היעד הערכי של משרד החינוך 

היעד הערכי של משרד החינוך, מחלקות החינוך של הרשויות המקומיות, מנהלי בתי ספר ומורים המורים הוא התמודדות ועצירת הנגע כדי לא "לייצר" בוגר לאומן, גזען, פנאטי וחד-מימדי.

בזמן שהגזענות נגד הערבים והעובדים הזרים משתוללת במרחב הציבורי תמיד נשמע טוב להצהיר ש"החינוך הערכי נמצא בראש סולם העדיפויות שלנו". לדבר על ערכים להזכיר שמערכת החינוך מטפלת או אמורה לטפל גם בערכי הנוער הוא סימפטום לכך שהדבר לקוחה בחסר. כאשר אנשי משרד החינוך, מפקחים ומנהלי בתי ספר מצהירים שהחינוך הערכי הוא בראש מעיינם, תמיד קיים חשש שמדובר בהלבנת התופעה.  

כיצד ניתן למדוד הצלחה או כשלון של תכנית ערכית? אין לנו סרגל מדידה למאגר הערכים שהולכים ונבנים במבנה התודעה של התלמידים. כל מה שניתן לעשות הוא להעריך מעשים, לשמוע עמדות, להתבונן בהתנהגויות וביחסים של הנוער ביחס לזולת, לחלש, לנזקק...לראות את מידת הרגישות המוסרית שלו. בחינוך קוראים לזה "ביצועי הבנה". שהרי המבחן בערכים איננו סימון התשובה הנכונה על גבי דף שאלות. מבחן בערכים הוא לא לזכור הגדרות או לשלוף תשובה של ריצוי השומעים (ידע ריטואלי). המבחן האמיתי הוא מבחן פרקטי: באיזו מידה בוגרי י"ב כיתות לימוד וחינוך במדינת ישראל נוקטים עמדות, לוקחים אחריות, מגיבים ויוזמים כתוצאה של פעולה מחנכת כללית של בית הספר.

אלא שבתי ספר המפעילים תכניות לטיפוח ערכים מסגלים או מאמצים תכניות הסובלות משני כשלים עיקריים: (1) התכניות מתייחסות לערכים כאל חפצים שעל התלמיד להדביק ולהפנים לתוכם ו(2) התכניות מנותקות מהמציאות החברתית המורכבת, רווית גזענות, שחיתות, לאומנות, אלימות ושנאה. כך נוצרת אשליה של עשייה ערכית על הנייר, בועה מלאכותית ואיים חסרי משמעות איישת וחברתית. בתי הספר נמנעים מלהתמודד עם סוגיות שבמחלוקת כי "בית הספר לא צריך לעסוק בפוליטיקה".

מדי פעם ופעם מנהלים אמיצים (כגון, רם כהן או זאב דגני) שוברים שתיקה ומאתגרים את הנרמול ואת האדישות של הקיים. מתי יגיע הזמן שבתי ספר יהפכו למוסדות של אי-נחת ושל תסיסה אינטלקטואלית? מתי החינוך לערכים ילבש צורה של התמודדות עם הערכים ולא של הטלה והחדרת הטוב ללא הועיל? מתי בתי ספר יצרו מעורבות אורגנית אמיתית בתוך הקהילות בהן פועלים? היעד הוא עצירה נגע הגזענות והפנאטיזם בחברה שלנו.

רשימה ביבליוגרפית של כלים ללימוד היסטוריה בבית-הספר

מיפוי מושגי

אבולעפיה, נ' (תשס"ד). מפת מושגים בתוך: ר' רזי וש' בן-אליהו (ע'). איך עושים את זה? (עמ' 153- 174). ירושלים: משרד החינוך התרבות והספורט.

איסטרין תמר.  מרכז פסג"ה תל-אביב-יפו: www.tzafonet.org.il/kehil/sviva/hishtalmut_shlomi/Musagim1.ppt.

 גוטמן, י' (1978). תכנון פיתוח וישום תכניות לימודים ,יחדה 7,רמת אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

ינסקי, א' ונתן, נ' (1996). השפעתו של האימון במיפוי המושגי טרם קריאת הטקסט על הנקרא של תלמידים מתקשים, בתוך: חלקת לשון, 21, מכללת לוינסקי לחינוך, ת"א.

מלר, צ' (1988). מיפוי מושגים ככלי דידקטי. בסמינר, 19 – 23.

מכללת אוהלו בקצרין, מפות מושגיות -

http://wiki.ohalo.ac.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%92%D7%99%D7%9D

משולם, צ' (2001). המיפוי הקבוע והמיפוי המושגי. מכון מילי, 58 – 127.

משולם, צ' (1998). לומדים להצליח. מכון מילי.

מכון ברנקו-ויס לטיפוח החשיבה (תשס"ב). חושבים בגרות – מערכי למידה עצמית להצלחה בבחינות הבגרות

נתן, נ' (2004). ההשפעה על הוראת שפת החשיבה באמצעות מיפוי מושגי על למידת חקר. עבודה לשם קבלת תואר הדוקטור, אונ' בן גוריון, עמ' 29 – 46.  בכתובת: http://library.macam.ac.il/study/pdf_files/d8057.pdf

Cañas, A. (2003). Summary of Literature Pertaining to the Use of Concept  Mapping Techniques and Technologies for Education and  Performance Support.  Florida: The  Institute for Human and Machine Cognition.

Novak, J. D. & Cañas, A. J. (2006).The Theory Underlying  Concept  maps and How to Construct Them. Florida: The Institute for Human and Machine Cognition.

חומרים חזותיים: תמונות/ כרזות/ קריקטורות/ציורים

ארבל, רי (ע') (1997). כחול לבן בצבעים – דימויים חזותיים של הציונות – ת"א: בית התפוצות.

(גולדברגר, ד' (2003). מתודופדיה. ירושלים: משרד החינוך. עמ' 238 – 249.

וינריב, א' (2003). היסטוריה: מיתוס או מציאות. הפרק: המפנה התמונתי (עמ' 145 – 166)

     ת"א: האוניברסיטה הפתוחה.

עדיאל, מ' (1981). השימוש בתמונות בספרי הלימוד להיסטוריה בתוך: י' אפק, היסטוריה ודרכי הוראתה. תל-אביב: מעלות, עמ' 93 – 114.

פרילוק, נ' (1994). לקרוא קריקטורה – ולחייך! ירושלים: משרד החינוך, 7 – 13.

שביט, ש' (1980). התמונה והשימוש בה בהוראת היסטוריה. הלכה למעשה בתכנון לימודים, 3, 149 – 162.

שביט, ש' (1985). העבר כבעל משמעות. תל-אביב: מסדה, עמ' 31 –55.

שליטא, ר' (2000). "מסע אל העבר" – היסטוריה חזותית. בתוך: ק' טביביאן. מסע אל העבר – מדריך למורה – המאה העשרים / בזכות החירות. תל-אביב: מט"ח, 57 – 70. (המאמר נמצא באתר הקורס ובאינטרנט)

שמיר, א' (1979). תרבות הרנסנס. ת"א: מסדה.

Seixas, P. (2006). Doing History with Wah Chong's Washing and Ironing. Canadian Issues.

http://www.histori.ca/benchmarks/documents/Wah%20Chong%20for%20ACS%20magazine.pdf

משחקי תפקידים/ הדמיה

גולדברגר, ד' (ע') (2003). מתודופדיה. ירושלים: משרד החינוך. פרק: משחק הדמיה, עמ' 140 – 200.

כהן, א' (1995). שיטות הוראה מפעילות. תל-אביב: אח, 203 – 207.

קפלן, ז' (תש"ן). משחק תפקידים ככלי ליצירת מעורבות רגשית בקרב תלמידי היסטוריה בחטיבת הביניים. אלון למורי היסטוריה, 2, 67 – 79.

מטלות ביצוע

אדן, ח' ואשכנזי, ו' (2004). מדריך להוראת מקצוע אזרחות (עמ' 117 - 124). ירושלים: האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים, משרד החינוך התרבות והספורט.

בירנבוים, מ' (1997). חלופות בהערכת הישגים. תל-אביב: רמות,  78 – 87.

מימוני, ז' (תשס"ד). מטלות ביצוע. בתוך: ר' פזי וש' בן-אליהו (ע'). איך עושים את זה? (עמ' 121- 152). ירושלים: משרד החינוך התרבות והספורט.

פורת, י' ובן-עמי, נ' (תשמ"ב). בואו עיתון, ירושלים: משרד החינוך והתרבות.

פרקינס, ד' (1997). מהי הבנה? חינוך החשיבה, 10, 5 – 12.

פרקינס, ד' (1998). בית ספר חכם. ירושלים: ברנקו-וייס, 82 – 106.

שאלות פוריות/ שאלת שאילות

אדן, ח' ואשכנזי, ו' (2004). מדריך להוראת מקצוע אזרחות (עמ' 101 – 116). ירושלים: האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים, משרד החינוך התרבות והספורט.

גלובמן, ר' וקולא, ע' (1992). ושיודע לשאול. תל-אביב: רמות.

הרפז, י' (2000). הפדגוגיה של השאילה. חינוך החשיבה, 18, 103 – 109.

הרפז, י' (2004). מי שלא שואל, לא יודע. הד החינוך, ע"ח, 10, 28 -33.

הרפז, י' (2007). אנשים לומדים כשרע להם. הד החינוך, פ"א, 5, 64- 65.

ויילר, א' (1994). מסע לחיפוש שאלות טובות. ירושלים: משרד החינוך ומכון ברנקו-וייס.

עבודות חקר וגילוי

אדן, ח' ואשכנזי, ו' (2004). מדריך להוראת מקצוע אזרחות (עמי 125 - 129). ירושלים: האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים, משרד החינוך התרבות והספורט.

גולדברגר, ד' (2003). מתודופדיה. תל-אביב: ידיעות אחרונות והוצאת חמד, 308 –331.

יובינר, ע' ובנימיני, ד' (תשס"ד). עבודת חקר. בתוך: ר' רזי וש' בן-אליהו (ע'). איך עושים את זה? (עמ' 265 – 286 ). ירושלים: משרד החינוך התרבות והספורט.

כהן, א' (1995). שיטות הוראה מפעילות. הוצאת אח. פרקים 6 ו- 11.

שרן, ש' ושרן, י' (1989). על יסודות השיטה של קבוצות חקר מתוך: א' בלצ'נסקי (ע'). ספר יצחק. ירושלים: משרד החינוך. עמ' 123 – 129.

מקורות/ תעודות/ מכתבים/ זיופים

אידלמן, ד' (תשמ"ח). תעודות מזויפות. עלון למורי היסטוריה, 1, 89- 91.

אפק,י' (1981). היסטוריה ודרכי הוראתה. תל-אביב: מעלות, 64 – 71 (השימוש במקורות בהוראת ההיסטוריה).

זון, נ' (תשכ"ג). המקור בהוראת היסטוריה. היסטוריונים ואסכולות היסטוריות. ירושלים: החברה ההיסטורית הישראלית. עמ' 189 – 201.

 טורי, י' (תשכ"ג). המקור בהוראת היסטוריה מתוך: היסטוריונים ואסכולות היסטוריות. ירושלים: החברה ההיסטורית הישראלית. עמ' 202- 207.

עמיעד, ר' ורגב, ח' (תשנ"ז). גישות מערכתיות ובין-תחומיות באשכול לימודי חברה. ירושלים: ת"ל. עמ' 41 – 69.

רגב, ח' (1998) טיפוח מיומנויות הקריאה וניתוח של מקורות היסטוריים. בכתובת:

http://www.education.gov.il/tochniyot_Limudim/history/ahi0015.htm

שביט, ש' (1985). העבר כבעל משמעות. תל-אביב: מסדה, 15 – 30. (המקורות והשימוש בהם בבית הספר).

בולים

בן-שאול, א' וארבל, מ' (1992). לדעת בול – יהדות ספרד. ת"א: המחלקה לחינוך ובולאות לנוער בשירות הבולאי.

נאור, מ' וויסהוף, א' (1997). בולים מספרים על ירושלים. ת"א: משרד הביטחון.

שמר, ד' (1987). בולים מספרים. ת"א: רשפים (חוברת תלמיד + מדריך למורה).שמר, ד'

            (1991). הבול כעזר הוראה במסגרת הכשרת מורים. דפים, 13, 76 – 79.

 מטבעות

אליעזרי, ע' (1997). מטבע זה יותר מכסף – המטבע כמקור היסטורי. עלון למורי היסטוריה, 6, 115 – 118.

אפק, י' (1981). היסטוריה ודרכי הוראתה. תל-אביב: מעלות, 80 – 83.

http://www.mkm-haifa.co.il/schools/yavnieli/limudim/history/history.htm

עבודה בקבוצות

אלדר, צ' (תשמ"ח). הצעה לפעילות לימודית בהיסטוריה שפותחה על בסיס שיטת ההרכבה (Jigsaw). אלון למורי ההיסטוריה, 1, 44 – 53.

גטליב, א' (תשס"א). חשיבה ולימוד בצוותא. בשדה חמד, 1 – 3.

שולמן, ל' ס' (תשנ"ז). קהיליות לומדים וקהיליות מורים. ירושלים: מכון מנדל.

מפות

אפק, יוסף. "השימוש במפה בהוראת ההיסטוריה", אפק יוסף (עורך). היסטוריה ודרכי הוראתה. תל-אביב: מעלות, 1981, 80 – 83.

שביט, ש' (1985). העבר כבעל משמעות. תל-אביב: מסדה, 57 – 66.

אטלס היסטורי ממוחשב: www.amalnet.k12.il/meida/history/alon/ahi0036.htm

כץ, י' (תשנ"ז). המפה – איור או מסמך? קתדרה, 82, עמ' 175 – 180.

ברזל נ' (1986). השליטה הנאצית – דרכי עבודה עם מפות. הוצאת אורנים.

עמיעד, ר' ורגב, ח' (תשנ"ז). גישות מערכתיות ובין-תחומיות שאשכול לימודי חברה. ירושלים: ת"ל, עמ' 83 – 101.

מרכזי למידה

פוקס, א' (1988). מרכזי למידה בכיתה. תל-אביב: אח, 15 – 48.

שמר, ד' (     ). גם כך אפשר- סידרה להדרכת מורים. פרק ד': מרכזי למידה. הוצאת המרכז לטלוויזיה לימודית ומשרד החינוך.

איסבל, ר' (2003). ספר מרכזי הלמידה השלם. קריית ביאליק: אח.

אלדר, צ' ויפה, ל' (2000). היסטוריה בתנועה – מן הכרכרה עד למטוס - . ערכת למידה. ירושלים: ת"ל.

קולנוע/ סרטים

אבישר, א' (1991). תיעוד ועיצוב של תודעה היסטורית בסרטי תעמולה. זמנים, 39 – 40, עמ' 38 – 47.

אליאב-פלדון, מ' (1991). אשליה מסוכנת, אשליה מועילה. זמנים, 39 – 40, עמ' 62 – 71.

בן-יוסף, א', כהן, א' ומרום, י' (תשנ"ה). סיפורי מסך. ירושלים: משרד החינוך.

וסר, מ' (2008). היסטוריה בראי הקולנוע. הד החינוך, פ"ב, 6א, 70 – 73.

זנד, ש' (1991). קליאו והתמונה הנעה. זמנים, 39 – 40, עמ' 57 – 61.

זנד (2002). הקולנוע כהיסטוריה. תל-אביב: עם עובד והאוניברסיטה הפתוחה.

מאלי, י' (1991). האם ההיסטוריה פוטוגנית – הסרט ההיסטורי בעידן פוסט-מודרני. זמנים, 39 – 40, עמ' 62 – 71.

ענתבי, ט' (2000). היסטוריה וקולנוע בכיתת הלימוד. בתוך: ק' טביביאן. מסע אל העבר – מדריך למורה – המאה העשרים/ בזכות החירות. תל-אביב: מט"ח.

קלר, ה' (תשנ"ה). לדעת לצפות – עיון בתכנים ובדרכי הבעה בקולנוע ובטלוויזיה -. ירושלים: מרש החינוך. עמ' 217 – 260.

 קציר, י' (1990). פרופיל של מורה בין קולנוע להיסטוריה. בסמינר, מארס, 12 – 14.

משחקים

טל, מ' (1993). שילוב המשחק בתהליכי למידה – למה וכיצד? הוצאת מכללת לוינסקי ומשרד החינוך.

טל, מ' (1998). משחקים היסטוריה – למה וכיצד? בתוך: ק' טביביאן. מסע אל העבר – מדריך למורה – מימי הביניים ועד העת החדשה. תל-אביב: מט"ח, 35 – 40.

טלשיר, ת' (1987). משחקים לימודיים. הוצאת מכללת סמינר הקיבוצים.

יהל, ש' (תשנ"ב). שילוב המשחק בלמידה. הוצאת מכללת לוינסקי לחינוך.

דילמות/ בעיות/ קונפליקטים/ מחלוקות 

אביב, א' וגלילי-שכטר, ע' (תשנ"ט). ובחרת בחיים – ערך חיי אדם בתרבות ישראל - . ירושלים: האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך, התרבות והספורט.

.....(תשנ"ח). שונות ומחלוקת – אסופה בין-תחומית לבניית צרכנית בית-ספרית סביב מושגים ביהדות על פי המלצות ועדת שנהר - . ירושלים: האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך, התרבות והספורט.

....(תש"ס). מחלוקות בישראל ובעמים – נושא רב-תחומי לבית הספר העל-יסודי ברוח ועדת שנהר. ירושלים: האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך, התרבות והספורט.

גורי, ש' (1980). הוראת היסטוריה. יחידת 4. רמת אביב: באוניברסיטה הפתוחה. עמ' 18 – 20.

יעוז, ח' (1994). ערכים והשתקפותם בדיסציפלינות ההוראה (ספרות והיסטוריה). עיונים בחינוך, 59-60, 367- 372.

מטיאש, י' (תשמ"ח). על הבנה היסטורית, שיפוט ערכי וחינוך מוסרי. עלון למורי היסטוריה,1, 22- 25.

 -------- (תש"ן). עוד על שיפוט ערך בהוראת היסטוריה. עלון למורי היסטוריה, 2, 30 -44.

נווה, א' ויוגב, א' (2002). היסטוריות – לקראת דיאלוג עם האתמול. תל-אביב: בבל. עמ'  296 -  309.

עילם, י' (תשנ"א-ב). הוראת היסטוריה כשדה מבחן לערכים. עלון למורי היסטוריה, 3- 4, 17 – 24.

שביט, ש' (1985). העבר כבעל משמעות. גבעתיים: מסדה. פרק ז': ערכים והערכה בהוראת היסטוריה. עמודים 87- 101.

סרגלי זמן/ תפיסת הזמן אצל ילדים

טוקר, א' (         ). תפישת זמן היסטורי אצל פרחי הוראה והטיפול בה באמצעות מחולל צירי זמן ממוחשב, עבודת מ.א., עמ' 6 – 21 ( + ההפניות הביבליוגרפיות באותם פרקים).

בן-עמי, ש' (1996). על הזמן הקצר ועל הזמן הארוך. זמנים, 55, 14 – 27.

גורי, ש' (1980). מושג הזמן ההיסטורי בתוך:  הוראת ההיסטוריה. יחידת 2. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 34 – 41.

דסה, צ' ואפלל, א' (ללא שנת הוצאה). על קו הזמן. ירושלים: עלית הנוער/ הסכנות היהודית.

וינריב, א' (1987). מקצבי זמן. חשיבה היסטורית. כרך 1. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 63- 64.

זכאי, ד', (1998). זמן פסיכולוגי. תל-אביב: האוניברסיטה המשודרת - משרד הביטחון.

פרנק, א' ושריג, א' (1986). בעיות בתחום תפיסת מושגי זמן היסטוריים אצל ילדים. החינוך המשותף, 121, 83 – 96.

---------------------- (1987). מושגי זמן היסטוריים. החינוך המשותף, 123, 52 – 73.

מרכז טכנולוגיה חינוכית (1998). מעת לעת – הקניית מושג הזצן באמצעות כלי ממוחשב.

שחר, ד' (תש"ן). מושגי זמן בהוראת היסטוריה. עלון למורי היסטוריה, 2, 53 – 60.

אוספים כללים

בן יהודה, א' (1989). שיטות הדרכה. ירושלים: נציבות שירות המדינה.

גולדברגר, ד' (1994). הפעלופדיה. תל-אביב: ידיעות אחרונות, החברה למתנסים ומשרד החינוך.

גולדברגר, ד' (2002). מתודופדיה. תל-אביב: ידיעות אחרונות והוצאת חמד.

גורי, ש' (1980). הוראת היסטוריה. יחידות 2, 3, 4. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

דרור, י' (תשמ"א). לקט פעילויות להוראה ולהדרכה. קריית טבעון: אורנים.

כהן, א' (1995). שיטות הוראה מפעילות, קריית ביאליק: אח.

שילוח, נ', שוהם, ע' ולובלינר, ש' (1998). הנעה והנאה בשיעור ההיסטוריה. קריית טבעון: אורנים.