דר' גדי ראונר
בעקבות דבריך על ספר הלימוד "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר" (הארץ, 25 באוקטובר 2010) ברצוני להביע הסכמה מוחלטת עם קביעתך. לספר יש הרבה אי-דיוקים והטקסטים מטים פעם לצד הזה ופעם לצד האחר.
אולם מעבר לכך, הצפייה ממך כאיש חינוך הייתה שתצליח לראות ולהבין את הסגולות הטמונות בפרסום החדשני הזה. הגדולה של הספר הוא בניסיון להפגיש שתי פרספקטיבות על אותם האירועים. ללמוד פרספקטיבות שונות היא אחת המטרות החינוכית הראויות, על פי מסמך הוראת ההיסטוריה הקיים עוד משנות ה- 70 של המאה הקודמת ועד ועדת התכנית של פרופ' ברטל בשנים האחרונות ("הבנה שכל נושא, אירוע או תהליך יש נקודות ראות וגישות שונות והכרת שונות זו" – מטרה מספר 6 בתכנית הלימודים לחטיבה העליונה, תשס"ג)
על כן, ניתן לשאול...מדוע מאמץ משרד החינוך באופן סלקטיבי היבט אחד בלבד של הגדרת מהי היסטוריה, זו האומרת שהיסטוריה היא סיפור? מדוע משרד החינוך אינו מאמץ את עקרונות הדיסציפלינה ההיסטורית החותרת במחקר המדעי ומבוסס מקורות לעבר איזו אמת באופק שלעולם לא תושג באמצעות שאלות וגרסאות, תהיות ווויכוחים, פרספקטיביות והשתנויות? משרד החינוך מבקש להקפיא את ים ההיסטוריה כהווייתו, שהרי אין היסטוריה כהווייתה. רנקה, אבי היסטוריוגרפיה חי במאה ה- 19. האם משרד החינוך מבקש לחזור למסורת הפוזיטיביסטית הזאת? האם להתעלם מהמחקר ההיסטוריוגראפי והיסטוריוסופי ומן הידע וההבנות שנוצרו ונצברו מאז?
אז מדוע במשרד החינוך מעוניינים להסיר את מעטפת החיות והחיוניות מכל ההתנסויות האנושיות ולהחזיר אותנו, מורים ותלמידים, לתקופה של הסיפור הפשטני והשטוח שבו יש מי שצדק (אנחנו(
ויש מי שטועה ) הם) ? גם כאשר נעשה ניסיון להעמיד בצורה מדעית והוגנת את הגרסאות השונות של אירועי מלחמת העצמאות/ הנכבה, משרד החינוך התנגד לכך. היה חשש כבד שאם בספר לימוד לבית הספר ייחשף הצד השני, הוא יקבל לגיטימציה וזה יביא להשחתת הדור הצעיר.
טוב ייעשה משרד החינוך אם יקפיד על עמידת הספר "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר" בסטנדרטים המקובלים מבחינה מדעית. אך, כלום לא לומדים שם מההיסטוריה וחוזרים אל אותן הטעויות, בעיקר אלה היוצאים בשם היושר וההגינות להגן על המידות הטובות של הנוער ועל הערכים הלאומיים. בישראל של 2010 שוב סוקרטס היה נשפט ונידון למוות. במדינת ישראל של משרד החינוך איש אינו היה מוזיל דמעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה