יום שני, 10 בדצמבר 2012


הוראת היסטוריה באמצעות מקורות היסטוריים - מהי המשמעות של חשיבה היסטורית וכיצד ניתן לקדמה בכיתה?
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
  • חלק חשוב מזמנם המקצועי מקדישים ההיסטוריונים לחשיבה היסטורית. בשלבים המוקדמים של עבודתם הם מתבוננים בשרידים מן העבר שדמויות או מוסדות מן העבר השאירו לנו.
  • הרבה מן השרידים הללו הם מסמכים כתובים או מצולמים, או חפצים. העבודה עם המקורות האלה דורשת אוריינות ביקורתית. היא כרוכה בתשאול מתמיד עליהם ועל יוצריהם.
  • היסטוריונים יודעים שקיים הבדל בין "היסטוריה" שהיא התוצר של החקירה ההיסטורית לבין "עבר" שהוא אוסף של עקבות וחפצים שמכילים מידע היסטורי. הם יודעים שלא כל מה שקרה בעבר ניתן לידיעה והם סבורים שמה שנשאר משקף את הפרספקטיבה של מישהו ולא כל האירוע.
  • כתוצאה מזה ההיסטוריונים משחזרים (יש כאלה שיגידו, יוצרים) את העבר על בסיס שאלות שהם מנסים לענות. במלאכת הבחירה והשחזור ישנם קריטריונים הקשורים למה שמקובל, פחות או יותר, בתחום המחקר ההיסטורי. התוצר של ההיסטוריון , "ההיסטוריה" ניתנת לביקורת על סמך אותם הקריטריונים.
  • מכוון שהמקורות מייצגים פרספקטיבות שונות, ההיסטוריונים למדו להיות פיקחיים בבואם להעריך את טבעם של המקורות האלה. הערכת מקורות היא תהליך קשור לארבע פעולות: זיהוי, ייחוס, פסיקה פרספקטיבית והערכת המהימנות של המקור.
זיהוי – כדי לדעת מה טבעו של המקור יש צורך לענות על השאלות הבאות: איזה מן מקור מוצג כאן? מאמר עיתונאי, קטע מיומן אישי, מסמך רשמי, צילום וכו'? איך הוא נראה: ישן או חדש? האם כתב-היד ברור או חלש? איך הדקדוק, האיות והתחביר?  מתי הוא נוצר (או נכתב?) האם השפה ברורה, כמו זו של ימינו?
ייחוס – זה קשור להבנה שהמקור נוצר על-ידי מישהו, היוצר, למטרה מסוימת. על כן צריך לאתר את ההקשר, הקונטקסט, ההיסטורי של היוצר ולהבין כי היוצר היה מעוניין ליצור ולהשאיר את הראיה.
פסיקה פרספקטיבית – מהו הרקע החברתי, תרבותי או פוליטי של היוצר? מה עמדתו? מכיוון שלא ניתן לשאול ישירות את יוצר המסמך, הקריאה צריכה להיות בין השורות...צריך להסיק מתוך הכתוב.
הערכת המהימנות – זה קשור לאימות. המקורות מהווים ראיות לגבי מה שקרה בעבר. כאשר מבקשים לשפוט את המהימנות של מקור מסוים הכוונה היא להשוות אותו לממצאים אחרים של אותה תקופה. האם ניתן לאמת את דבריו של יוצר המקור? למקור אין מהימנות טבעית. המהימנות נקבעת על-ידי החוקר והיא פונקציה של השאלות שהוא שואל. על כן, יוצא כי לא תמיד יש הסכמה גורפת למהימנות של המקור אצל כולם.
<!--[if !supportLists]-->·         <!--[endif]-->כשההיסטוריונים חוקרים ומעריכים את המקור הם מתחילים, במקביל, לבנות תיאוריה או מודל על העבר. היכן שהמקורות נגמרים, הם קובעים תיאוריה של אירועים על בסיס הראיות. הם מנסים להסביר את האירועים כמה שיותר צמוד לראיות העומדות לרשותם. מכיוון שקיימים חורים בקטעי הראיות, היסטוריונים זקוקים לדמיון כדי למלא אותם חורים. התוצר הוא דו"ח שמסביר את העבר, ההיסטוריה של האירוע. היסטוריות נכתבות כנרטיבים ותוך שימוש של האסטרטגיות הרטוריות השגורות בסוגה.
<!--[if !supportLists]-->·         <!--[endif]-->אחת הבעיות שיש להתמודד עימן בבית הספר בנוגע לפיתוח חשיבה היסטורית היא העובדה שהתלמידים חושבים שהמקור ההיסטורי הוא ללא הקשר, ללא יוצר, בעל מידע ניטראלי, כאילו מוכן הוא מן הטבע. ככל שהתלמידים צעירים יותר, הם חושבים שהעבר הוא נתון ("ככה זה") או שלא ניתן להשגה. כשלומדים באמצעות מקורות מבינים כי לומדים היסטוריה דרך סיפורים ושסיפורים אלה משקפים את המידע שהופק מהמקורות. לסיפורים יש יוצרים וליוצרים יש פרספקטיבות שונות ביחס לאותו אירוע. ההבדלים יכולים לנבוע מסילופים, עיוותים, אידיאולוגיה שונה, דעות קדומות, הגזמות ודגשים שונים. כך הופכת הערכת הפרספקטיבה למרכיב של היכולת האנליטית של הלומד ולחלק מאסטרטגיות הלמידה שלו. הערכת הפרספקטיבה של היוצר קשורה לכוונותיו. דעה קדומה יכולה להיות מובנת, במידה מסוימת, אם יודעים מה הלאום, הגזע, המעמד, המגדר של הכותב. אסור ליפול בדיכוטומיה של "אמת או שקר". יש להבין את המקור ולמה נכתב בצורה כזאת. בלי אפשרות לבנות פרשנויות על העבר, לא ניתן לכתוב היסטוריה.
<!--[if !supportLists]-->·         <!--[endif]-->העיסוק השגור של התלמידים בבית הספר, כאשר עליהם לזכור עובדות ולהציג דקלומים והרצאות, עושה מעט לשם בניית היכולת לחשוב היסטורית. למעשה, המחקרים מראים ששיטות עבודה כאלה מאטים את הפיתוח של החשיבה ההיסטורית משום ששיטות אלה מטפחות את התפיסה הנאיבית שהעבר וההיסטוריה חד-הם, קבועים ויציבים לעד וכי המילים המופיעות בספרי הלימוד הם העבר עצמו, ולא ייצוג שלו לצרכי לימוד.
<!--[if !supportLists]-->·         <!--[endif]-->לעומת זאת, מה שאנו מבקשים שיקרה בכיתת היסטוריה צריך להיות כרוך בעבודה עם מקורות, עם חקירות על העקבות ועל רסיסים מן העבר, ועל הרבה יותר מזה. תלמידים - גם אלה הצעירים ביותר – צריכים להתנסות בעבודה עם מקורות, כדי ללמוד להעריך את מעמדם, וכדי להתחיל בבניית וכתיבה פרשנית משלהם על העבר.
<!--[if !supportLists]-->·         <!--[endif]-->מורי היסטוריה שאפתנים כאלה אשר יכנסו למסע זה עלולים לחוות אולי חוויות קצת מאכזבות ביחס לחובות המצויות בתכנית הלימודים או לאילוצים של המבחנים. אני מכיר את האילוצים האלה. הם אמיתיים. אבל אני מאמין שאם המורים מחויבים לזרוע גרעינים של החשיבה ההיסטורית בקרב התלמידים שלהם, חייבים הם להיאבק קשה נגד אילוצים אלה, במיוחד נגד אלה אשר מעקבים הבנה היסטורית אמיתית, כמו למשל, לצמצם קורס שלם בהיסטוריה לשלושים ושבע שאלות רב-ברירתיות. קושי אחר הוא להקדים את מסלולי ההתקדמות של התלמידים לאורך התוואי ששורטט כאן. חלק מהם עוד יוסיף להאמין באמונה נאיבית בכוחם ובסמכותם של המקורות.
<!--[if !supportLists]-->·         <!--[endif]-->תזוזת תלמידים מעמדת הנאיביות לעבר הרעיון כי כל מקורות נושאים פרספקטיבות ושזה דבר לגיטימי, עלולה להיות קשה לזיהוי מוקדם. תלמידים חריפים בעלי שאלות טובות יכולים לעזור כדי לתמוך בשינוי. עבודה בקבוצות קטנות יכולה לשחרר את המורים כדי שיקשיבו על מה מדברים התלמידים. פעילויות שתוכננו במפורש להעלות סוגיות של פרספקטיבה יכולות גם לספק הזדמנויות "לשמוע היכן התלמידים נמצאים" (למשל, הבאת עדויות שונות על ההפגזה של אוניית אלטלנה; קריאת תעודות על מה שהתרחש בדיר יאסין, או ללמוד ממאמרי המערכת שנכתבו בימים שקדמו למלחמת ששת הימים).
<!--[if !supportLists]-->·         <!--[endif]-->לעצב הערכות שמשקפות את תרבות החקירה על העבר דרך העבודה עם מקורות הוא גם דבר חשוב. למשל, לבקש מהתלמידים (שוב, גם את אלו צעירים) לקרוא כמה מסמכים ולאחר מכן לכתוב מסה פרשני קצר. זה יכול לשקף מה שנלמד בכיתה. הערכות מסוג זה יכולות להיות מדודות על-ידי הידע המהותי שהתלמידים חושפים וגם על-ידי הצגת הפעילויות האסטרטגיות והקריטריונים הנבחרים כאשר עסקו במטלה. התמדה, ועוד התמדה, נחוצות מאוד. השינויים יגיעו לאט עבור תלמידים רבים.
<!--[if !supportLists]-->·         <!--[endif]-->לבסוף, יש לומר שחשיבה היסטורית תורמת וקשורה להשתתפות פעילה, מתחשבת וביקורתית בתרבות הדמוקרטית. חשבו על כמות המידע מגיעה אל התלמידים מדי יום ויומו. מי שחושב היסטורית יכול להיות סובלני וגם ביקורתי כלפי פרספקטיבות שונות.  גם ביחס לעבר וגם ביחס להווה.
סיכם, העיר, הוסיף והתאים: גדי ראונר

ביבליוגרפיה
Wineburg, S. Historical Thinking and Other Unnatural Acts: Charting the Future of Teaching the Past (Philadelphia: Temple University Press, 2001).
VanSledright,B. In Search of America's Past: Learning to Read History in Elementary School (New York: Teachers College Press. 2002).
Lee, P. & Ashby,R. "Progression in Historical Understanding among Students Ages 7-14," in Knowing, Teaching, and Learning History: National and International Perspectives, eds. Peter Stearns, Peter Seixas, and Sam Wineburg (New York: New York University Press, 2000).
VanSledright, B.&  Afflerbach,P. "Assessing the Status of Historical Sources: An Exploratory Study of Eight U.S. Elementary Students Reading Documents," in International Review of History Education, Volume 4: Children's and Teachers' Ideas About History. Ed. Peter Lee (London: Woburn Press. forthcoming).
Ashby, R. Lee, P. "Information, Opinion and Beyond," (Paper presented at the American Education Research Association annual meeting, San Diego, Calif., April 1998).
VanSledright, B. "From Empathic Regard to Self-Understanding: Im/positionality, Empathy, and Historical Contextualization," in Development of Historical Empathy: Perspective Taking in Social Studies, eds. O.L. Davis, Jr., Elizabeth Yeager, and Stuart Foster (Lanham, Md.: Rowman Littlefield, 2001), 51-68.
White, H. The Content of the Form: Narrative Discourse and Historical Representation (Baltimore: Johns Hopkins University Press, 1987).
 Barton, K. Levstik,L. Teaching History for the Common Good (Mahwah, N.J.: Lawrence Erlbaum Associates, 2004).
Carretero, M. & Voss, J. Cognitive and Instructional Processes in History and the Social Sciences (Hillsdale, N.J.: Lawrence Erlbaum Associates, 1994)
 Grant,S. G.  History Lessons: Teaching, Learning, and Testing in US High School Classrooms (Mahwah, N.J.: Lawrence Erlbaum Associates, 2003)
 Levstik, L. & Barton,K.  Doing History: Investigating with Children in Elementary and Middle School (Mahwah, N.J.: Lawrence Erlbaum Associates, 1997).
Shemilt, D. History 13-16 Evaluation Study (Edinburgh: Holmes McDougall, 1980);
Gerwin, D. &  Zevin,J. Teaching U.S. History as Mystery (Portsmouth, N.H.: Heinemann, 2003).
Percocco, J. A Passion for the Past: Creative Teaching of U.S. History (Portsmouth, N.H: Heinemann, 1998).
VanSledright,B. "I Don't Remember--the Ideas are All Jumbled in My Head: Eighth Graders' Reconstructions of Colonial American History," Journal of Curriculum and Supervision 10 (1995): 317-345. 

יום שני, 3 בדצמבר 2012


מה מורים להיסטוריה זקוקים לדעת?
מתוך:
Husbands, C. (2011). What do history teachers (need to) know. In: Debates in Teaching History. Ian Davies (Ed.). NY: Routledge. PP. 84 – 95.
·        מהי ההיסטוריה שמורים להיסטוריה צריכים לדעת? כיצד ידע זה ניתן יהיה להבנה?
·        בדרך כלל התשובה לשאלה הזאת היא: מורים צריכים לדעת הרבה היסטוריה. הם צריכים לדעת את התחום שהולכים ללמד. מורים צריכים להיות מסוגלים מבחינה אינטלקטואלית והם זקוקים למידע מוצק.
·        אחרים אומרים שמן הראוי שלמורים תהיה גישה בלתי אמצעית לצעירים שהם הולכים ללמד. ידע הוא דבר פחות חשוב מהיכולת לתקשר, להבין נוער וללמד בפועל. מחקרים אחרונים הדגישו את החשיבות בהענקת תמונה רחבה על העבר, יותר מאשר מתן אוסף פרטים.
·        מהי אופיו של תחום הדעת ביחס להוראה? השאלה מובילה לתפיסתו של לי שולמן: "ידע תוכן פדגוגי". ידע תוכן פדגוגי הוא המכניזם או התרכובת המיוחדת שמאחדת ידע תחום הדעת עם ידע ההוראה, או במילים אחרות: ההבנה אצל המורים של כיצד סוגיות מסוימות, בעיות או עניינים הם מאורגנים, מיוצגים ומותאמים ליכולות של הלומדים וכיצד הם מוצגים ללמידה.
·        ידע תוכן פדגוגי זקוק למורים שיעשו שימוש באנלוגיות, איורים, דוגמאות, הסברים, הוכחות כדי להוביל את התלמידים להתעניין ולהתלהב.
·        מחקרים שבוצעו בממלכה המאוחדת מתייחסות בצורה שווה לידע תחום הדעת ולידע המורה ביחס להוראה בכיתה.
·        הדגם להבנת מהו הידע של המורים להיסטוריה כולל שלושה סוגים של ידע:
(א) ידע על היסטוריה
(ב) ידע על הלומדים
(ג) ידע על הפרקטיקות בכיתה.
(א) ביחס להיסטוריה, ידע המורה מורכב משלוש חטיבות: (1) הידע של התכנים וההקשרים; (2) הידע של המושגים המרכזים של התחום (כגון, שינוי, הוכחה, סיבתיות, רצף וכו') ו- (3) הבנת מהות ההיסטוריה כמסגרת ומבנה להבנה (למשל, יצירת דגם של "עבר היסטורי שימושי").
(ב) ביחס ללומדים הידע של המורים כולל: (1) ידע על כיצד התלמידים לומדים באופן כללי ו- (2) ידע על כיצד הלומדים מפתחים הבנה היסטורית. קיים קשר בין השניים.
ביחס לתיאוריות הלמידה יש למורים תיאוריות והסברים משל עצמם (תיאוריות נאיביות) בעיקר כדי לגרום למוטיבציה ולעניין. במקביל, תחום הלמידה (באקדמיה) עבר שינוי ב- 30 השנים האחרונות: מהדגם של "המשפך" לתיאוריות קונסטרוקטיביסטיות (הבניית ידע, ריבוי אינטליגנציות, למידת מונחת-מוח וכו').
נראה כי מורים מודעים – כל פעם יותר – מקיומם של הבדלים בין התלמידים. הם יודעים שתלמידים לומדים באופנים שונים: יש כאלה שלומדים כאשר ממחישים להם, אחרים כאשר מדברים, רואים או עושים.
(ג) לגבי הידע בפעולה והידע של המורים ביחס למשאבים וגישות. הידע של המורים מתחלק בין ידע על משאבים לבין ידע על פעילויות ופרקטיקות פדגוגיות.
·        הנה הדגם: EBE1D132
 סיכם: גדי ראונר 

יום ראשון, 2 בדצמבר 2012


על ההסבר הסיבתי בכיתת ההיסטוריה
מתוך: Woodcock, J. (2011). Causal Explanation. In: Debates in History Teaching, Ian Davis (Ed.). NY: Routledge. Pp.124-136.
סיכם: גדי ראונר
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
  • סדר האירועים הכרונולוגי הוא דבר בסיסי כאשר עוסקים בניתוח סיבתי.
  • אירועים בהיסטוריה מתרחשים בגלל סיבות רבות.
  • ההוראה שלנו צריכה לאפשר את הסטודנטים לתפוס, לחקור, להבין  ולפרום את המורכבות הזאת.
  • מהי סיבה? לזהות דבר-מה (אמונות, פעולות, אירועים או נסיבות) כסיבה הוא לייחס  קשר או מערכת יחסים עם דבר אחר, כגון יצירת תוצאות.
  • בכיתת ההיסטוריה אנו מדברים על סיבות כאשר אנו מתייחסים לאירועים, נסיבות, פעולות אמונות שיש להם קשר ישיר/ לא ישיר סיבתי – מכוון או לאו – לאירוע, נסיבות, פעולה או אמונה שכתוצאה ממנו.
  • לבודד אירוע או סדרת אירועים, משמע, ליצור פרשנות (שמתבססת על דעה מסוימת בנוגע לחשיבות האירוע). היסטוריונים שונים יכולים לבודד אירועים שונים מאותה התרחשות כללית.
  • לא ניתן לזהות סיבות, בלי לראות את התוצאות. הסבר צריך להיות, למשל, שדבר מסוים קרה בגלל שתי סיבות שפעלו ביחד.
  • דבר נוסף: יש להוביל את הסטודנטים לברר מהי הסיבה המשפיעה יותר מאחרות. כאן יש לנו כלי חשוב מאוד: שאלות נוגדות-מציאות, כגון, מה היה קורה אילו גורם מסוים היה נעלם או היה מופיע בצורה מוחלשת.
  • מכיוון שתהליכים סיבתיים הם מופשטים, מומלץ לייצג אותם דרך אמצעים מוחשיים, פרקטיים וחזותיים. משחקים ואנלוגיות מותרים. בחיפוש אחר אנלוגיות, אנו יכולים לשאוב השראה מתהליכים סיבתיים שמתרחשים בסביבה, כגון בניית בית, אפיית עוגה, הדלקת אש או פצצה.
  • החוקר לי (2001) צייר סרגל סיבתיות, מהאישי לרעיוני: סיבות אישיות/ סיבות מיוחסות לתפקיד/ סיבות הקשורות למצב/ סיבות ביחס לדרכי חשיבה של התקופה ההיסטורית/ סיבות הקשורות לקונטקסט העמוק של הרעיונות.   
  • כדי שהתלמידים יעסקו בהסברים סיבתיים עלינו לתת להם ידע קונטקסט (אינטלקטואלי, רגשי, פוליטי, פילוסופי, תרבותי, מוסדי) רחב והבנה אמפתית של האירועים.



על הפרשנות ההיסטורית
מתוך:
Chapman, A. (2011). Historical interpretations. In: Debates in History Teaching. Ian Davies (ed.). NY: Rouledge. PP. 96- 108.
----------------------------------------------------------------------------------------------------
·        קבוצות וקהילות מוסיפות להתקיים, בחלקן, הודות הסיפורים או הנרטיבים שהן מספרות על עצמן על מיהן, מאיפה באות ולאן הולכות. גם דרך פרקטיקות של זיכרון כגון, לוח שנה, מקומות ואנדרטאות שמבטאים את הנרטיבים האלה.
·        כל אלה מנסות להתגבר על הזמן חולף כדי לבנות ולייצב זהות, ולהבין את גבולות והאפשרויות שהעבר יוצר בהווה ובעתיד.
·        הנרטבים והפרקטיקות בנוגע לעבר הם, למעשה, התערבויות שלנו כאן בהווה.
·        הבנת פרשנויות היסטוריות זאת פעולה ביקורתית על הצורה שבה בני אדם מעניקים משמעות לזמן ולשינוים המתרחשים בזמן.
·        לימוד פרשנויות היסטוריות מעניק לתלמידים כלים כדי להשוות ולהעריך טענות לגבי העבר ולהבין שאין פרשנות אחת בלבד.
·        עיסוק בפרשנויות הוא חלק מהתרבות הדמוקרטית שבה יש ריבוי.
·        עיסוק בפרשנויות תורם ללימוד רפלקטיבי וביקורתי על עצמינו כבני אדם.
·        בתכנית הלימודים להיסטוריה באנגליה וולייס נאמר כי לימוד פרשנויות מאפשר את התלמידים:
·         להבין שהעבר ניתן להתפרש בדרכים שונות;
·         להבין כיצד העבר ניתן להתפרש בדרכים שונות;
·         להסביר מדוע העבר ניתן להתפרש בדרכים שונות
·         ולהעריך את הפרשנויות השונות של העבר. 

·         הצעד הראשון הוא ללמד את התלמידים מהן פרשנויות.

·  בדרך כלל תלמידים מחזיקים הנחות נאיביות וסמויות, למשל, הם חושבים שלעבר יש מובן קבוע אחד ושהפרשנות היא מראה אמינה ומדויקת של העבר. תלמידים שחושבים כך מגלים ספקנות לגבי ריבוי פרשנויות והם מסבירים זאת במונחים של סובייקטיביות ודעות קדומות.
·   מתברר שבהיסטוריה המשמעות והזהות של ההתרחשויות אינן קבועות. הן נזילות וזורמות.
·   פרשנויות היסטוריות הן לא תמונות, אלא הסברים שניתנים לבעיות או לשאלות ספציפיות של העבר.
·   על המורים להוביל את התלמידים להבנה כי אנו עוסקים בריבוי סיכומים של עבר זורם.
·  העבר ההיסטורי קיים בהווה שלנו באמצעות שתי צורות: (1) עקבות (מקורות ראשוניים) מן העבר (2) פרשנויות על העבר.
·   החשיבה ההיסטורית מתגלמת בעשיית פרשנויות גלויות לכל, הניתנות לבחינה ולבדיקה מדוקדקות.   
· החינוך ההיסטורי נועד להציג בפני התלמידים שפרשנויות הן פתוחות לדיון ולהערכה רציונאליים.
·        העיסוק בעבר הינו תהליך דינמי. אנו לא יכולים להישאר תקועים בנקודת המוצא ועלינו לבדוק את השאלות ואת הנחות היסוד שלנו.
·        הדרכים בהן אנו נהיים מודעים לעבר, הדרכים בהן אנו רוצים לפרש את העבר והכלים העומדים לרשותנו כדי להתמודד עם המשימה הזאת הן משקפות מי אנחנו ומה המקום הייחודי שלנו ביחס לזמן.
·        העיסוק בעבר הוא תמיד מונע ומונחה על ידי כוונות ספציפיות או שאלות. אף כי "עובדות" יכולות להיות ברורות וחד-משמעיות, הרי הפרשנות שלהן היא תמיד נתונה לדיון.
·        העבר במהותו הוא נזיל ופרשנויות היסטוריות הן תמיד רבות ומשתנות. הן משתנות כי ההווה משתנה.
·        מהם המקורות לפרשנויות שונות? ארבע תשובות:
·         יש להבין פרשנויות שונות על סמך הקשרים שונים והכוונות שפרשנויות אלה משרתות. השאלות הרלוונטיות הן: מתי נכתבה הפרשנות הזאת? לשם מה? מי עומד מאחוריה? מהו ההקשר החברתי או התרבותי? מה המקובל בזמן ההוא?
·         אפשר להבין פרשנויות שונות על סמך האוריינטציות שלהן או ההשקפות שונות שלהן ביחס לעבר וכמובן ביחס לזיכרון הקולקטיבי.   האם קיים רצף בין עבר, הווה ועתיד? האם יש שבר ביניהם? ההיסטוריה מדגישה את הייחודי והשונה ובונה את העבר כדבר מיוחד, כ"ארץ זרה" ולא כ"בית". היסטוריונים עוסקים בעבר באמצעות המונחים של עצמו ולא שופטים על סמך מונחי ההווה.
·         פרשנויות שונות נובעות מהיסטוריוגרפיות שונות שעושות שימוש בכלים שונים, כגון מושגים, שאלות, תיאוריות ושיטות שונות. לכל ההיסטוריונים יש דעות מסוימות לפני שהם נגשים למקורות הראשוניים. דעות, משמע, דגמים של התנהגות אנושית, כרונולוגיות, הנחות מוקדמות לגבי ערכי האדם וכו'. חשוב לערב את התלמידים בקיומן של אסכולות וזרמים היסטוריוגרפים שונים, כולל דיונים ופולמוסים בין ההיסטוריונים.
·         מקורן של פרשנויות שונות בצורות טקסטואליות שונות. פרשנויות ניתנות לניתוח דרך כלים נרטיביים, כגון מבנה הנרטיב, מבנה העלילה או הסיפר,  רבדים שונים של הטקסט, מבנה הנימוקים (האם דרך ציטוטים או הנמקות הגיוניות).

·        כיצד ניתן להבדיל בין פרשנויות שונות? על פי הדגם של מגיל (2007) ניתן להבחין בארבע צורות של פרשנויות:
·         (1) תיאור – שבו מתארים את המציאות ההיסטורית ו מספרים על האירוע   - מי, מה, מתי, איך?
·         (2) הסבר – שבו מסבירים מדוע האירוע או התופעה התרחש. למה?
·         (3) הערכה – ייחוס משמעות, ערך או חשיבות להיבטים של העבר. אז מה?
·        (4) שיפוט – הצדקת טענות באמצעות נימוקים נוספים.

·        פרשנויות יכולות להיות משלימות אחת עם השנייה, שונות או נוגדות אחת את השנייה.
·        כיצד ניתן להעריך פרשניות? באמצעות השאלות הבאות: (1) האם הפרשנות מתייחסת בדייקנות למקורות הראשוניים? (2) עד כמה מקיפה היא הפרשנות? (3) כמה מוצקות הן הטענות? (4) האם הפרשנות פותחת אפשרויות חדשות?
סיכם: גדי ראונר







 

















יום חמישי, 22 בנובמבר 2012


דוגמה לשימוש במושגים היסטוריים על-ידי העיתונות:
"ימי הביניים"
תרגיל בפרשנות/ חשיבה מורכבת

פורסם בעיתון ש...
השר ישי קורא "להחזיר את עזה לימי הביניים", להרס כל התשתיות האזרחיות בעזה; ישי מצדד כמובן בפעולה יבשתית גורפת. דווקא השר, שמפלגתו מייצגת תרבות חשוכה של ימי הביניים, מסית להחזיר את עזה לאותם ימים. דווקא ראש המפלגה, שחלק ניכר מנבחריה ומבוחריה אינם משרתים בצה"ל, מטיף לצה"ל להסתבך בעזה, להרוג ולהיהרג עוד יותר.
מאמר מערכת, הארץ, 20 בנובמבר 2012

ענו על השאלות הבאות:
·         האם אתם זוכרים משהו על ימי הביניים מתוך החומר שלמדתם בחטיבת הביניים? אם כן כתבו כאן מה אתם זוכרים.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

·         קראו את הגדרה הבאה הלקוחה מהלקסיקון ההיסטורי של מט"ח:
תקופת ימי הביניים היא תקופה שנמשכה כאלף שנים, בין המאה ה-5 למאה ה-15 לסה"נ. השם שניתן לתקופה מבטא את התפיסה כי תקופה זו לא הייתה בעלת ייחוד, אלא הייתה תקופת מעבר חסרת חשיבות בין התקופה העתיקה לעת החדשה. למרות כינוי זה, זוהי תקופה מיוחדת במינה שהתרחשו בה אירועים ותהליכים שהשפעתם ניכרת עד ימינו, כמו: צמיחתה של דת האסלאם והתפשטותה; התחזקותן של הכנסייה הקתולית והאפיפיורות; התפתחות האוניברסיטה, הפרלמנט, שפות הדיבור האירופיות, וחידושים טכנולוגיים.
·         מהו הרעיון המרכזי של הקטע הזה?
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

·         לאור קטע העיתון - מדוע, לדעתכם, חשוב להכיר את המושג "ימי הביניים"?
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

·         מדוע חשוב לדעת "משהו" על ימי הביניים?
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

·         על פי הקטע, מהי המשמעות או מהו המובן של המושג ימי הביניים?  כיצד נתפסת תקופה זאת על ידי השר ישי ועל ידי עיתון הארץ?
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

·         כתבו שתי מילים נרדפות ל"ימי הביניים" על פי המובן שמקבל בקטע העיתונות
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

·         קראו את הקטע הבא הלקוח ממאמרו של הפרופסור להיסטוריה  גדי אלגזי, מומחה לימי הביניים באוניברסיטת תל אביב .
החל מסביבות שנת אלף ניתן להבחין בתנועה יישובית ודמוגרפית עצומה באירופה. על בסיס הישגי הטכנולוגיה החקלאית של ימי הביניים הקדומים, ניתן היה להזין אוכלוסייה עירונית מתרחבת, שרבים בתוכה לא עסקו עוד בחקלאות.
המפה היישובית של אירופה, כפי שאנו מכירים אותה היום, היא במידה רבה פריה של תקופה זו, שרבים מכנים 'ימי הביניים התיכוניים': היישובים הכפריים התרחבו, ביראו חלקות יער וייבשו ביצות. גם היער עצמו שינה את פניו: הוא הפך ממעבה המקיף את מקומות היישוב, מקום פרא, למעין שמורת טבע מוגנת, שיש לווסת בקפדנות את השימוש בה לצורכי מרעה ואספקת עץ כדי שלא תידלדל.
גם הנוף העירוני של אירופה התעצב במידה מכרעת בתקופה זו: לאחר תקופת העיור המסיבי שבין 1000 ל- 1300, יתווספו לאירופה בעת החדשה אך ערים מועטות בלבד. חלקן של ערי ימי הביניים היו במקורן רומיות ואחרות הן יישובים חדשים. אך אלה כאלה קיבלו במהלך התקופה האמורה את צביונן המיוחד: לא רק מרכזי שלטון, מקום מושבה של אליטה, המנקזת לצרכיה את הייצור הכפרי, אלא ערי יצרנים וסוחרים.
הכנסייה הנוצרית כפי שאנו מכירים אותה היא במידה רבה פרי הרפורמה של ימי הביניים התיכוניים: רק לאחריה מתבסס ארגון כנסייתי מקיף ובראשו האפיפיור היושב ברומא, שעלייתו מצמיחה תנועות התחדשות, נזירות ומינות. הכנסייה היא הארגון דמוי-המדינה הראשון באירופה; המדינה האירופית תקום לנוכח האתגר הכנסייתי, כשהיא שואלת ממנה טכניקות ארגון ושיטות פעולה, כורתת איתה בריתות ומבקשת לרשת את מקומה בתחומי חיים שונים.
(הקטע לקוח מתוך דבריו של גדי אלגזי ב: מסע אל העבר : כמה מילים ליוצאים לדרך אשר נמצא בכתובת: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16382, תאריך כניסה: 22 בנובמבר 2012)

·         השוו פרשנות זאת לדבריו של פרופ' גדי אלגזי. השלימו את הטבלה:


הפרשנות של ימי הביניים בעיתונות
הפרשנות של פרופ' אלגזי
שני מאפיינים של התקופה



מי קהל היעד של הכתוב? 




מה יותר אמין בעיניך? מדוע?




·         מי צודק, לפי דעתכם, בפרשנות שלו? העיתון או הפרופסור? מדוע?
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

·         מה ניתן ללמוד מהשוני בפרשנויות?
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

·         האם אתם מכירים מושגים היסטוריים אחרים שראיתם על גבי עיתונים? למשל: "המיליונר ארקד גיידמק השאיר אחריו  אדמה חרוכה בבית"ר ירושלים" (ספורט- וולה, 23 בספטמבר 2009).
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
שיעורי בית למורים

עיצבו תרגיל דומה עם הכותרת הבאה: 
נתניהו הבין שעזה היא ארץ האפשרויות המוגבלות.
(הארץ, 22 בנובמבר 2012)

יום שלישי, 20 בנובמבר 2012


מה תפקידנו כמורים להיסטוריה ולאזרחות בבית הספר?  להציג את המורכבות ולשאול שאלות מעוררות !!


האויב הוא אכזר. הוא קנאי וקיצוני. הוא מחנך לשנאה ולמוות. הוא פונדמנטליסט, אלים ושקרן. למרות כל זה חובתה של ישראל היא למצוא את הדרכים כדי להגיע להסדר מדיני שהוא הערובה הטובה ביותר לשלום באזור.

ארבע שנים חלפו מאז מבצע עופרת יצוקה. מטרות המבצע היו  "לפגוע קשה בממשלת חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן". מטרות אלה הושגו והחזיקו מעמד זמן-מה, אך לאחר מכן תושבי הדרום נכנסו לשגרת חיים של חוסר בטחון, אימה ופחד. האם נידונים אזרחי המדינה להיות חלק ממשחק הרולטה החוזר ומתחדש כל כמה שנים?

כרגיל אומרים שעלינו ללמוד היסטוריה כדי להפיק לקחים ממנה ואולי גם כדי להימנע מלחזור אל אותן טעויות. עבורי הדבר נתפס כקלישאה נבובה. מלחמות אזרחים או מלחמות בין מדינות מוסיפות להתקיים למרות הפקת הלקחים מן העבר. מלחמות אינן מתחשבות בדיני ההיסטוריה, אלא באינטרסים של ההווה. לא תמיד הטובים מנצחים כפי שהיה צפוי להיות ולפעמים הפשע משתלם. האם ממשלות ישראל מפיקות לקחים ברמה גלובלית ולאורך זמן מן העימות עם הפלסטינים בכלל ועם החמאס בפרט? האם החתירה לשלום היא אמירה בלבד או יעד אסטרטגי בר-השגה?

מבחינה עובדתית חלפו 4 שנים מאז מבצע עופרת יצוקה, שנים בהן ממשלות ישראל – במבחן התוצאות – לא הצליחו לשנות את היחסים בין עזה לבין ישראל. האם נעשו ניסיונות מאומצים וכנים לשנות את פני המציאות? האם "עשינו כל שביכולתנו לעשות"? מדיניות ההרתעה הישראלית מתמוטטת – כל פעם במהירות גדולה יותר – ויש תמיד צורך לשקמה מחדש. האם, במקביל ליד שמחזיקה רובה, היד השנייה הייתה מושתתת  לקראת הידברות עם הצד השני? גם בשנות ה- 70 של המאה הקודמת הטענה הרווחת הייתה שאין פרטנר למו"מ כל עוד אש"ף מסרב להכיר בישראל.  

נראה כי ראיה כללית של התהליך ההיסטורי יכולה לסייע לקברניטי ישראל ולאנשי החמאס להבין לאן נושבת הרוח האנושית במאה ה- 21 . כפי שאומר ההיסטוריון יובל נוח הררי נראה כי אנו נמצאים באחת הבורות המעטות של עולם הצועד לעתיד טוב יותר. בניסיון לחלץ את עצמינו מהמצב הזה עלינו לתת את הדעת ליוזמה הסעודית המונחת כבר עשר שנים על שולחנו של ראש ממשלת ישראל. אז "החליטו מנהיגי מדינות ערב להשלים עם קיומו של בית יהודי במזרח התיכון בגבולות מוסכמים ומוכרים. כל 57 חברות הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי (כולל איראן בהנהגת הנשיא מוחמד חתאמי) פרסמו את ברכתן ליוזמה שמציעה לישראל נורמליזציה עם כולן. התמורה: נסיגה מהשטחים שנכבשו ב-1967 ופתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים, על בסיס החלטת האו"ם 194. המלה "מוסכם" מעניקה למעשה לישראל זכות וטו על מספר הפליטים שיורשו לבוא בשעריה. דוברים ערבים בכירים חוזרים ומדגישים, כי היוזמה היא רק מסגרת למשא ומתן על הגבולות, סידורי הביטחון ושאר סוגיות הליבה" (ראה עקיבה אלדר, אם כל ההחמצות, הארץ, מרץ 2012). מדוע ממשלות ישראל לא קיימו דיון על היוזמה הזאת? מדוע אינן מאתגרות את העולם הערבי? מדוע מתעלמות?

כדי לנסות ולהשפיע על הבוחרים העתידיים שלנו ונראה כי תפקידנו כמורים הוא לא להטיף להם באמצעות אמירות מנוגדות (לכאן או לכאן), אלא לשאול שאלות ולהראות את מורכבות המצב: מהי המשמעות של מלחמה? מה זה הרג? כמה זמן עוד ניתן לחיות כך? מהי המדיניות שתוביל לאי-קיום של מבצע נוסף בעוד 4 שנים? מה מוטל על הממשלה החדשה שתבחר בינואר 2013? כיצד אזרחי המדינה לא ירגישו ולא יהיו מאוימים? כיצד מתכננים להוביל את המדינה למציאות חדשה?

שאם לא כך, הרשו לי להכריז כאן על המבצע הבא שיתקיים בעוד 4 שנים, מבצע בשם "הכה את עמלק" שבו טילי הפאג'ר 10 יגיעו לחיפה, קריית שמונה וקצרין. הארץ תתמלא בכיפות ברזל פזורות בכל מקום. השלב הבא יהיה להמציא כיפה אחת גדולה שתכסה ותגן עלינו לזמן-מה בלבד, בדומה לחומותיה האיתנות של ממלכת ירושלים הקדושה (1099 – 1291).