יום רביעי, 1 בדצמבר 2010

האמפתיה כמפתח להבנת הזולת

תפקידו של בית הספר לא רק ללמד תכנים, אלא גם לחנך בני אדם לחיים משותפים ודמוקרטים בהם היחיד יממש את האפשרויות הטמונות בו. הנני סבור כי לו המערכת החינוכית הייתה שמה דגש בנושא אמפתיה, החברה שלנו הייתה בהרבה יותר סובלנית וסבלנית. הכרתו של האחר, היא ההכרה שלי בעצמי (לוינס).


אני זוכר שאחד מחבריי סיפר לי כי בשבת נסע עם אחיו ומשפחתו לקיסריה. הם עלו המזח וצעדו כמה מטרים לכיוון הים. ברגע מסוים אחת הילדות נפלה למים. מבלי לחשוב הרבה, קפץ חברי למים ותפס אותה לפני שהילדה תבלע בין הגלים
"...האם לא היית עושה כמוני?" – שאל אותי...
אני הקשבתי ועצמתי את עיניי...דמיינתי את המצב...ראיתי את האדם העומד מולי קופץ למים ומציל את הילדה.... וניסיתי לראות את עצמי עושה כן...ניסיתי להיכנס לנעלים שלו ולחוש את רגשותיו באותן השניות הגורליות...על אך הריכוז הגבוה שיצרתי במוחי היה לי קשה מאוד להבין מה חש חברי הטוב.

מנפלאות הבריאה...
האם חשבתם פעם שאנו מסוגלים לבנות בעצמנו ובמוחנו עולמות של בני-אדם אחרים? לפני יותר ממאתיים שנה חשב הפילוסוף עמנואל קנט (ביקורת התבונה הטהורה,1781) כי אנו מסוגלים להגות בסובייקט אחר בדרך של ייחוס הסובייקטיביות שלנו להוויה אחרת. זאת אומרת שהחומרים מהם אנו בנויים יכולים לשמש לבניית אחרים...כך עושים שחקני תיאטרון, סופרים, היסטוריונים, פסיכולוגים וכל אלה אשר עוסקים באחרים דמיוניים, בבואם לבנות סיפורים וחיים של אחרים. במילים אחרות, אנו בונים "אחרים" מיסודות השייכים לנו ועד מהרה אותם אחרים תורמים משלהם לדימוי העצמי שלנו.

זה התנאי המוקדם, הסמוי לגילוי אמפתיה. ללא יכולת זו, לא היינו מסוגלים ליצור אמפתיה.

למה מתכוונים כאשר אומרים: "אהיה אמפתי !!"
האם הכוונה להיכנס לנעלים של האחר? או להזדהות איתו? האם להיות במקום של האחר? האם להבין את הרגשותיו? לחוש את תחושותיו? או שמא להבין את עולמו, את המניעים להתנהגותו? את "מה שעובר עליו"? האם להיות אמפתי כלפי האחר, הווה אומר, לגלות סימפתיה? יתכן כי במושג "אמפתיה" מקופלות כל המשמעויות האלה.



- עלי לדעת כי קיימים אנשים אחרים ויש מצבים שונים
- עלי לזהות ולהכיר רגשות שלי/ אצל האחר
- עלי להפעיל את הדמיון


מהם ההבדלים בין "אמפתיה", "סימפטיה" ו"הזדהות"?


3. מקור המושג והמשמעויות הראשוניות
"אמפתיה" - empatheia (יוונית): em = "ב"; pathy=הרגשה, תפיסה.
המשמעות הייתה: הליכה לקראת רגש חזק או יצירת קשר עם מישהו אחר.

Lipps (1897)תבע את המושג Einfuhlung = היספגות בתוך אובייקט חיצוני (יצירת אמנות, למשל).
במשמעות הזאת מובלע תהליך של "להרגיש בתוך" חפץ חיצוני לאני.
(ראה תיאורו של פרויד על היצירה "משה" של מיקלאנג'לו, למשל)

Titchener (1909) תרגם את המילה הגרמנית ל- empathy.

אדלר (1931)
אמפתיה = אנו צריכים להיות מסוגלים לראות דרך העיניים של האחר ולשמוע באמצעות אוזניו.

אלפורט (1937)
אמפתיה = כניסה רגשית לתוך העולם הפנימי של האחר.
זאת הדרך היחידה שבה אנו מסוגלים לדעת את האחרים.


4. אמפתיה קוגניטיבית

4.1 שאלה לדיון : האם מידע תיאורי על מצבו של האחר מביאה עמו הבנה מסוג אמפתי?
אם תיאור מעשיו/ סביבתו של אדם גורם לי להבין דבר-מה במחשבותיו ו/ או רגשותיו, האם יש כאן סימנים ראשונים של אמפתיה כלפי האחר?
למשל:
"כמו ילדים אחרים היה גרגורי רודף מדון, גנבות קטנות, שקרן ואלים. תושבי הכפר היו מיד חושדים בו כשנעלמו להם תרנגולת מהלול או כבש מהדיר. זאת על-אף שמשפחתו של החשוד האפשרי לא סבלה מחסור. הוריו היו איכרים אמידים. בביתם היו שמונה חדרים ואחוזתם השתרע על כמה דונמים של אדמה פורייה..."

4.2 שאלה לדיון: האם כאשר מתאמצים לאמץ את הפרספקטיבה של האחר, לראות את המצב מנקודת מבטו של האחר יש להבין זאת כביטוי של אמפתיה?
למשל:
"ילדה בת שמונה שהייתה בדרכה לבית ספר בחאן יונס נהרגה הבוקר מירי צה"ל, כך דיווחו עדי ראייה פלסטינים. לדבריהם הילדה, רניה איעד א-ראם, נורתה מעמדה של צה"ל הסמוכה להתנחלות גני טל."

אם כן, נקרא לסוג כזה של אמפתיה בשם "לקיחת פרספקטיבה" ובה נניח כי מעורבת הקוגניציה במידה רבה מאוד.

4.3 אמפתיה קוגניטיבית = היכולת לזהות ולהבין את הרגש אותו חווה האחר. זאת כניסה למחשבות, לרגשות ולמעשיו של האחר. בעקבות זאת האמפתיה מאפשרת לנבא את תכונותיו של הזולת, את פעולותיו הצפויות, את רגשותיו.

היכולת להבין את הזולת - אינטלקטואלית או דמיונית- כרוכה בלקיחת התפקיד של האחר והבנת הפרספקטיבה שלו על העולם.

4.4 מהי "לקיחת תפקיד"? (Mead, 1934 ; ראונר, 2003)
4.4.1 משמעות אחת היא: לשים את עצמך במקום הזולת. זאת פעילות היפותטית = האדם מדמיין את עצמו במקום האחר ומנסה לנבא אלו מחשבות או רגשות הוא יחווה במקום האחר. יכולות זו מאפשרת אמפתיה. סוג כזה של אמפתיה נקרא "לקיחת תפקיד – מיקוד עצמי".

פיתוח המודעות העצמית תלויה באותה יכולת לשים את עצמך במקומו של הזולת, ואז לראות את עצמך מתוך נקודת מבט של אחרים עמם אתה בקשר.

למשל:
"מה הייתי עושה לו הייתי במקומו?

על פי Schafer (1959) התהליך האמפתי כולל:
א. היכולת לעלות למודעות חוויות אישיות דומות לאלה של האחר
ב. היכולת להיות מודע לרגש שהאחר גורם לך.

4.4.2 משמעות אחרת היא, בהשאלה מעולם התיאטרון, הכניסה לתפקידו של מישהו אחר אשר נותן לאדם כלי שיוכל לעזור לו להבין יותר או להרגיש יותר את עולמו של הזולת מנקודת מבטו. למשל:
"נסה להיכנס לנעלים שלו כדי להבין מה היו האופציות שעמדו לפניו"

הביטוי "להיכנס לנעלים של..." = פעילות דמיונית דרכה ניתן להבין את החיים המנטליים של הזולת. סוג כזה של אמפתיה נקרא "לקיחת תפקיד – מיקוד על האחר".


4.4.3 שאלה לדיון: האם "לקיחת תפקיד" היא חלק/ שלב בדרך לאמפתיה או שמא דרגה/ עוצמה מסוימת של אמפתיה?

4.5 הצצה לתוך הפסיכולוגיה ההתפתחותית
"לקיחת תפקיד" (Role taking) היא המודל שמציעים בפסיכולוגיה ההתפתחותית והפסיכולוגיה החברתית כקרוב לאמפתיה הקוגניטיבית.

על פי הפסיכולוגיה ההתפתחותית מגיל 3 – 4 ילדים מסוגלים לקחת את התפקיד של האחר. יש להם מודעות לאפשרות שתחושותיהם של אחרים עשויות להיות שונות משלהם, וגם ש קיימים נקודת ראות וצרכים שונים.

בגיל הגן, "אמפתיה מוקדמת" = קיימת הבחנה בין אמפתיה לבין "השלכה" ו"סטריאוטיפיזציה". השלכה= למשל, ילדים מייחסים רגשות שלהם לדמויות בסיפור.
שימוש בידע סטריאוטיפי = ידע שיש לילד על איך ילדים אחרים, באופן כללי, מגיבים במצבים מסוימים.

החל מגיל 6 – 7, טוען פיאז'ה כי קיימת ביזוריות אצל הילדים = היכולת לעבור מהסתכלות בזווית אחת לפרספקטיבות רבות. זה חלק מהשלב של האופרציות הקונקרטיות. יש פחות אגוצנטריות ויותר מודעות לכך שלאחרים יש מחשבות, פרספקטיבות ורגשות משלהם.

4.6 ... ועוד לחיזוק הקוגניציה
פרופ' רחל קרניאול (ת"א) אומרת כי ההתנהגות האמפתית היא תוצאה של היכולת לשלוף ולעבד מידע על קיום מציאויות נפרדות ושונות של אנשים והכרה בצורך להעריך את המציאות מנקודת המבט של הזולת.

אמפתיה היא מכלול של יכולות שונות שהעיקריות ביניהן הן היכולות להערכת המציאות של אדם אחר.
הכשרים הקוגניטיביים וההתנסות החברתית-רגשית שלי מאפשרים ומגבירים את דיוק וזיהוי הרגש הנחווה אצל השני.

Strayer (1987) אומרת כי משמכונה "יכולת לרגשות", "תגובה רגשית" או "התנסות רגשית חבויה" הוא במהותו היכולת או הכושר הקוגניטיבי להכיר ולאבחן רגשות דרך תקשורת ושימוש במידע מצבי.
מכאן מוגדרת האמפתיה כתכונה או משתנה אישיותי של הבנת המחשבות, הרגשות והכוונות של האחר. זאת היכולת הקוגניטיבית הבסיסית לקיום כשרי לקיחת תפקיד ולקיום כשרי הכרת הרגשות. היכולות האלה הן יכולות ברמת אינפורמציה גבוהה ומקנות לאנשים ידע על עצמם וידע על זולתם ואת ההבחנה בין שני סוגי ידע אלה.

4.7 לסיכום
ללא האספקט הקוגניטיבי לא תהיה הבנה אמפתית, אלא רק חוויה מבולבלת של הזדהות, תוך אובדן גבולות האני. הפונקציות הקוגניטיביות מאפשרות בנייה של הפרספקטיבה.

5. האמפתיה כרגש-דומה

אמפתיה רגשית = העוררות או תגובה רגשית של האחד כתגובה לחוויה הרגשית הפוקדת את זולתו. החוקרים מדברים על מעין "הידבקות" רגשית אוטומטית אצל האחד לנוכח הגירוי של הזולת או מצבו. כאן יש השתתפות או הזדהות רגשית שלי ברגש של השני. זה יכול לכלול גם את הרגש ההפוך.

= (1999)Young S., Fox N. and Zahn-Waxler C. אמפתיה היא תגובה רגשית המאופיינת על ידי רגשות דאגה כלפי הזולת ורצון להקל על המצוקה של השני. יש הרואים בה אבן-פינה להתפתחות מוסרית ולמוטיבציה לצדק.

אמפתיה =התחלקות עם הרגש הנתפס אצל האחר. היא מצב אפקטיבי שנובע מתפיסת מצבו הריגושי של האחר ושהוא תואם או דומה למצב הנתפס אצל האחר.
אם אני מרגיש עצוב כאשר אני רואה את העצבות של האחר, אזי אני מאמין כי השני עצוב. אז אני מגלה אמפתיה.


אמפתיה נבדלת מ"לקיחת פרספקטיבה אפקטיבית" (שהיא יכולת להבחן ולזהות מצבים אפקטיביים אצל אחרים) או "לקיחת פרספקטיבה קוגניטיבית" (שהיא היכולת לזהות מצב קוגניטיבי ופרספקטיבה). יכולות אלה הן בסיסיות להתפתחות האמפתיה אבל הן לא אמפתיה ממש.

שלושה שלבים בעבודה הטיפולית (הצעה):
א. בעזרת הדמיון המטפל מרגיש מעורב בחוויותיו של האחר.
ב. איחוד רגשות. המטפל לוקח לתוך עצמו את ההתנסות של האחר והיא הופכת כאילו שלו.
ג. הפרדה מן האחר.


6. אז...מהי אמפתיה? ... רגש ו/ או קוגניציה?

ש' אילן (1986) = אין קשר בין אמפתיה רגשית לבין אמפתיה קוגניטיבית. אלה הם שני מושגים שונים באופן מהותי, בעלי מרכיבים שונים. לכן לא ניתן להקיש מאמפתיה רגשית לאמפתיה קוגניטיבית.

עמדה אחרת: אמפתיה = תהליך המכיל ממדים קוגניטיביים בלבד , רגשיים בלבד או שילוב ומעורבות של שניהם וגם תוצר = תגובה רגשית ו/ או הבנת הזולת.

למשל, Watson (1975) שמבחין בתהליך האמפתי ב- 3 שלבים:
א. סיווג רגשות של האחר
ב. התייחסות למצב הסביבתי בו נתון הזולת והכרה מצידי של מצבים שגורמים לתוצאות הרגשיות לזולת
ג. לקיחת תפקידו של האחר על-ידי באופן מנטלי.

בשנת 1962 קבעה רוג'רס כי אמפתיה היא להרגיש את עולמו הפנימי של המטופל, בעל המשמעויות האישיות שלו, כאילו מדובר על עולמו של המטפל עצמו, בלי לאבד את הכאילו, בלי להיות האחר, בלי להזדהות עם האחר.

בשנת 1975 הגדיר רוג'רס אמפתיה ככניסה לנעלים של השני ולהרגיש 'בבית' בעולמו, לגלול רגישות לשינויים רגעיים במשמעויות הזולת, לחיות באופן זמני את חיי השני בלי לשפוט, בלי לנסות לחשוף רגשות חבויים אצל השני. אדם אמפתי הוא בן לוויה בטוח בעולמו של השני...
אין הבנה שלמה של השני אלא ניסיון להבינו והחשוב הוא לשדר לשני את המאמצים שלי בכיוון הזה.

ככל שהמטפלים הם בעלי כישורים אקדמיים נמוכים, כך האמפתיה הרגשית שלהם גבוהה יותר.
ככל שהמטפל מודע יותר לרגשותיו המודחקים, כך הוא מסוגל להגביר את האמפתיה שלו.
רוג'רס (1965) אומר שרק אם מתקיימת פגישה אמיתית בין אדם לבין מרכיבים של עצמו, הוא יהיה מסוגל לפגוש את האחר במסגרת הקשר אני-אתה.

גישת הפשרה בין שתי התפיסות (הקוגניטיבית והרגשית) אומרת כי האמפתיה היא אינטראקטיבית והיא היכולת להרגיש ולהבין את הרגשות של האחר ולהשתמש בהבנה זו לתקשורת אפקטיבית יותר.
יכולים להיות כל מיני שילובים של שני הגורמים בתהליך: למשל, קליטת הרגשות של השני יכולה להיות קוגניטיבית והעיבוד הפנימי של המטפל יכול להיות השוואה רגשית. התגובה היא אמפתיה והיא תוצאה של קוגניציה ורגש.
אפשר לומר גם כי אמפתיה היא עוררות רגשית כתוצאה משחזור קוגניטיבי של תפקיד הזולת. אני מזדהה קוגניטיבית עם הזולת וזה יגרום לי גם לעוררות רגשית.

7. אמפתיה כתקשורת
אמפתיה היא מיומנות תקשורתית שבה התקשורת הרגשית הקיימת בין שני אנשים מעבר לתקשורת של חושים ושל מילים. היא כוללת לא רק איך המטפל מבטא את האמפתיה של השני אלא גם איך האחר מקבל את התגובות שלי. הכוונה למעין אווירה מיוחדת הנוצרת בין השניים כשאני חותר להבין את האחר.


8. אמפתיה - הלכה למעשה

יש כמה אפשרויות (תיאורטיות ?): על רקע הדמיון...
- אני יכול/ צריך לדעת מה חושב האחר
- אני צריך להרגיש מה חושב האחר
- אני צריך לדעת מה השני מרגיש
- אני צריך להרגיש מה מרגיש האחר
...באמצעות החושים שלי: הראיה, השמיעה, המגע
- אני מרגיש רגש דומה לזה של האחר


גלגולי המושג
המונח שאנו מכירים היום בשם "אמפתיה" ראשיתו אצל מבקרי אמנות בסוף המאה ה- 19. הם השתמשו בו כדי לתאר ולהסביר את רגשותיו העמוקים של הצופה ביצירת אמנות. הם טענו כי כאשר אנו מתבוננים ביצירה אומנותית וחשים שהיא "עושה לנו משהו בלב", סימן שהתעורר אצלנו אמפתיה כלפי היצירה ואנו משליכים את עצמנו באופן דמיוני אל תוכה. זו תמציתה של החוויה האסתטית הנמצאת ב"אני" שלנו.

מאוחר יותר, במחצית המאה ה- 20, עסקו אנשי התיאוריה החברתית מבית מדרשו של גיאורג' מיד בארה"ב בחקר היחסים בין הפרט לבין החברה בניסיון להבין מה מביא לפיתוח של העצמי, להפנמת נורמות חברתיות ולהבנת המודעות כלפי האחר. הם הבינו כי התודעה הפרטית צומחת מתוך המשחק החברתי וכי לתקשורת בין בני-אדם יש תפקיד מרכזי. כך קבעו כי המיומנויות של "לקיחת תפקיד" ושל "לקיחת הפרספקטיבה", במשמעות של יצירת אמפתיה, הן מכוננות את האישיות.

עבור הפסיכולוגיה יש לאמפתיה ערך רב. החל מפרויד, דרך אלפורט ועד קארל רוג'רס, ראו הפסיכולוגים באמפתיה אחד הכלים החשובים ביותר של המטפל בניסיונו להבין את עולמו של המטופל. אליבא דרוגירס האמפתיה שמגלה המטפל במטופל כרוכה בכניסה לעולמו הפרטי של המטופל ושהייה עמוקה במחיצתו. המטפל חי באופן זמני את חיו של המטופל, נע בעדינות בתוכם ובלי חיפוש אחר שפיטה. במהלך התהליך הזה אסור למטפל לשכוח שהוא חי "כאילו" את האחר.

זהירות !! אמפתיה איננה סימפתיה וגם לא הזדהות
להיות אמפתי כלפי האחר, אין זה אומר לגלות סימפתיה כלפיו. סימפתיה היא תגובה רגשית המקפלת לתוכה אהדה ודאגה כלפי האחר והיא נובעת ממצבו הפנימי או החיצוני שבו הוא שרוי. במצב של סימפתיה אני יודע מה עובר על האחר, אבל אינני מנסה לקרוא או להיכנס לתעולמו הפנימי או להרגיש כמוהו, אלא רק להתבונן מבחוץ ולחוש כלפיו חיבה.

אמפתיה איננה הזדהות – מזהיר רוג'רס את הסטודנטים לפסיכולוגיה. חל איסור מוחלט להזדהות עם המטופלים!! הנה לפניכם דוגמה: ילדה נופלת מהנדנדה במגרש המשחקים ומקבלת מכה ברגל. אמה צועקת ומתחילה לבכות יחד עם הילדה. ההזדהות המוחלטת של האמא עם הילדה אינה מאפשרת אותה להגיש לה עזרה. אם אני רוצה לגלות אמפתיה לנוכח מראה של מצוקה, עלי להזדהות עם כאבה של הילדה ולא עם הילדה עצמה. על כן האמפתיה היא מעין הזדהות זמנית וספציפית אשר בעקבותיה יש הכרח לחזור ל"אני" שלי.

אמפתיה: קוגניציה או רגש?
פסיכולוגים וחוקרים מסוימים הטוענים כי יש למימד הרגשי מקום מרכזי בתופעת האמפתיה (ראה למשל, Hoffman, 2000). הם מחשיבים את האמפתיה כהתנסות או תגובה הרגשית שאני יכול לחוות לנוכח הרגשות שפוקדים את האחר. החוקרים מדברים על מעין הידבקות רגשית בלתי רצונית לנוכח הגירוי של הזולת או מצבו. לפי תפיסה זו אמפתיה היא התחלקות עם הרגש הנתפס אצל האחר. היא מצב אפקטיבי שנובע מתפיסת מצבו הריגושי של האחר ושהוא תואם או דומה למצב הנתפס אצלי. למשל: בחדשות ראיתי את ההתרגשות של שחיינית אשר זכתה בשלוש מדליות באולימפיאדת הנכים בסידני. לצלילי "התקווה זלגו דמעות מעיניה וכל פניה התרגשות אחת גדולה ". ואני רואה אותה ומיד, גם לי, זולגות דמעות ורק אחרי חצי שנייה אני חוזר אל עצמי ואומר שהתרגשתי בגלל מצבה, זכייתה וצלילי ההמנון הלאומי. אני מגלה אמפתיה כלפיה. אולם דבר אחד ברור לכל: ההתנסות שלנו לעולם לא תהה כמו ההתנסות של האחר. הרגש שלנו הוא עקיף, דומה, כאילו...

לעומת זאת ישנם פסיכולוגים קוגניטיביים (למשל, Oswald, 1996; Wispe, 1986) הקובעים את בכורתה של הקוגניציה במנגנון של יצירת האמפתיה. עבורם התהליך האמפתי קשור למנגנון של עיבוד המידע. האמפתיה היא תוצאה של היכולת לעבד מידע לגבי קיומן של מציאויות נפרדות ושונות של אנשים אחרים. בתהליך הזה יש הכרה בצורך להעריך את המציאות מנקודת המבט של הזולת. כאן הדגש הוא על אנלוגיות והשוואות ביני לבין האחר. מכאן מוגדרת האמפתיה כתכונה או משתנה אישיותי של הבנת המחשבות, הרגשות והכוונות של האחר. זאת היכולת הקוגניטיבית הבסיסית לקיום כשרי לקיחת תפקיד ולקיום כשרי הכרת הרגשות.

גישת הפשרה בין שתי התפיסות, הקוגניטיבית והרגשית, (Stephan, 1999 ;( Strayer, 1987 מסבירה כי האמפתיה היא פונקציה מורכבת הנזקקת לשני המאגרים האלה. לפי כך יכולים להיות שילובים שונים בין שני הגורמים בתהליך. למשל, קליטת הרגשות של האחר באמצעות זיהוי ושיום וביצוע עיבוד פנימי באמצעות השוואה רגשית; או אחרת: הידבקות רגשית עם הזולת ובהמשך, הבנת מצבו הכללי. כך או כך האמפתיה היא תוצאה של המשחק בין קוגניציה ורגש.
מהו התהליך האמפתי?
הפסיכולוגים שמנסים להסביר את התהליך של יצירת אמפתיה (כץ, רוג'רס, רייק ואחרים) טוענים כי מתרחש תהליך בו-זמנית שבו אנו שקועים בתוך זהותו של הזולת וגם מודעים לעצמנו. האני שלנו מחולק לשני עולמות. ילדים אינם פסיכולוגים, אולם כאשר המורים מבצעים פנייה אמפתית אליהם ומבקשים, למשל, "לחשוב מה עבר על הילדים האלה כשהסתתרו כל הזמן מהנאצים", יש לשער כי מתבצעת פעילות מנטאלית לפי השלבים הבאים: (1) יציאה או השלכה דמיונית של חלק מהתודעה שלו אל עבר הדמות (ההיסטורית, הספרותית, הקולנועית וכו'), (2) כניסה לתוכה, הליכה בנעליה, הזדהות זמנית עם מחשבותיה או רגשותיה, (3) חזרה אל עצמי, הכללת הזולת לתוכי. אני חש את חווית הזולת כאילו ההוויה שלי ואני מבצע אנלוגיה בין המצבים שלו ושלי, (4) הדהוד, אפשרות לבטא במילים את מה שהאחר הבין או חש, (5) ניתוק.








Barnes, A. & Thagard, P. (1997) Empathy and Analogy. http://cogsci.uwaterloo.ca/Articles/Pages/Empathy.html
Bryant, B. K. (1987). Mental health, temperament, family and friends: Perspectives on children’s empathy and social perspective taking. In N. Eisenberg & J. Strayer (Eds.), Empathy and its development. (pp. 245- 260). Cambridge, UK: Cambridge University Press.

Young S., Fox N. and Zahn-Waxler C. (1999). The Relations between Temperament and Empathy in 2- Year-Old. Developmental Psychology, 35, 5, 1189-1197.

Eisenberg, N. (1989). Empathy and related emotional responses. San Francisco: Jossey-Bass.

Golman, D. (1995). Emotional intelligence. New York: Bantam Books.

Hoffman, M. L. (2000). Empathy and moral development. Cambridge, UK: Cambridge University Press.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה