו כי הסיסמאות השגורות בפיהן
של הבריות כמו "מי שלא יודע את העבר, לא מבין את ההווה" או "צריך
ללמוד את העבר כדי לא לחזור לטעויות בהווה" אלה סיסמאות ריקות מתוכן, שהרי
ההווה מתהווה ללא הפסק בתוך נסיבות מסוימות ותמיד ניתן למצוא תשובות בעבר - על מה שהיה ולא היה – כדי להצדיק את ההווה.
וגם, לא חייבים ללמוד את העבר כמתכון למניעת טעויות שהרי טעות מניחה קיומה של דרך
נכונה, ומי יודע היום מה נכון ומה לאו? כל הווה הוא חד-פעמי. לימוד העבר יכול
להרחיב ולהציג אפשרויות שונות בהן התנסו בני אדם. אין חוקים בהיסטוריה. רק שדה של
התנסויות אנושיות.
צוות המורים בבית הספר הבין כי עדיף ללמד את
ההווה, את מה שקרה עכשיו, את היום. אף אחד לא שולל את העבר, אבל נקודות המוצא,
הזרקורים מופנים אל הזמן הזה. בבית הספר רגישים התלמידים למציאות החברתית הסובבת
אותם, למצוקות ולשמחות של העולם. הבעיות העולמיות מעסיקות את הצוותים המעורבים של
תלמידי כיתות ז' – ט': התחממות כדור הארץ, התמכרויות, סכסוכים בין מדינות, מוזיקה,
התחמשותה הגרעינית של איראן, גלי העובדים הזרים הפוקדים את אירופה, הבחירות בצרפת.
כל אלה נקודות המוצא של מקצוע חדש אשר נקרא "לימודי ההווה", מקצוע
בין-תחומי המשלב לתוכו אזרחות, גיאוגרפיה, אמנות, היסטוריה, תקשורת, סוציולוגיה,
פסיכולוגיה ועוד.
השיעור מתחיל בקריאת עיתון. הילדים מתייעצים
ביניהם. בוחרים נושאים. באמצעות עבודות החקר התלמידים חוקרים את הנושאים: מחפשים
מידע מתאים, מחברים, ממזגים, מסכמים. הכל באינטרנט: מפות, אנציקלופדיות, תמונות...
בבית הספר משוכנעים שידיעת ההווה ממלאה אחת התפקידים המרכזיים שהחברה הועידה לבית
הספר: להכין את הנערים לחיים, לספק להם כלים וידע עדכני, רלוונטי. טענתם של המורים
הייתה שהמבנה המסורתי של בית הספר היה כבול בשלשלאות המחויבות האקדמית שכפו את
עצמן על המערכת.
כעת תיאורטיקנים של החינוך זיהו כי יש כאן תהליך
פורה של "קונסטרוקטיביזם"...הווה אומר, הבניית ידע על-ידי התלמידים
עצמם, בהנחיה ובהדרכה של המורים. התלמידים בונים מסלולים ההולכים מן ההווה לעבר.
הם מציירים צירי זמן, לולאות וגרפים אחרים אשר מחליפים את המסלולים החד-כיווניים
שמאפיינים את ספרי ההיסטוריה. כאן מתבצע מסע אמיתי אל העבר שהוא קשור בלימוד
מנהגים ומזון, לבוש, חיי היומיום, הנאות ותענוגות. שום נושא אינו חסום בפני חקירה
והעמקה. ההליכה אחורנית פותחת בפני הלומדים שערים חדשים לפרשנויות, לסיבות
ולגורמים שהיו פעם תוצאות של תהליכים אחרים. קשרים מתחילים להתבהר. לעתים קרובות
יש פליאה של גילוי, עיניים שמצביעות על הבנה, שקט של עבודה ושל עניין.
כל שלושה שבועות עוצרים ומקיימים מפגשי מליאה.
התלמידים מציגים את עבודותיהם. זאת גם ההזדמנות להזמין תלמידים מבתי ספר אחרים. גם
הורים וגם אורחים מכובדים מגיעים לבית הספר. ההיצגים אינם מצוחצחים ויש מקום רב
להציג לשאלות שלא מצאו את פתרונן. מוטב להתלבט...בבית הספר הזה להציג שאלות הוא
הישג. תלמיד יודע הוא תלמיד שיודע לשאול.
סקר שביעות הרצון האחרון אשר חולק בין התלמידים
הציג תוצאות מחמיאות לצוות החינוכי: כ-% 87 מהתלמידים היו מאוד מרוצים מהלימודים
והם טענו שמגיעים לבית הספר מתוך רצון ללמוד את ההווה...ומה קורה עם היתר? אחרי
חמש שנים של התנסות בלימודי ההווה, המורים מנסים למצוא דרכים חדשות כדי לקרב את
כולם ללימודים רלוונטיים. לא קל, אבל יש הרבה מוטיבציה והצלחות.
ראיתי נערים עסוקים. כפי שכתוב בספרי החינוך. הם
התכנסו לקבוצות עבודה, דנו ביניהם, חילקו עבודות. הם ניהלו את למידתם. העבר הפסיק
להיות גוף זר של ידע סגור בתוך ספרי ההיסטוריה. כאשר יוצאים מהיום לאתמול,
האפשרויות פתוחות. אפשר לבחור. אוטופיה יכולה להיפך למציאות.
לעיון
נוסף
טוקר, א' ( ). תפישת זמן היסטורי אצל פרחי הוראה
והטיפול בה באמצעות מחולל צירי זמן ממוחשב, עבודת מ.א., עמ' 6 – 21
( + ההפניות הביבליוגרפיות באותם פרקים).
בן-עמי, ש' (1996).
על הזמן הקצר ועל הזמן הארוך. זמנים, 55, 14
– 27.
גורי, ש' (1980).
מושג הזמן ההיסטורי בתוך: הוראת
ההיסטוריה. יחידת 2. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 34
– 41.
דסה, צ' ואפלל, א'
(ללא שנת הוצאה). על קו הזמן. ירושלים: עלית הנוער/ הסכנות היהודית.
וינריב, א' (1987).
מקצבי זמן. חשיבה היסטורית. כרך 1. תל-אביב:
האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 63- 64.
וינריב, א' (2003). היסטוריה:
מיתוס או מציאות. ת"א: האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 294 – .299
זכאי, ד', (1998).
זמן פסיכולוגי. תל-אביב: האוניברסיטה המשודרת - משרד הביטחון.
נאדל, נ'. ( ). על היחס שבין הזמן להוראתו בהיסטוריה:
משמעות הזמן ההיסטורי. בכתובת: http://lib.toldot.cet.ac.il/pages/item.asp?item=23368. נדלה ב- 17 באוגוסט 2015.
פרנק, א' ושריג, א'
(1986). בעיות בתחום תפיסת מושגי זמן היסטוריים אצל
ילדים. החינוך המשותף, 121, 83
– 96.
-----------------1987).
מושגי זמן היסטוריים. החינוך המשותף, 123, 52
– 73.
מרכז טכנולוגיה
חינוכית (1998). מעת לעת – הקניית מושג הזמן באמצעות כלי ממוחשב.
שחר, ד'
(תש"ן). מושגי זמן בהוראת היסטוריה. עלון למורי היסטוריה, 2,
53 – 60.
https://www.youtube.com/watch?v=nG0BlndTOSU
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה