מה מורים להיסטוריה זקוקים לדעת?
מתוך:
Husbands,
C. (2011). What do history teachers (need to) know. In: Debates in Teaching
History. Ian Davies (Ed.). NY: Routledge. PP. 84 – 95.
·
מהי
ההיסטוריה שמורים להיסטוריה צריכים לדעת? כיצד ידע זה ניתן יהיה להבנה?
·
בדרך
כלל התשובה לשאלה הזאת היא: מורים צריכים לדעת הרבה היסטוריה. הם צריכים לדעת את
התחום שהולכים ללמד. מורים צריכים להיות מסוגלים מבחינה אינטלקטואלית והם זקוקים
למידע מוצק.
·
אחרים
אומרים שמן הראוי שלמורים תהיה גישה בלתי אמצעית לצעירים שהם הולכים ללמד. ידע הוא
דבר פחות חשוב מהיכולת לתקשר, להבין נוער וללמד בפועל. מחקרים אחרונים הדגישו את
החשיבות בהענקת תמונה רחבה על העבר, יותר מאשר מתן אוסף פרטים.
·
מהי
אופיו של תחום הדעת ביחס להוראה? השאלה מובילה לתפיסתו של לי שולמן: "ידע תוכן
פדגוגי".
ידע תוכן פדגוגי הוא המכניזם או התרכובת המיוחדת שמאחדת ידע תחום הדעת עם ידע
ההוראה, או במילים אחרות: ההבנה אצל המורים של כיצד סוגיות מסוימות, בעיות או
עניינים הם מאורגנים, מיוצגים ומותאמים ליכולות של הלומדים וכיצד הם מוצגים
ללמידה.
·
ידע
תוכן פדגוגי זקוק למורים שיעשו שימוש באנלוגיות, איורים, דוגמאות, הסברים, הוכחות
כדי להוביל את התלמידים להתעניין ולהתלהב.
·
מחקרים
שבוצעו בממלכה המאוחדת מתייחסות בצורה שווה לידע תחום הדעת ולידע המורה ביחס
להוראה בכיתה.
·
הדגם
להבנת מהו הידע של המורים להיסטוריה כולל שלושה סוגים של ידע:
(א) ידע על היסטוריה
(ב) ידע על הלומדים
(ג) ידע על הפרקטיקות
בכיתה.
(א)
ביחס להיסטוריה, ידע המורה מורכב משלוש חטיבות: (1) הידע של התכנים וההקשרים; (2)
הידע של המושגים המרכזים של התחום (כגון, שינוי, הוכחה, סיבתיות, רצף וכו') ו- (3)
הבנת מהות ההיסטוריה כמסגרת ומבנה להבנה (למשל, יצירת דגם של "עבר היסטורי
שימושי").
(ב)
ביחס ללומדים הידע של המורים כולל: (1) ידע על כיצד התלמידים לומדים באופן כללי ו-
(2) ידע על כיצד הלומדים מפתחים הבנה היסטורית. קיים קשר בין השניים.
ביחס
לתיאוריות הלמידה יש למורים תיאוריות והסברים משל עצמם (תיאוריות נאיביות) בעיקר
כדי לגרום למוטיבציה ולעניין. במקביל, תחום הלמידה (באקדמיה) עבר שינוי ב- 30
השנים האחרונות: מהדגם של "המשפך" לתיאוריות קונסטרוקטיביסטיות (הבניית
ידע, ריבוי אינטליגנציות, למידת מונחת-מוח וכו').
נראה
כי מורים מודעים – כל פעם יותר – מקיומם של הבדלים בין התלמידים. הם יודעים
שתלמידים לומדים באופנים שונים: יש כאלה שלומדים כאשר ממחישים להם, אחרים כאשר
מדברים, רואים או עושים.
(ג)
לגבי הידע בפעולה והידע של המורים ביחס למשאבים וגישות. הידע של המורים מתחלק בין
ידע על משאבים לבין ידע על פעילויות ופרקטיקות פדגוגיות.
·
הנה
הדגם: 
סיכם: גדי ראונר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה