חמש הצדקות לשימוש במקורות היסטוריים בכיתה

(1) השימוש בכיתה של מקורות היסטוריים מאפשר להפגיש את התלמיד עם עולם העבודה של ההיסטוריון. המקורות הם חומר גלם לפיו בונה ההיסטוריון את ההסבר שלו. והנה יש כאן הזדמנות לחשוב ולעבוד כמו היסטוריונים  (ראה פרויקט הקבוצה להוראת היסטוריה באוניברסיטת סטנפורד בהנחיית פרופ'  סאם וינבורג, בקישורית: . https://sheg.stanford.edu/rlh ).

(2) המקור ההיסטורי, כשמו כן הוא, מהווה מקור להסבר או לתיאור המופיעים בספר הלימוד או לאלה המועלים על-ידי המורה בכיתה. מן הבחינה הזאת המקור משמש כהוכחה, ראיה או אישור לאמיתות ההסבר, לאוטנטיות שלו. לא רק זה: כך ניתן להראות שהטקסט המוצג בספר הלימוד איננו המקור עצמו, אלא פרשנות ממנו. זה בדרך הכלל השימוש של המקורות בספרי הלימוד .

(3) המקור יכול לשמש כחומר הוראה-למידה לשם הפקת מידע. זאת ההזדמנות לעבוד כמו היסטוריון. התלמיד מקבל קטע מקור בלי לדעת מה את סיפור האירוע. ידועים לו רק המסגרת או ההקשר לרצף הלימודי. עליו להוציא מידע מהמקור, כאילו הדבר התגלה זה עתה. כך גם יבין התלמיד – כך מקווים - שהטקסט הרציף המופיע בספר הלימוד הוא עיבוד, תיאור, הסבר ולא מקור ומה שעומד מאחורי הטקסט הוא מקור היסטורי.
(4) הצגת מקורות בכיתה ועבודת התלמידים עליהם יכולה לתרום לטיפוח חשיבה מסדר גבוה ולתרגול מיומנויות מבוקשות ורצויות על-ידי מערכת החינוך, למשל הסקת מסקנות, אמפתיה, דמיון, ניתוח, ביקורתיות, הערכה ושיפוט.

(5) המקור יכול לשדר לתלמיד את רוח התקופה והתחושה שהאירוע ההיסטורי היה מציאות חיה ונושמת שבה היו מעורבים בני-אדם.