‏הצגת רשומות עם תוויות מצב המקצוע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מצב המקצוע. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 7 באוגוסט 2015

השימוש בדילמות מוסריות בהוראת היסטוריה


ההיסטוריה שאנו מלמדים. מתוך המאגר העצום של העבר האנושי, נבנה מקצוע לימודי בשם היסטוריה. חומר הגלם שלו הוא אירועים, תופעות ודמויות. אנו מלמדים בבית הספר היסטוריה של אירועים רבי-משמעות כגון, מלחמות (מלחמת עולם הראשונה), מהפכות (מהפכה צרפתית), חוזי שלום (הסכם ורסאי), כיבושים (מסעי הצלב) או יצירת חברות חדשות (היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל). אנו מלמדים היסטוריה של תופעות חברתיות כגון אנטישמיות, אבסולוטיזם, אמנציפציה, לאומיות או דמוקרטיה. אנו מלמדים גם על דמויות חשובות כגון מלכים (לואי 14), נשיאים (וילסון) וראשי ממשלה (בן גוריון), דמויות בולטות וחשובות שעיצבו את החברה שבה חיו והשפיעו על העתיד.
בדרך כלל ההיסטוריה נלמדת בבית הספר על פי תבנית קבועה המורכבת מ (1) סיבות, (2) מאפיינים ו- (3) תוצאות. לפעמים יש גם תבנית בצורה של תרשים זרימה שמייצג תהליך בעל שלבים שונים (המדיניות הנאצית נגד היהודים בין 1933 – 1939). באופן כללי ההיסטוריה שאנו מלמדים בבית הספר היא היורשת של ההיסטוריה של ההיסטוריה שנלמדה בבתי הספר של המאה ה- 19 באירופה. עם זאת, ניתן למצוא גם נגיעות סוציולוגיות או תרבותיות (העיר פראג והקהילה היהודית בימי הביניים). כך או כך, זאת היסטוריה של פוליטיקה וממשל, סיפור של אירועים גדולים ושל שליטים חשובים, היסטוריה שמביטה מלמעלה. כדי למחיש זאת הייתי אומר שאם גישה זאת תוסיף להתקיים, הרי כותרות העיתונים של היום (משבר היחסים בין אובמה לנתניהו) הן הנושאים שיופיעו בספרי ההיסטוריה של מחר.
לימודי שואה. נראה כי רק הנושא הלימודי "שואה" זוכה לדרכי לימוד שונות: הזמנת עדים לכיתה, לימוד באמצעות פרויקטים ועבודות חקר, סיורים חינוכיים להיכרות עם נופי המוות בפולין וגם לימוד באמצעות סיפורים, קטעי ספרות והצגת דילמות אנושיות שחוו בני אדם במקומות שונים של התופת שעלי אדמות. אנו יודעים מקרוב מה שהיה באמצעות העדויות של הניצולים. העדויות הכתובות או המצולמות שלהם הפכו למקורות ראשונים. נראה כי השוני בין לימוד השואה לבין יתר הנושאים בהיסטוריה נובע מהמעמד המיוחד אליו זוכה השואה בקרב החברה הישראלית היהודית. למרות כל המאמצים החינוכיים להדגיש את הפאן האוניברסאלי של העוול, השואה נתפסת בישראל כטרגדיה יהודית ולא כטרגדיה כלל-אנושית. חברת המבוגרים שולחת את צאצאיה לשם כדי שיחזרו יותר ציוניים, משוכנעים שרק ישראל היא המקום היחיד שבה ניתן לקיים חיים יהודיים. השואה היא טרגדיה שמרכיבה את מסכת הזהות הלאומית ומלכדת אותנו סביבה. הסבל שנגרם לבני עמינו בעבר מגביר את רגש השנאה כלפי האויבים ומחייבת אותנו להיות חזקים בהווה. זה לא יקרה שוב. לא עוד. במילים אחרות, הדגש האישי המיוחד שהושם בלימודי שואה נובע מאינטרסים לאומיים וחברתיים כאחד. התודעה החברתית והחיים שלנו בתוך המיתוס תורמים לכך. אולם בשנים האחרונות התעוררו קולות אחרים בנוגע לנסיעות לפולין ולמסרים הגלויים והסמויים של המפעל החינוכי הזה. הדבר במחלוקת. כך או כך, מה שמעניין אותנו כעת הוא ההופעה של סיפורי חיים אישיים שלובשים צורה של דילמות מוסריות איתן התמודדו בני-אנוש כמוני-כמוך בעבר. זאת הזדמנות לעסוק בדילמות מוסריות לא רק מתוך מניעים לאומיים, אלא מתוך מניעים פדגוגיים.

יום ראשון, 27 באוקטובר 2013

עבודת אלילים

לא בוגרי 12 שנות לימוד בבית הספר, אלא בוגרי תואר ראשון או שני בהיסטוריה...לא יתכן כי מורים להיסטוריה יגידו שההיסטוריה חוזרת על עצמה או שההיסטוריה היא מעגלית או שלימוד היסטוריה מאפשר לנו לחזות את העתיד...האם היסטוריון מכובד יכול להמליץ לראש הממשלה להפציץ לפני שיהיה מאוחר או להימנע מכך? כך מדברים בשוק והאמינו לי שאני רוכש כבוד רב  למוכרים ולקונים ירקות ובשר בשוק מחנה יהודה ובשוק הכרמל, גם לאלה אשר בנתניה הקרובה  הקונים...להם מותר להגיד כל דבר... הרחוב שומע ומקשיב... אך לאלה שלומדים ולמדו היסטוריה, בסמינר או באוניברסיטה, לאלה היו נוכחים באולמות וששמעו הרצאות פיהם של מיטב המרצים, או שכתבו עבודות סמינריוניות, או אפילו עבודות תזה לתואר השני, או שהסתובבו בין מדפי הספרים בספריה ונשמו את ריחם, או שמעו את ההרצאות של הר סגור כל יום שישי בשעה 19.00 בגלי צה"ל, או שאיתרו חומרים רלוונטיים באינטרנט, או שקראו תעודות וניתחו מאמרים, אחרי שלוש שנים של לימוד ובחינות, לאלה ואלה, לא יתכן כי האמונות העממיות יוסיפו להתקיים ויכנסו לכיתות ללמד ולהנציח את הבורות. לא יתכן כי אמונות אלה יעברו לדור הצעיר, לנפשות הרכות של התלמידים שהם אמורים לחנך בבית הספר. זאת עבודת אלילים !!  

יום ראשון, 29 בספטמבר 2013

מחשבות רצות על המורשת

מורשת קרב, מורשת חשובה, סיפורי מורשת בעלי מסרים חד-משמעים, כזה ראה וקדש, זה מה שהיה, זה המסר לדורות הבאים, מורשת מחברת בין מעשי קודמיי לביני, אני חלק מהשרשרת הזאת, אני בא משם, זה עניין של זהות, זה סיפור מרתק וליניארי, ללא עיכובים, קליט, ברור, פיקנטי, בעל מסר שיפוטי ברור, מצווה עליך להמשיך את דרכם, את מורשתם של הראשונים, כזה הדבר בכל עם, עיניים אל העבר, אנו באים משם, עם חזק ונחוש, למרות התנאים התגברנו, היו לנו אויבים, אנו כאן והם נעלמו, לחשל את הנוער, להיות גאים בעצמינו, על גבול הלאומנות...כן, גם זה תפקיד של בית הספר, להעביר את הגחלת, את המסורת ואת המורשת, את המיתוס המכונן, אחדות ופיוס, חוזק פנימי...
כיצד לנהל דו-שיח עם המורשת? כיצד לא לקבל את המורשת כדבר סגור ומוגמר? כיצד לא להניח מראש הנחות של כזה ראה וקדש? כיצד להיאבק מול הגזענות, ההתנשאות, היהירות, הלאומנות העיוורת, העוינות? כיצד לשלב במורשת את האחר שנמחק ונעלם? כיצד להוביל לשאלת שאלות בלי לשבור את המורשת? האם אפשרי? איפה אני? מה דעתי על כך?

אז מה בין מורשת לבין היסטוריה? היסטוריה אינה מורשת. היסטוריה היא מורכבות, גרסאות, השתנות מתמדת של עצמינו, סימני שאלה, עניין פתוח, ביקורתיות.  מורה להיסטוריה איננו מורה למורשת. ובכל זאת: ללמד מושרת כאילו אין היסטוריה וללמד היסטוריה כאילו אין מורשת... ולשתף את התלמידים בכך. כאן המורשת מתחילה וכאן היא מסתיימת; כאן מתחילה ההיסטוריה וכאן היא מסתיימת. הפרדה.  אז מה מלמדים בבית הספר: היסטוריה או מורשת? היסטוריה או מיתולוגיה? כיצד להוביל את תלמידים לנהל דו-שיח משמעותי, אינטימי עם ההיסטוריה ועם המורשת?

יום חמישי, 8 באוגוסט 2013

כי זה לא היסטוריה מה שמלמדים

אני תומך בשינוי מהותי של בחינת הבגרות להיסטוריה ולא בביטולה. כיום הבחינה מורכבת משאלות שדורשות רק תשובה נכונה אחת ושמאמנות הזיכרון של התלמיד, בלי לבקש הבנה.  שאלות כגון, "הצג שלושה מקשיי החיים הגטו או "הסבר שניים מהמניעים של סוריה ומצרים לתקוף את ישראל באוקטובר 1973" מצריכות שלתלמיד יהיה זיכרון טוב כדי לזכור מה כתוב בספר הלימוד,  במיקודית או מה נאמר על-ידי המורה בכיתה ונרשם במחבר או במחשב האישי.  מבחינה מקצועית שאלות בעלות תשובה נכונה אחת הן שאלות סגורות ורמת החשיבה הנדרשת כדי לענות עליהן היא רמה נמוכה.


בשנים האחרונות שולבו מרכיבים נוספים בטפסי הבחינות, כגון  קטעי מקור, פריטים חזותיים ומפות, אשר נועדו, להלכה, לגוון את הבחינה ולעשות שימוש בחומרים שהמורים אמורים לטפל בהם במהלך הוראתם הסדירה. אולם למרבה הצער, גם השאלות הצמודות למרכיבים האלה אינן שאלות ברמת חשיבה גבוהה (הבנה, יישום, ניתוח, לנתח, השוואה, הסקת מסקנות, קביעת עמדה) והמרכיבים האלה אינם מנוצלים.


המצב הבסיסי הוא שעקב מחסור בשעות והמונופול של בחינת הבגרות שנועדה לבדוק מידת הזיכרון של התלמידים, המורים מלמדים היסטוריה כדי שהתלמידים יעברו את הבחינה, ולשם כך עושים שימוש בכל מיני "תומכי זיכרון", שבינם לבין היסטוריה, אין ולא כלום. במילים אחרות היעד הוא לעבור את הבחינה ולא ללמוד היסטוריה בכיתה. מה שלא נכלל בבחינה, לא נלמד ומה שנלמד לקראת הבחינה, נשכח עד מהרה כי זה לא ידע מובן,  מקושר ומשמעותי לתלמיד.


למקצוע היסטוריה יש יעדים חינוכיים הכלולים במסמכי תכנית הלימודים. אך נראה כי אלה נשכחו אי-שם ולא מיושמים הלכה למעשה בהוראה ובדרכי ההערכה. על כן לימוד המקצוע מצטמצם לידיעת סיפור מכובס, פשטני וליניארי. זו איננה היסטוריה!!! ... מדובר בתבשיל חסר טעם של קטעים, נקודות ומשפטים נטולי חיים ופאתוס. תפקידם של התלמידים להיות פאסיביים ולהקשיב. עליהם לשנן בעל פה את החומר במרתונים שמורים מקיימים בבתי הספר לקראת בחינת הבגרות. אני מציג כאן את הגדרתו של ההיסטוריון א.ה. קאר לגבי מהי היסטוריה כי נראית לי אקטואלית ורלוונטית לדיון:  "ההיסטוריה היא תהליך מתמשך של יחסי גומלין בין ההיסטוריון לעובדות שלו, דיאלוג אין-סופי בין הווה ועבר". לפי כך, היכן מתקיים הדיאלוג בין העבר לבין התלמיד בהווה?


מי שטוען שהמקצוע – כפי שנלמד היום – הוא ביטוי לשחרור רוח האדם, לחילוניות, לתשובה רציונאלית מול גלי הלאומנות הפוקדים אותנו וכו', מוזמן להתרשם בעצמו. אין כאן שום לימוד שמפתח חשיבה היסטורית, היכרות והבנה של מושגים היסטוריים מרכזיים, רגישות מוסרית כלפי האחר, הבנת מורכבות של מצבים אנושיים, טיפוח ערכים הומניסטיים ועיסוק במרכיבי הזהות הלאומית ו/ או האזרחית של הלומדים. לימודי ההיסטוריה נועדו לתרום את חלקם בטיפוח הלכידות החברתית והלאומית כדי שאזרחי המדינה יחושו הזדהות – ביקורתית ולא דוגמטית – עם המורשת הלאומית הייחודית, עם הרעיונות והערכים הבסיסים של העמים המרכיבים את החברה ושל המדינה הדמוקרטית- יהודית. ההוראה הרווחת בכיתות אינה מטפחת חשיבה היסטורית תהליכית, אמפתית, פרשנית, טיעונית וביקורתית. סוגי החשיבה הללו נעלמים מבתי הספר התיכוניים בכלל ומשיעורי ההיסטוריה בפרט, כאשר המטרה היא להצליח בבגרות.


בעידן שהמידע בו נגיש לכול, יש מקום לחשוב על בחינה אחרת היוצאת מתוך המידע ומבקשת מהתלמידים לעבד אותו בצורות שונות. בחינה כזאת תהה מכוונת לטפח רמות חשיבה גבוהות הבאות לידי ביטוי בשימוש במיומנויות למידה של היסטוריה, בביצועי חשיבה, הבנה בהיסטורית ובהבעת דעה ושיפוט על תהליכים ואירועים היסטוריים. אני מציע לחשוב על בחינה אחרת, בחינה המשלבת מרכיבים חיצוניים ופנימיים, מסורתיים וחלופיים.



סבורני שהמקצוע נתון בסכנה, לא רק מצד אלה שמבקשים לבטל את בחינת הבגרות, אלא גם מצד אלה שמנציחים את המצב הקיים ולא מבצעים רפורמה מעמיקה כדי להפוך את ההיסטוריה ל"דיסציפלינה פדגוגית", מונחית על-ידי מטרות, שבה מרכיב ההערכה הוא מרכבי נוסף ולא חזות הכל.

יום שני, 8 ביולי 2013

מסלולים היסטוריים בימינו - פדגוגיה תקשובית-היסטורית
צבי אדיב כותב על "מסלולי היסטוריה" הדורשים הכנה, ארגון וכסף כדי לגרום ללמידה משמעותית. לפני כשנה כתבתי לד"ר שמחה גולדין – יו"ר ועדת המקצוע – לאור הגזרות והקיצוצים בהיסטוריה הבית ספרית. לצערי פנייה זאת לא זכתה לתגובה כלשהי. הנה תמצית הדברים:

מסגרת לימודית ההולכת ומצטמצמת וגזרת שעות הוראה הן בעיות אקוטיות. אולם בעיות  מעיקות יכולות להוות גם הזדמנות ותמריץ לרענון ולחידוש. לא פעם ביטאתי עמדה ביקורתית כלפי קיומם של קורסים וימי לימוד שמתבצעים בצורה מלאכותית ומאולצת באמצעות תקשורת מחשבים. לא פעם שאלתי את עצמי מה הרציונל העומד מאחורי ההתנסויות המיותרות האלה שמבקשות להצדיק בכוח את הטוב שבשימוש טכנולוגיות תקשוביות לקידום הלמידה.

...והנה כאן לפנינו סיבה טובה ומוצדקת "להחליף את הדיסקט" באמצעות ניצול יעיל של הטכנולוגיה. זאת ההזדמנות להרחיב את שעות הלימוד הפורמאליות הקיימות במערכת באמצעות יצירת מסגרת וירטואלית בין התלמידים והמורים. זאת השעה לחשוב, לתכנן ולבצע פדגוגיה תקשובית-היסטורית. החומרים נמצאים בספרי הלימוד ובאתרי בתי הספר, במרשתת והם  הפתוחים לכל. המורה איננו מקור הידע היחיד. שיעור היסטוריה מצליח צריך לצאת מהחומר והתכנים ולהיות נלמד באמצעות פדגוגיה של הפעילות והשאילה, פדגוגיה של העשייה. לימוד פעיל מהווה לימוד בעל משמעות היותו בעל הקשרים רבים. זאת השעה לנצל את התקשוב למען טיפוח החשיבה ההיסטורית באמצעות הטלת מטלות מאתגרות ומעניינות שעל תלמידנו לבצע.

כאמור, קיצוץ שעות הפרונטאליות של מקצוע היסטוריה זאת הזדמנות ליצור את הפדגוגיה התקשובית של המקצוע. כולם צריכים להירתם למאמץ הזה ולכתוב מערכי שיעור ויחידות שילמדו באמצעות האינטרנט. אציג כאן כמה יוזמות שניתן לבצע כעבודות חקר מתמשכות – במקביל ללימוד הרגיל: עריכת דף פייסבוק לדויד בן גוריון, יצירת מצגת על העלייה הגדולה של שנות ה- 50, תערוכת צילומים מלווה הסברים על מלחמת שש הימים, דיון ערכי דרך פורום בנוגע ללימודי היסטוריה, יצירת בלוג לימודי של הכיתה, כתיבת ערך חדש לוויקיפדיה וכו'. כל אלה מטלות ביצוע שנזקקות ללימוד ותורמות לטיפוח החשיבה. סבורני כי יש כאן הצעה מעשית ללכת בה ואתגר שנועד להפיח רוח חדשה למקצוע: ליצור מסלולי היסטוריה קבוצתיים/ כיתתיים – הרחבות או העמקות של נושאים שונים שנלמדים בכיתה – באמצעות מסלולים תקשובים-היסטוריים- פדגוגיים שינוהלו על-יד צוותי היסטוריה עצמם.


יום חמישי, 27 ביוני 2013

הרהורים בנוגע לשילוב חומרים חזותיים בטופס בחינת הבגרות

ברצוני להפנות את תשומת הלב של הקוראים לחידוש המרענן הקיים מזה שנתיים בטופס בחינת הבגרות בהיסטוריה. בגאווה גדולה מציגים אנשי הפיקוח על הוראת ההיסטוריה את הצעד המבורך הזה. הנה השינוי המיוחל בדרך להגשמה!!! לכאורה יש מה לשמוח ולברך. הרי היסטוריה ניתן ללמוד לא רק מטקסטים מילוליים, אלא גם מטקסטים חזותיים למיניהם (כגון כרזות, תמונות, קריקטורות, בולים, סמלים וכו') ואכן, בבחינת הבגרות האחרונה שהתקיימה בתחילת קיץ 2013 בפרק הראשון מופיע סמל המועצה המקומית מזכרת בתיה. הנה:

השאלה המופיעה מתחתיו היא: "הצג שני מאפיינים של המושבות הבאים לידי ביטוי בסמל".
לדעתי שאלה זו  (...ולמה שאלה אחת ומייד חזרה למילים) אינה ממצה, בלשון המעטה, את הנוכחות של הפריט החזותי בבחינה והיא גם מחטיאה את העניין.
למען הדיוק, הסמל המוצג הוא גלגול מאוחר של הסמל המקורי הראשון (ראה למטה) עת הפך המקום למועצה מקומית (1952).
יש כאן מקום לבלבול, שהרי הסמל המוצג איננו "מקור היסטורי" של התקופה, אלא ייצוג מסוים של האירוע (הקמת המושבה בסוף המאה ה- 19) שהתרחש בעבר. יתכן כי כל הדקויות האלה נשמעות כדבר של פדנטיות מעצבנת. אך דווקא בתחום הדעת שבו יש הכרח לקיים הבחנות בין "דעות" ו"עבודות", ייצוג של האירוע", "אמת היסטורית","פרשנות" וכו ', משום-מה אין שמירה קפדנית על כללים אלה. ברצוני להזכיר שמטרות הוראת היסטוריה מבקשות הכרה במושגים המרכזיים של תחום-הדעת.  
כעת אני רוצה להתייחס לפריט החזותי הקיים + השאלה המלווה. כפי שהחומר הזה מוצג בבחינה אני מבין ש...
1. השאלה מבקשת לזהות ולשייך תמונה למידע שנלמד, בחינת "רמז, "טריגר", "תומך זיכרון", "פיגום" כדי לסייע לשלוף את הידע ממאגר הזיכרון של הלומד.
2. כל תלמיד שלמד את התקופה יהיה מסוגל להגיד מהם המאפיינים של צורת ההתיישבות - המושבה גם בלי להיעזר בסמל.
3. הנוכחות של הסמל היא לצרכי איור (אילוסטרציה) בלבד והיא מיותרת מבחינה מהותית.
4. כמו כן, נוכחות הפריט החזותי נועדה להציג את רוחות השינוי וההתחדשות במקצוע.
                                       ---------------------------------
אני מציע כאן כמה הצעות על מה שניתן היה לשאול על סמך סמל מזכרת בתיה בבחינת הבגרות. יש כאן אפשרויות שונות וברמות שונות והן מנסות לנצל את הטקסט החזותי – בהנחה שהתלמידים אומנו לכך במהלך השנה – כפי שנטען על-ידי הפיקוח על הוראת היסטוריה.
1. הסמל שלפניך מורכב מחמישה ציורים קטנים. (א) ציין מהו התחום הבא לידי ביטוי בצורה הבולטת ביותר ו- (ב) הסבר מדוע לדעתך הדבר כך?
2. תאר במילים שלך את הסמל המוצג לפניך. התייחס לכל המרכיבים: החזותיים והמילוליים.
3. הסבר מהו המסר הכללי של הסמל המוצג לפניך וכיצד הוא קשור לתקופה של סוץ המאה ה- 19 ראשית המאה ה- 20 בארץ ישראל?
4. בדומה לסמל המוצג לפניך, לו היית צריך לעצב סמל לקיבוץ הראשון, דגניה, תאר מאילו פריטים היית מציע להרכיב את הסמל של דגניה? (אם ברצונך לצייר, אתה מוזמן, אך אל תשכח לתאר במילים מה שציירת)
5. מזכרת בתיה הייתה המושבה היחידה שנוסדה על-ידי הברון רוטשילד עצמו והייתה בבעלותו (בתיה – שם אימו של הברון). (א) שער מדוע לדעתך תמונתו של הברון אינה מופיעה בסמל המושבה? (ב) האם באופן אישי היית מוסיף את הפרופיל של הברון אל סמל המושבה? הצג את טיעונך (טענה/ טענות + נימוק/ נימוקים).
6. התבונן בסמל המוצג לפניך. על פי מה שלמדת במהלך שנת הלימודים  (א) האם היית משנה את הסדר של המרכיבים? (ב)  האם היית משנה את גודל המרכבים השונים כדי להבליט דבר-מה? הצג את דעתך המנומקת לכאן או לכאן.
7. ללא ספק לו היו מציגים שני פריטים חזותיים, למשל, הסמל של מזכרת בתיה והסמל של ראש פינה, ניתן היה לשאול שאלות הרבה יותר מורכבות ומעניינות, כגון שאלות השוואה. באותה מידה ניתן היה לעשות כך, באמצעות שני הסמלים של מושבה כדי לבחון את השינויים שחלו בייצוג המושבה לאורך השנים.
8. לו ניתן היה להשתמש במחשב בעת הבחינה אפשר היה לבקש מהתלמידים לנהל חקירה זהירה וצנועה סביב הסמל של המושבה (כפי שאני עשיתי) כדי לגלות את קיומו של סמל ישן אחר וגם לחשוף את הטעות החקוקה בו בתאריך (המושבה הוקמה ב- 7 בנובמבר 1883 או בתאריך העברי ז' חשון תרמ"ד ולא כפי שצוין בסמל). אך ניהול "עבודה בלשית" כזאת אשר יכולה לבטא "ביצוע של הבנה היסטורית", אינו חלק מהלקסיקון הקיים בראש הבגרותי של הממונים על ההשכלה ההיסטורית.

באופן כללי ניתן לומר כי הסכמה לשילוב שתי שאלות מתוך הרשימה הזאת אמורה לבשר שקיימת חשיבה על כיצד לקדם את החשיבה של הלומדים, לאור העבודה שכמעט כל השאלות האחרות שנשאלו בבחינת הבגרות הן שאלות שהזיכרון יפה להן כיצד לקבל תשובה.
סבורני כי כאשר מורים יחשפו לאסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה בהשתלמויות שלהם ויתחילו ליישם ולתרגל בכיתה, רק אז אוכלוסיית תלמידים בעלי פוטנציאל גבוה והישגים גבוהים יפסיקו ללמוד את החומר בעל פה וכאשר ישנו את נוסח השאלה, גם אז יבינו את הכוונה. באותה מידה תלמידים בעלי הישגים נמוכים יהיו מסוגלים להתמודד עם שאלות כאלה כל עוד תיעשה הכנה מתאימה מצד המורים, הכנה נפשית של הערכה לכוחות הפנימיים שלהם והגברת המוטיבציה להצליח.  מוטיבציה היא לב ליבה של הלמידה !!! נראה כי יש טעם  "להחליף את הדיסקט".
                                      -----------------------------------------
מה עוד?
אני מצרף כאן תמצית הדברים החשובים של רחל שליטא המופיעים במאמר שלה. ראה:
שליטא, ר' (2000). "מסע אל העבר" – היסטוריה חזותית. בתוך: ק' טביביאן. מסע אל העבר – מדריך למורה – המאה העשרים / בזכות החירות. תל-אביב: מט"ח, 57 – 70.  
התקווה היא שמורי היסטוריה – בהדרכת המדריכים של הפיקוח- יעסקו באינטנסיביות בהצגה וניתוח חומרים חזותיים בכל נושא שהם מלמדים על פי הדגם המוצג כאן או דגמים אחרים.


חמישה שלבים בפענוח טקסט חזותי
רחל שליטא
  1. זיהוי הפרטים המופיעים בתמונה וקריאתם בשם - בשלב זה מזהים את מה שמצולם בתמונה. בקריאה של טקסט חזותי עלינו להתייחס לכל פרט ופרט - לעולם לא יהיה פרט קטן מדי. לצורך זה מומלץ בהחלט להיעזר גם בזכוכית מגדלת. זיהוי הפרטים הוא לא תמיד עניין טריוויאלי; כשמדובר בתמונה מתרבות או מתקופה בלתי מוכּרת, גם האובייקטים בתמונה אינם תמיד מוכּרים, ולעתים יש בהם משמעות רבה לפענוח התמונה. שלב זה הוא שלב ראשוני, והוא הכרחי לפרשנות.
    השאלה המרכזית בשלב זה: מה הם הפרטים המרכיבים את התמונה?
  2. קריאה אישית - שלב זה מאפשרים לצופה בתמונה להביע את הרגש המתעורר בו דרך נוסטלגיה, השוואה לאירועים אחרים שהוא או היא מכירים, השקפות או אמונות אישיות. שלב זה חשוב מאוד לבניית היחס המעורב והאישי אל מה שמצולם ואל הבנת התמונה  בכללותה.
    השאלה המרכזית בשלב זה: מה אנו מרגישים תוך התבוננות בתמונה ומה מעניק לה משמעות אנושית?
  3. קריאה היסטורית-אנתרופולוגית
    קריאה זו איננה עוסקת בנוסטלגיה, או בזיהוי פרטים בלבד, אלא מנסה להבין משמעויות שמעבר לתמונה. בקריאה זו הופכים האובייקטים למסַמני תרבות, מנהגים, אמונות, אירועים, ובמהלכה מנסים להבין את משמעות התרבות המצולמת ואת מכלול האספקטים - הכלכלי, החברתי והאידיאולוגי שהתמונה חושפת.
    השאלה המרכזית בשלב זה: מה אפשר ללמוד מן התמונה על החיים, התרבות, הכלכלה, ועל האידיאולוגיה של התקופה?
  4. קריאה תקשורתית
    בשלב זה, מתוך ההבנה שמאחורי הטקסט החזותי עומד מחבר בעל כוונה, מנסים להבין איך עוצב המסר. השאלות החשובות פה: מהי זווית הראייה שנבחרה לתצפית? מאיזה מרחק? איזה רגע של ההתרחשות נבחר לצילום? מה מתוך המציאות שצולמה נכנס אל תוך "מלבן התמונה" (ומה לא נכנס)?
    השאלה המרכזית כאן היא: איך עוצב המסר? ובמידת האפשר - מדוע עוצב כפי שעוצב?
    צילום מאחור יכול "להסגיר" מטרות שונות, כמו מחיקת פני הדמות או הפיכתה לחלק מהמון אנונימי, או להפיכתה לרע אנונימי ועוד. לעומת זאת צילום מלמטה למעלה מקנה לדימוי המצולם עוצמה וכוח רב. צילום מקרוב מעיד על מעורבות רבה בסיטואציה בעוד שצילום מרחוק מספק פרטים ואינפורמציה מרובה אך יוצר ניתוק מבחינה רגשית ואישית. גם אם לא תמיד יכול הצלם של הרגעים ההיסטוריים לתכנן בדיוק את המקום הנכון לצילום, בכל זאת תמיד קיימת בחירה מסוימת של סוג הצילום ועיצוב המסר.
  5. קריאה ביקורתית
    קריאה זו מנסה לזהות את המסרים הסמויים המועברים בתמונה, וכן לברר אם יוצר התמונה היה בעל כוונה. הנקודה החשובה כאן מהבחינה החינוכית היא ההבנה, שהצילום הוא הרבה יותר מאשר תיעוד מציאות ושיקופה. ולמרות שהוא נראה נאמן למציאות, הוא תמיד מובנֶה כדי לייצג נקודת מבט מסוימת, פרספקטיבה, אידיאולוגיה או מערכת של ערכים, שאינם תמיד נמסרים באופן גלוי. השאלה המרכזית בשלב זה: האם היה אפשר להעביר את המסר גם בדרכים אחרות? ואם כן, יש לבדוק מדוע נבחרה הדרך המסוימת הזאת והאם קיים כאן מסר סמוי.

לסיכום – לצד הכוונה הטובה של בוני בחינת הבגרות לשלב חומר חזותי, נראה כי יש מקום להפעיל שיקולי דעת היסטוריים ופדגוגיים לגבי בחירה ושילוב של חומר כזה בבחינה. במילים אחרות, אחרי שנתיים של התנסות מתוך רצון מוצהר לעשות שינוי, המצב רחוק מלהיות מספק ומתעוררות (אצלי) שאלות רבות לגבי הכיוון אליה שטה הספינה של "הוראת היסטוריה" במדינת ישראל.
2013


יום שלישי, 18 ביוני 2013

ד"ר מירי פרייליך – החוג להיסטוריה, היסטוריונית, מרצה ומורה.  המאמר מתפרסם בחוברת מצב העניינים של מכללת בית ברל.

 

הצעה לשינוי דרכי הוראת  ההיסטוריה והערכת הישגי התלמידים בבתי ספר תיכוניים:


המוסף המיוחד של  עיתון הארץ "מה הם לומדים שם"   אשר  התפרסם ב-31.12.03 פרט את הנושאים הנלמדים בבתי הספר במקצועות שונים  כמו גם  בהיסטוריה.   חלקו העיקרי של המאמר הנוגע לתחומי הוראת ההיסטוריה יוחד דווקא למאבקים בין מעצבי תוכניות הלימודים השונות, על התוכן וההבטים הפוליטיים של התוכניות אך לא נגע כלל  ב"איך".   המאמר לא ניסה להתמודד עם השאלה כיצד מתקבלים התוכן והמסרים החינוכיים על ידי התלמידים. נראה כי לפעמים שוכחים כותבי התוכניות כי מדובר בבני נוער אשר המשימה לעניין אותם בחומר היסטורי שלא תמיד נראה רלוונטי בעיניהם היא קשה במיוחד וכי ה"איך לומדים" חשוב כמו ה"מה לומדים".

 


בחינת הבגרות והוראת ההיסטוריה  בבתי הספר התיכוניים כיום:

היסטוריה הוא אחד ממקצועות  החובה הנלמדים בבתי הספר התיכוניים.  למקצוע מוקדשות   כשמונה שעות שבועיות אשר נלמדות בדרך כלל בכתות י' וי"א.   בסיומה של כתה י'  נערכת בחינת בגרות ראשונה המקיפה כשני שליש מהחומר הנלמד והשנייה מתקיימת בסיום שנת הלימודים של כתה י"א ומקיפה את שאר החומר.  בבחינות אלו נדרשים  התלמידים בדרך כלל לתאר או להסביר מאורעות  מרכזיים בתולדות עם ישראל והעמים  בעיקר בין השנים 1870 – 1970.   הנושאים  המרכזיים הנלמדים  הם: תולדות התנועה הציונית, בניין הבית הלאומי, אירופה בין שתי מלחמות העולם,  בסוס המשטר הנאצי בגרמניה,  השואה וכן  בעיות הבטחון של מדינת ישראל בעשרים השנים הראשונות להקמתה.  תלמידים המשננים  היטב את החומר הנלמד מגיעים להישגים נאים.  לעומת זאת ציוניהם של תלמידים שאינם מצליחים ללמוד בעל פה מגוון של פרטים וארועים אינם גבוהים במיוחד.  במסגרת תהליך  ההכנה לבחינות בגרות מתקשה לעתים המורה לעורר בתלמידים סקרנות ועניין במקצוע  משום שתלמידים רבים מתקשים לזכור פרטים רבים הקשורים לאירועים אלו.  תלמידים אף מעידים על כך כי מרבית החומר הנלמד לבחינות הבגרות  נשכח מהם כעבור תקופת זמן קצרה.

 

תכונותיו של מקצוע ההיסטוריה

היסטוריה הוא מקצוע   המעורר מחשבה וסקרנות:  הוראת פרקי זמן משמעותיים בהיסטוריה ובתרבות    האנושית  כמו  למשל  התבססות המשטר הנאצי באירופה בין שתי מלחמות העולם  מעוררת בדרך כלל  שאלות רבות בין התלמידים.  לעתים קרובות  מקשר התלמיד בין תהליכים פוליטיים וחברתיים המתרחשים בהווה במקומות שונים בעולם לבין ארועי העבר.  באמצעות קישורים אלו מצליח התלמיד להבין את המורכבות של תהליכים  פוליטיים  וחברתיים עכשוויים.   כמו כן  הוא  התלמידים  יכולים לבחון אירועים מנקודת מבט ביקורתית ולבדוק כיצד החברה האנושית מעצבת את סביבת חייה בהשפעת  גורמים כלכליים, חברתיים ותרבותיים.

לבד מהיותו תחום הוראה העוסק בארועים חשובים בעבר  הרי  שמקצוע ההיסטוריה  הוא  אינטרדיסציפלינארי. הוא  מאפשר לתלמיד  להתחבר אל תחומי ידע נוספים. כמו:  ספרות, מדע המדינה, סוציולוגיה, כלכלה,  מדעים.    כך למשל במסגרת הוראת  המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית  ב-  1929   יכול המורה להציג את  המאפיינים הכלכליים של המשבר אך גם ללמד את  המאפיינים החברתיים והפוליטיים של התקופה באמצעות קטעי מקורות מתחומי הכלכלה, הספרות, הסוציולוגיה וכמובן גם  באמצעות סרטים דוקומנטריים וסרטי קולנוע .

 

בתקופות שונות בעבר נחשב מקצוע ההיסטוריה כמקצוע המפתח דרכי חשיבה והמקנה מיומנויות שונות. בתקופת הרנסנס באיטליה במאות ה14 – 15  נחשב לימוד ההיסטוריה לאחד  מהמקצועות ההומניסטים  החשובים.  דמויות מפתח בתקופה זאת כמו המשורר פטררקה  האמינו כי אין די בחינוך המקצועי שניתן  למנהיג, עורך הדין, הרופא,  הסוחר או המדינאי  וכי  אדם בעל השכלה הומניסטית רחבה, ובעל יכולת חשיבה והבעה יכול להיות גם איש מקצוע טוב בתחומו.   הם ייסדו בערי איטליה בתי ספר ברוח תפיסת עולם זאת.  גם כיום  מקצוע ההיסטוריה הוא תחום דעת  הקשור לתחומי ידע נוספים ונתן לפתח באמצעותו מספר מיומנויות למידה:

1.        פתוח מיומנות הבנת הנקרא, על ידי  קריאת מקורות היסטוריים, קטעי יצירות ספרותיות, עתונים  שאותם יצטרכו התלמידים לנתח  תוך כדי הלימוד. התלמידים ידרשו להסביר מניעים לפעולה,  לתהליכים ולתופעות  שונות.
2.        הקניית מיומנות של ניסוח וכתיבה ויכולת הבעה בכתב ובעל פה.
3.        הפעלת הדמיון והיצירתיות.   באמצעות שימוש במקורות מגוונים, כמו סרטי
      קולנוע וסרטים דוקומנטריים, ספרות, שירה, מוסיקה ועוד  אפשר לעורר בתלמיד עניין   בחומר הנלמד.  יש להדגיש בפני התלמיד  כי הוא איננו לומד רק לשם שינון החומר אלא גם לשם הבנתו והעניין שיש בו.


תכנית לימודים חלופית:

ברצוני להציע בזאת דרך הוראה חלופית למקצוע  ההיסטוריה בתיכון המתבססת על  תוכנית הלימודים הנוכחית של משרד החינוך או כל תכנית שהיא.   מטרתה של דרך ההוראה החלופית לראות את מקצוע ההיסטוריה כמקצוע מרכזי בתוכניות הלימודים בתיכון בגלל תכונותיו האינטרדיסציפלינאריות ולהבליט את יתרונות המקצוע כתחום מעורר עניין.   כדי להשיג מטרות אילו יש לשנות את דרישות המקצוע כיום, לבטל את בחינות הבגרות בהיסטוריה במתכונתן הקיימת  ולפתח סגנון הוראה ולמידה אחר אשר יכוון את התלמיד   לרכוש את  מיומנויות הלמידה שהוזכרו לעיל בעזרת נתוח טקסטים וכתיבת  עבודות במהלך שנות לימודיו של התלמיד בתיכון.

לימודי ההיסטוריה יתקיימו לסרוגין בכיתה ובספריית בית הספר כאשר בספרייה יהיו ספרים וחומרי לימוד הרלוונטים לנושאים הנלמדים.  כמו כן יש צורך לאפשר לתלמיד גישה חופשית  למחשב ולאינטרנט.  התלמידים יגישו  במהלך  הלימודים מספר עבודות קצרות בנושאים שונים.  הם יהיו רשאים לבחור  את נושאי העבודות מתוך נושאים אשר נקבעו על ידי  המפמ"ר להיסטוריה  ומשרד החינוך. במסגרת זאת, תפקידו המרכזי של המורה יהיה להדריך את התלמיד בכתיבת העבודות.  תנאי הכרחי  לכתיבת העבודה על ידי התלמיד  תהיה הפגנת בקיאות ורכישת ידע מוקדם בתקופה מסויימת כבסיס לכתיבת הנושא לעבודה.  כך, עבודה העוסקת במרד גטו וארשה תחייב את התלמיד ללמוד את  הארועים המרכזיים  של תקופת השואה. התלמיד יצטרך להוכיח את בקיאותו בחומר הנלמד באמצעות מבחן.  יחד עם זאת ניתן יהיה לערוך  בחינות  באמצעות ספרים פתוחים.  כלומר, אין לוותר על הלימוד ה"מסורתי" באמצעות מבחנים או בחנים אולם אין צורך להרבות בשינון החומר הנלמד.

 באמצעות שיטת הוראה זאת  יוכלו תלמידים "חלשים" להתמודד בהצלחה גדולה יותר עם חומר הלימודים בהיסטוריה מאשר באמצעות הלימוד לקראת בחינות הבגרות. כמו כן תלמידים טובים יותר ישקיעו זמן ומאמץ בלימוד נושא הקרוב ללבם מתוך רשימת נושאים לבחירה והם בדרך כלל  יכתבו עבודות מקוריות ומעניינות.

כיצד תשפיע  דרך ההוראה החדשה על הכשרת מורי ההיסטוריה במכללות להוראה? 
תפקידו של הסטודנט בתהליך ההתנסות המעשי בבית הספר יהיה  משמעותי יותר.   הסטודנט לא יסתפק בצפייה בשיעורים של המורה בכתה אלא ישתתף באופן פעיל בהדרכת התלמידים.  הסטודנט  יהווה כוח עזר חיוני למורה בשיעור  משום שהוא  יעזור למורה בהנחיית  התלמידים, בבחירת נושאי העבודות ובשיפור מיומנויות הכתיבה של התלמיד.  בדרך זאת הוא בוודאי ירגיש  כי הוא משתלב בתהליך הלמידה  של הכתה.    את המיומנות להדרכת כתיבת עבודות  בהסטוריה ירכוש הסטודנט  במכללה  לפני שהוא מתחיל בהתמחותו בבית הספר. 

ניתן להעזר בצוותי מומחים ממשרד החינוך,  היסטוריונים ומורי  המכללות להוראה כדי להתאים את תוכניות הלימודים הקיימות  לשיטת הוראה זאת ובכך לשפר את הישגי התלמידים ואת מיומנות הכתיבה, ההבעה, הניתוח והביקורת שלהם.  גם בתקופה שבה אנו חיים  כאשר המצאות חדשות משפרות במהירות את איכות חיינו  יש חשיבות מרובה ללמוד העבר.


יום שני, 12 בנובמבר 2012


ההיסטוריה בבית הספר התיכון (באנגליה) – סוגיות אקטואליות
מאת: טרי היידן
פרק 3 מתוך הספר דיונים על הוראת היסטוריה, יאן דוויס (עורך). הוצאת רוטלדג', 2011, עמודים 30 – 45.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
במה תורמת ההיסטוריה לאוריינות החברתית של התלמיד? אילו דרכי חשיבה, כתיבה ושאלת שאלות ילכו לאיבוד אם אנחנו מסלקים את ההיסטוריה מתכנית הלימודים?
גאיה ליינהרט
·        חוקרים רבים גילו במחקריהם שתלמידי תיכון באנגליה מסיימים את בית הספר בלי לגבש מסגרת מנטאלית של העבר שתהה שימושית וקוהרנטית. הם מסיימים בית ספר עם כמה פיסות מידע שאינן מתחברות ביניהן או שאינן מתחברות לתפיסותיהם של התלמידים לגבי המציאות.   
·        ישנם הרבה מאוד תלמידים שאין להם מושג ברור מדוע הם מחויבים ללמוד היסטוריה בבית הספר. לממצא הזה יש השלכות לשאלות של מוטיבציה ומחויבות לנושא.
·        מתברר כי ב- 20 השנים אחרונות מקצוע היסטוריה הולך ונעשה שולי ובכמה וכמה בתי ספר המקצוע הולך ונעלם מתכנית הלימודים.
·        תלמידים מחויבים ללמוד היסטוריה מגיל 11 עד 14. % 70 מהם אמרו שנהנו מהלימודים.
·        אך מעבר לכך ההיסטוריה הופכת להיות מקצוע בחירה בשוק החופשי של המקצועות  ורק כ- % 30 של התלמידים בוחרים בה כמקצוע המשך. ההיסטוריה צריכה להלחם מול פסיכולוגיה, לימודי עסקים, לימודי תקשורות וכו' וידה על התחתונה.
·        ישנם כמה בתי ספר שהגיעו למסקנה שהיסטוריה אינה מתאימה לתלמידים עם לקויות למידה והם לא צריכים ללמוד את המקצוע "המעיק" הזה.
·        בשנים אחרונות הלך ופחת הזמן המוקדש למקצוע היסטוריה בתכנית הלימודים הלאומית: רק שעה בשבוע. זאת הסיבה המרכזית להתמרמרות המורים הטוענים שלא ניתן לעמוד בכל המטרות והתכנים של תכנית הלימודים כאשר המסגרת הלימודית היא כל כך מצומצמת.
·        יש תיכוניים בהם מלמדים היסטוריה רק שנה אחת בלבד.
·        רק % 30 מהתלמידים נבחנים בהיסטוריה בבחינות הבגרות של אנגליה.
·        קיים מתח בין הצהרות של פוליטיקאים (בזכות לימוד היסטוריה, עיסוק בערכים מסורתיים וכו') לבין האמונה שבתי הספר צריכים לארגן את תכנית הלימודים שלהם באופן עצמאי, ללא התערבות ממשלתית.
·         בפרויקט של יצרית תכנית לימודים לאומית באנגליה וויילס (1991)  נקבע שמטרות הוראת היסטוריה הן:
1.       לסייע להבין את ההווה בקונטקסט של העבר
2.       לעורר התעניינות וסקרנות בעבר
3.       להעניק עומק לזהותם של התלמידים
4.       לטפח אצל התלמידים הבנת שורשיו התרבותיים
5.       לתרום להיכרות עם מדינות ותרבויות אחרות
6.       לאמן את השכל בלימוד שיטתי
7.       לזמן לתלמיד היכרות עם המתודולוגיה המיוחדת של ההיסטוריון
8.       להעשיר מקומות שונים של תכנית הלימודים
9.       להכין תלמידים לחיים בוגרים

·        מעבר לכך נקבע שלהיסטוריה יש תפקיד חשוב בתרומה לחינוך האזרחי באנגליה על-ידי פיתוח מיומנויות של אוריינות פוליטית, חקירה ותקשורת, מתן הערכה ביקורתית מבוססת, פרשנות ולקיחת חלק בדיונים ציבוריים.
·         פוליטיקאים מכל המפלגות טענו שההיסטוריה צריכה – קודם כל – להציג נרטיב חיובי על העבר הלאומי כדי ליצור אחדות חברתית ותחושה של נאמנות. אך מתברר כי הרבה מהנושאים שמעניינים את הנוער אינם קשורים לעבר הלאומי, למשל, סוגיות אקולוגיות, עבודה, עוני, גלובליזציה, תפקיד המדינה, מגדר, תרבות, הגירה, פשע ועוד.
·        היסטוריה יכולה להילמד בצורה כזאת שמעניקה לתלמידים ידע והבנה על העבר שמסייעים להבין כיצד התפתחה החברה.
·         עוד גורם שיכול לקרב את ההיסטוריה לתלמידים הוא הקשר בין הידע ההיסטורי לבין ההווה. יש ליצור הזדמנויות כדי ליישם את הכלים שלמדו התלמידים בשיעור היסטוריה מחוץ לכותלי בית הספר. למשל: אם הם לומדים על השואה, יש לחשוב מדוע זה רלוונטי לחיים שלנו היום.
·        טעות נפוצה היא ללמד היסטוריה כאילו הוא העבר עצמו. ככל שיהיו כמה שיותר זיקות לזמן הווה, כך זה יהיה יותר משמעותי וכך התלמידים יהיו מסוגלים לראות את "התמונה הגדולה".

סיכם ותרגם: גדי ראונר






יום ראשון, 9 בספטמבר 2012


היסטוריה בבית הספר – דיסציפלינה, מקצוע או דיסציפלינה פדגוגית?
לאחרונה שמעתי מישהו שאמר כך: ..."כן... זה חשוב שהתלמידים ילמדו היסטוריה כדי לדעת את הסיפור שלנו"...חלחלה תוקפת אותי כאשר שמעתי משפט כזה אשר מבטא דעה מושרשת בציבור שאינה חושפת ידע עמוק בתחום החינוך. חבל...
...הרי ד"ר אמנון כרמון כתב לפני כמה שנים מאמר שהוא חובה לכל מורה (ולכל בר-דעת) כדי להבין מה עליו לעשות מן הרגע שצירף את כוחותיו הנפשיים והאינטלקטואליים למערכת החינוכית. ראו נא את המאמר השלם בכתובת:  http://keremproject.wikia.com/wiki/%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%9F_%D7%9B%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%9F_-_%D7%94%D7%93%D7%99%D7%A1%D7%A6%D7%99%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%94_%D7%94%D7%A4%D7%93%D7%92%D7%95%D7%92%D7%99%D7%AA:_%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%AA_%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%97%D7%93%D7%A9_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%99%D7%93%D7%A2_%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8 
מתברר כי בבית הספר לא לומדים דיסציפלינות מדעיות כפי שזה קורה באוניברסיטה. בית הספר איננו מקום להכשרת אנשי מדע וחוקרים. לבית הספר יש מטרות חינוכיות שאין לאוניברסיטה, בעיקר ברמות הגבוהות של תארים מתקדמים. המטוטלת דחפה את המידע ההיסטורי (ולא רק) חזק מאוד לכיוון השני ויצרה דבר אחר שנקרה "מקצוע". כן, בית הספר הפך את תחום הדעת למבנה מסוים שמחבר מידע, מבנה מעוקם ומטושטש שנקרא "מקצוע לימודי" שהוא למעשה התוכן שבאמצעותו בית הספר אמור לחנך. אלא שהדבר הפך למאובן של מידע בנוי מתשובות מוסכמות בנוגע לפרטי מידע שונים. לכל שאלה יש תשובה ועל התלמידים ללמוד ולשנן את התשובות כדי לעבור את הבגרות.
השאלה שהעסיקה את אמנון כרמון הייתה כיצד להפיח רוח חדשה לגוף המעוות וזה מה שצריך להדאיג את העושים במלאכה. האם הגוף הזה יכול להשתקם? מה יש לעשות איתו כדי לעורר אותו לחיים? אני מסרב לקבל את תכתיבי האלים שבאולימפוס אשר קבעו כי יש תלמידים שלא מסוגלים/ לא יכולים/ מוגבלים/ לא קולטים....אני מזועזע לשמוע דברים כאלה מפיהם של מורים שורדים. כאשר אני נמצא בכיתות וצופה בשיעורים אני מתחיל להבין מה מקור העניין. בשורות האחרונות אני רואה "עציצים" משועממים אשר פרחיהם נבלו מזמן. הם נשכחו כבר מהיום הראשון של הלימודים. הפיכת מקצוע היסטוריה לדיסציפלינה פדגוגית זאת משימה לאומית לא פחות חשובה מהורדת מספר ההרוגים בתאונות הדרכים.
...והנה בבחינת הבגרות האחרונה הופיעו שני פריטים חזותיים שעל התלמידים היה לפענח ולדעת לקרוא כדי לתת תשובה לשאלות שנשאלו. הנני סבור כי זה הכיוון שיש ללכת בו. המגמה צריכה להיות הגברה מרכיבים שונים המהווים חלק ממסכת החיים של חברות היסטוריות, עם יהודי או עמים אחרים, כגון: קריקטורות, כרזות, צילומים, מפות, קטעי סרטים, פרטי חיים יומיומיים, אתרי אינטרנט, קולות, מוזיקה...כל אלה צריכים להופיע במבחן. אם הן יופיעו במבחן, מורים יצטרכו ללמד אותם, לאמן את התלמידים, להתנסות בהם.  אל מוך הטענה שאין מספיק שעות לימוד טוען אני כי יש לפתוח את הערץ המתוקשב של ההוראה, לא כגימיק, אלא כצורך. הנני משוכנע שתלמידים ירתמו לאתגר הזה ואף יפתיעו אותנו בגילוי סקרנות ובמוטיבציה שלהם. הכל תלוי במטלות החכמות שמורים יטילו עליהם (האם שוב מטלות שדורשות רמת חשיבה נמוכה ופתרון אחד בלבד?)
הפיכת מקצוע היסטוריה לדיסציפלינה פדגוגית צריכה להוביל את המורים והתלמידים לא רק ל"סיפור ההיסטורי שלנו" אלא גם לעיסוק בסוג אחר של חשיבה, חשיבה היסטורית...מהשאלות  הבסיסיות עד למורכבות יותר. למשל:
  • האם יש אמת אחת, גרסה אחת לסיפור/ לאירוע היסטורי?
  • מדוע קיימות גרסאות מרובות לאותו אירוע?
  • מה ההבדל בין עובדות לבין פרשנויות?
  • מהו מיתוס לעומת המחקר ההיסטריוגרפי?
  • מה תפקיד המיתוס?
  • האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה?
  • כיצד השפה משפיעה על התיאור ועל החשיבה שלנו?
  • כיצד עלינו לחקור אירועים היסטוריים? על מה להסתמך?
...וזו רק דוגמה של מה שיש לשאול במקביל ללימוד על התכנים עצמם. המהלך כולל שאלות ברמה גבוהה מותאמות לגיל וליכולת של התלמידים ומקורות מגוונים ללימוד המידע החדש. כמו כן, פעם הופתעתי לגלות מורים שאינם שואלים את התלמידים מה הם כבר יודעים על הנושאים השונים? מה שמעו? מה ספרו להם?
מתברר כי לימוד היסטוריה הוא הרבה יותר מהיכרות עם הסיפור ההיסטורי שלכאורה אמור להעניק מטריה פטריוטית לשתילים הרכים שאנו מגדלים בבית הספר. מתברר כי המטריה צריכה להיפך למצנח גדול ורחב והשתילים הרכים למוחות חריפים וביקורתיים. זה היעד וזה החזון.