‏הצגת רשומות עם תוויות זכרונות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות זכרונות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 9 בספטמבר 2012

על יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות" - מאמר אורח

"
הגישה החד-צדדית של היישוב היהודי להחלטת הכ"ט בנובמבר
ד"ר שמוליק כהן-שני

מאז רגע ההצבעה באו"ם ושידורה של החלטת החלוקה ב-29.11.47 ועד להכרזת המדינה ב-14 במאי 1948 פיתח היישוב היהודי גישה חד – צדדית לגביה. הגרסה הציונית של ההכרזה הדגישה את היותה ההצדקה המשפטית הבינלאומית החשובה ביותר של מדינת ישראל, ולפיכך הגשמת "משפט העמים", המהווה חלק ממטרת הציונית, אך התעלמה מעצם החלוקה עצמה.
בעוד שהפלסטינים התעלמו מהחלטת החלוקה לחלוטין, העם היהודי פיתח לגביה שמיעה סלקטיבית. כך הכריז הקריין על הקמת מדינה יהודית מיד לאחר תום ההצבעה בשידור ההיסטורי המפורסם, על כך הכריזו עיתוני הארץ בכותרות הראשיות שהתפרסמו למחרת, ולכך התייחס גם דוד בן גוריון, ראש הסוכנות היהודית, (מאפריל 1948, ראש מנהלת העם) בנאומו בפני הוועד הפועל של הסתדרות העובדים ב-3 בדצמבר 1948: " נדמה לי שכל המסובים כאן מאוחדים בהערכת היום הזה, שבו החליטו אומות העולם להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. את ההערכה הנאמנה והקולעת ביותר נתן, נדמה לי, העם היהודי בעצמו באופן ספונטני, גם בארץ וגם בגולה".

המאבק הדיפלומטי החד-צדדי להקמת המדינה היהודית התרכז באו"ם, והתמקד במועצת הביטחון. שכן העצרת הכללית קראה למועצת הביטחון לנקוט באמצעים העומדים לרשותה בהתאם לסעיפים 39 ו-41 של מגילת העצמאות כדי לסייע בהגשמת תוכנית החלוקה. סעיפים אילו מאפשרים למועצת הביטחון לפעול נגד כל פעולה שמהווה ניסיון לשנות בכוח את החלטת העצרת, ולפיכך מהווה סכנה לשלום, הפרת שלום, או מעשה תוקפנות.
משה שרתוק, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, ואבא הילל סילבר, מראשי יהדות ארה"ב, תבעו להקים כוח רב-לאומי שיגבה את פעולתה של "ועדת הביצוע של האו"ם" ((UNPAC, שהייתה אמורה להגיע לארץ וללוות את ביצוע תוכנית החלוקה בפועל. טריגווה לי, מזכיר האו"ם, נטה להקים כוח זה, אך ארגון האו"ם, שהיה בראשית דרכו, ונתון בעיצומה של המלחמה הקרה, לא עשה זאת. הארגון הבינלאומי לא שש להתערב בכוח במלחמת אזרחים, שפרצה במצב הלא ברור של קץ המנדט הבריטי בארץ.

כך לקראת ה-15 במאי 1948, היה על אבות האומה להחליט על הכרזה חד-צדדית של מדינת ישראל, משום כוונת הפינוי של המעצמה המנדטורית, משום שוועדת הביצוע של האו"ם לא תפקדה, ומשום שהפלסטינים כלל לא הכירו בהחלטה ולא היה קיים כל כוח בינלאומי שיגבה אותה בפועל.

ב-12 – 13 במאי 1948 התקיימה הישיבה הגורלית של מנהלת העם, שהחליטה על ההכרזה ב-14 במאי. כל גרסאות ההחלטה של המשפטנים השונים כולל: הרשל לאוטרפאכט, וצבי ברנזון, הדגישו את עובדת הקמת המדינה והצדקתה המשפטית בהתאם להחלטת העצרת הכללית, אך לא הזכירו את החלוקה עצמה. כמשפטנים הם הציגו טיעון משפטי חוד-צדדי ומתבקש, מבחינתם, שמטרתו הייתה להביא להכרה במדינת ישראל.
היחיד שהזכיר את החלטת החלוקה בגרסתו להכרזה היה משה שרת. אולם דוד בן גוריו, בתמיכתו של אהרון ציזלינג, התנגד לאזכור החלוקה ולשרטוט גבולות המדינה.

בן גוריון התנגד גם לנוסח של הכרזת המדינה: "במסגרת" תוכנית החלוקה אלא דרש את הנוסח:" על יסוד" תוכנית חלוקה. את היסוד המשפטי של הקמת המדינה היהודית קיבל, ממסגרת החלוקה התעלם.
אכן התייחסות סלקטיבית, חד-צדדית זאת להחלטת האו"ם אפשרה למדינת ישראל החדשה להשתלט, תוך שילוב של מאבק דיפלומטי-משפטי והפעלת כוח צבאי,על שטחים שמעבר לאילו שהובטחו למדינה היהודית בתוכנית החלוקה בתום מלחמת העצמאות.

יחס חד צדדי זה איננו יכול לשמש אותה בעתיד. זאת משום שהפלסטינים הכירו בהחלטה, ואזכרו אותה בהכרזת מדינתם ב-15 בנובמבר 1988, משום שהאו"ם חזר על תמיכתו בתוכנית ובזכותו של העם הפלסטיני להקים מדינה בארץ ישראל, משום שמדינת ישראל הכירה בזכות זאת בהכירה במסגרת 'מפת הדרכים' משנת 2003, ומשום שראש הממשלה, בנימין נתניהו הכיר בזכות זאת בנאום 'בר-אילן' מיוני 2009.

על כן ציון החלטת הכ"ט בנובמבר בטקסים הממלכתיים ובבתי הספר ברחבי הארץ מכאן ולהבא צריך לכלול הן את הקמתה של המדינה היהודית והן את התקווה להגשמת פיתרון החלוקה-שתי מדינות לשני עמים- העם היהודי והעם הפלסטיני החיים בשלום זה לצד זה במדינותיהם הריבוניות.

ד"ר שמוליק כהן-שני, מחנך והיסטוריון.

יום ראשון, 4 במרץ 2012

מות סטאלין
"מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם) והמוני עמלים בעיר ובכפר הבונים את מולדתם העתיקה-חדשה, חלוצי האומה היהודית המקבצת פזוריה , נחרדו למעש האסון הגדול, אשר ירד על עמי ברית המועצות, על הפרולטריון העולמי ועל כל האנושות המתקדמת, בהילקח המנהיג הגדול והמצביא המהולל, יוסף וירסריונוביץ סטאלין. אנו מרכינים דגלנו ביגון לזכר הלוחם המהפכני הגדול".
מאיר יערי, יעקב חזן ויצחק בן אהרון


ב- 5 במרץ 1953 סטאלין מת. בקיבוץ התקבלה ההודעה רק ב- 8 במרץ. החבר מאיר מאלי הספיד את סטלין בחדר האוכל. גרסה אחת טוענת שכתוצאה מהאירוע הטרגי החליטו לבטל את חגיגות הפורים. גרסה אחרת מספרת כי דחו את המסיבה בשבוע ימים. העצב היה גדול. אך החבר צלם מורדו אברהמוב זוכר כי המסיבה התקיימה הודות למאמציה של החברה צפורה אשתו אשר הלכה מצריף לצריף והוציאה מתוכם את החברים כדי להתכנס באולם המסגרייה, שם התקיימה המסיבה.
החבר איציק סיפר לי שבאותם הזמנים היו בתי שימוש משותפים מחוץ לצריפים. הייתה חברה אחת שתפקידה היה לנקות ולספק "נייר טואלט", שבאותם הימים היו פיסות נייר גזורות, קטנות של עיתון וסידורן בערימה. כך קרה שאיציק הלך לעשות את צרכיו וכאשר התכוון לנקות את הטוסיק, לקח פיסת נייר מתוך הערימה עם תמונתו של סטלין...הוא מייד הרגיש שהדבר לא נעה ולא יפה!! ולכן קיפל את התמונה של סטלין, שם אותה בכיס החולצה ושלף ניר אחר מתוך הערימה.

יום שישי, 18 בפברואר 2011

לזכרו של פרופסור מיכאל הר-סגור ז"ל

...ואז ב- 11 בפברואר בבוקר מודיעים שוב ברדיו על פטירתו של פרופסור מיכאל הר סגור ותוך כדי הנסיעה לירושלים חוזרות אלי כל מיני מראות מן העבר.

פעם הייתי שומע "שעה היסטורית" בדרך ל"יד בן צבי". היה לי אוסף קלטות שהלך וגדל כי כל יום שישי בשעה 19.00 הייתי חוזר על הריטואל של לחיצת שני כפתורים בטייפ ומקליט את התכנית. הטייפ היה ממשיך לעבוד כאשר בשעה 19.30 היינו הולכים עם הילדים לאכול ארוחת ערב בחדר האוכל הקיבוצי. בעיות היו מתעוררות כאשר הייתי שוכח לקנות קלטת ריקה או אם לא הייתי בבית כי היה צריך לאתר מישהו שיקליט.

נראה לי כי ב- 1985 כאשר לימדתי את הנושא הלאומיות האיטלקית, תכנית קרויה "האריה והשועל" - על פי דבריו של מקיאבלי - הפקתי דף עבודה והשמעתי לתלמידים קטע מהשידור של הפרופסור. עליהם היה להשלים את הדף על פי הדברים
המושמעים. רציתי להביא את המומחה לתוך הכיתה והדבר הרשים אותי יותר מאשר אותם.

אחר כך נעזרתי בספרונים שהפיקו באוניברסיטה המשודרת: אחד על הרנסנס ואחר על עידן האורות. שני הספרים האלה היו מצוינים בגלל תמצותם, בהירותם ומכיוון שציירו את התקופות עם צבעי אנקדוטות, מושגים כללים...זה היה נהדר. אך בהמשך נחלתי אכזבה כאשר למדתי עם הר-סגור קורס באוניברסיטה על הרנסנס. הוא היה לא ממוקד ומשעמם.

מאוחר יותר, מלאו 20 שנה לשידורים ונערך מפגש מחווה לפרופסור בתיאטרון "צוותא" ולשם
הגעתי לראות אותו ולשמוע את דברי הברכה ואת חיקוים שעשו לו. בשנים אחרונות, אחרי פרישתו של אלכס אנסקי, הפסקתי לשמוע את התכנית כי קולות המנחים האחרים לא היו נעימים. עכשיו אני מחכה שבגלי צה"ל יפיקו תקליטורים עם כל ההרצאות שלו כדי שאוכל לשמוע בדרך ל...ובחזרה מ...במקום לחשוב מחשבות כפירה וחטא.