על הפרשנות ההיסטורית

מתוך:

Chapman, A. (2011). Historical interpretations. In: Debates in History Teaching. Ian Davies (ed.). NY: Rouledge. PP. 96- 108.

----------------------------------------------------------------------------------------------------

·        קבוצות וקהילות מוסיפות להתקיים, בחלקן, הודות הסיפורים או הנרטיבים שהן מספרות על עצמן על מיהן, מאיפה באות ולאן הולכות. גם דרך פרקטיקות של זיכרון כגון, לוח שנה, מקומות ואנדרטאות שמבטאים את הנרטיבים האלה.

·        כל אלה מנסות להתגבר על הזמן חולף כדי לבנות ולייצב זהות, ולהבין את גבולות והאפשרויות שהעבר יוצר בהווה ובעתיד.

·        הנרטבים והפרקטיקות בנוגע לעבר הם, למעשה, התערבויות שלנו כאן בהווה.

·        הבנת פרשנויות היסטוריות זאת פעולה ביקורתית על הצורה שבה בני אדם מעניקים משמעות לזמן ולשינוים המתרחשים בזמן.

·        לימוד פרשנויות היסטוריות מעניק לתלמידים כלים כדי להשוות ולהעריך טענות לגבי העבר ולהבין שאין פרשנות אחת בלבד.

·        עיסוק בפרשנויות הוא חלק מהתרבות הדמוקרטית שבה יש ריבוי.

·        עיסוק בפרשנויות תורם ללימוד רפלקטיבי וביקורתי על עצמינו כבני אדם.

·        בתכנית הלימודים להיסטוריה באנגליה וולייס נאמר כי לימוד פרשנויות מאפשר את התלמידים:

·         להבין שהעבר ניתן להתפרש בדרכים שונות;

·         להבין כיצד העבר ניתן להתפרש בדרכים שונות;

·         להסביר מדוע העבר ניתן להתפרש בדרכים שונות

·         ולהעריך את הפרשנויות השונות של העבר. 

·         הצעד הראשון הוא ללמד את התלמידים מהן פרשנויות.

·  בדרך כלל תלמידים מחזיקים הנחות נאיביות וסמויות, למשל, הם חושבים שלעבר יש מובן קבוע אחד ושהפרשנות היא מראה אמינה ומדויקת של העבר. תלמידים שחושבים כך מגלים ספקנות לגבי ריבוי פרשנויות והם מסבירים זאת במונחים של סובייקטיביות ודעות קדומות.

·   מתברר שבהיסטוריה המשמעות והזהות של ההתרחשויות אינן קבועות. הן נזילות וזורמות.

·   פרשנויות היסטוריות הן לא תמונות, אלא הסברים שניתנים לבעיות או לשאלות ספציפיות של העבר.

·   על המורים להוביל את התלמידים להבנה כי אנו עוסקים בריבוי סיכומים של עבר זורם.

·  העבר ההיסטורי קיים בהווה שלנו באמצעות שתי צורות: (1) עקבות (מקורות ראשוניים) מן העבר (2) פרשנויות על העבר.

·   החשיבה ההיסטורית מתגלמת בעשיית פרשנויות גלויות לכל, הניתנות לבחינה ולבדיקה מדוקדקות.   

· החינוך ההיסטורי נועד להציג בפני התלמידים שפרשנויות הן פתוחות לדיון ולהערכה רציונאליים.

·        העיסוק בעבר הינו תהליך דינמי. אנו לא יכולים להישאר תקועים בנקודת המוצא ועלינו לבדוק את השאלות ואת הנחות היסוד שלנו.

·        הדרכים בהן אנו נהיים מודעים לעבר, הדרכים בהן אנו רוצים לפרש את העבר והכלים העומדים לרשותנו כדי להתמודד עם המשימה הזאת הן משקפות מי אנחנו ומה המקום הייחודי שלנו ביחס לזמן.

·        העיסוק בעבר הוא תמיד מונע ומונחה על ידי כוונות ספציפיות או שאלות. אף כי "עובדות" יכולות להיות ברורות וחד-משמעיות, הרי הפרשנות שלהן היא תמיד נתונה לדיון.

·        העבר במהותו הוא נזיל ופרשנויות היסטוריות הן תמיד רבות ומשתנות. הן משתנות כי ההווה משתנה.

·        מהם המקורות לפרשנויות שונות? ארבע תשובות:

·         יש להבין פרשנויות שונות על סמך הקשרים שונים והכוונות שפרשנויות אלה משרתות. השאלות הרלוונטיות הן: מתי נכתבה הפרשנות הזאת? לשם מה? מי עומד מאחוריה? מהו ההקשר החברתי או התרבותי? מה המקובל בזמן ההוא?

·         אפשר להבין פרשנויות שונות על סמך האוריינטציות שלהן או ההשקפות שונות שלהן ביחס לעבר וכמובן ביחס לזיכרון הקולקטיבי.   האם קיים רצף בין עבר, הווה ועתיד? האם יש שבר ביניהם? ההיסטוריה מדגישה את הייחודי והשונה ובונה את העבר כדבר מיוחד, כ"ארץ זרה" ולא כ"בית". היסטוריונים עוסקים בעבר באמצעות המונחים של עצמו ולא שופטים על סמך מונחי ההווה.

·         פרשנויות שונות נובעות מהיסטוריוגרפיות שונות שעושות שימוש בכלים שונים, כגון מושגים, שאלות, תיאוריות ושיטות שונות. לכל ההיסטוריונים יש דעות מסוימות לפני שהם נגשים למקורות הראשוניים. דעות, משמע, דגמים של התנהגות אנושית, כרונולוגיות, הנחות מוקדמות לגבי ערכי האדם וכו'. חשוב לערב את התלמידים בקיומן של אסכולות וזרמים היסטוריוגרפים שונים, כולל דיונים ופולמוסים בין ההיסטוריונים.

·         מקורן של פרשנויות שונות בצורות טקסטואליות שונות. פרשנויות ניתנות לניתוח דרך כלים נרטיביים, כגון מבנה הנרטיב, מבנה העלילה או הסיפר,  רבדים שונים של הטקסט, מבנה הנימוקים (האם דרך ציטוטים או הנמקות הגיוניות).

·        כיצד ניתן להבדיל בין פרשנויות שונות? על פי הדגם של מגיל (2007) ניתן להבחין בארבע צורות של פרשנויות:

·         (1) תיאור – שבו מתארים את המציאות ההיסטורית ו מספרים על האירוע   - מי, מה, מתי, איך?

·         (2) הסבר – שבו מסבירים מדוע האירוע או התופעה התרחש. למה?

·         (3) הערכה – ייחוס משמעות, ערך או חשיבות להיבטים של העבר. אז מה?

·        (4) שיפוט – הצדקת טענות באמצעות נימוקים נוספים.

·        פרשנויות יכולות להיות משלימות אחת עם השנייה, שונות או נוגדות אחת את השנייה.

·        כיצד ניתן להעריך פרשניות? באמצעות השאלות הבאות: (1) האם הפרשנות מתייחסת בדייקנות למקורות הראשוניים? (2) עד כמה מקיפה היא הפרשנות? (3) כמה מוצקות הן הטענות? (4) האם הפרשנות פותחת אפשרויות חדשות?

סיכם: גדי ראונר