המורה תרצה שולטת
בחומר הלימודי היטב והיא מזהה את הפוטנציאל החינוכי הטמון בו. שיעור היסטוריה הוא
שיעור של עובדות וגם של חינוך. ולכן כאשר היא מדברת על העם שמתקומם בימי המהפכה
הצרפתית היא קושרת זאת למהפכה האמריקאית וגם למאבק של הציונות למען השגת מדינה
שהעם שולט בה. המורה תרצה משחקת אותה יפה באמצעות הנמכה והעלאה של טון הדיבור. היא
יוצרת אווירה של סיפור מתח כאשר היא סוקרת את המאורעות עד לרגע שבו היא שואלת
בדרמטיות ועוצרת: "מה רוצה העם? ...מהם רוצים?" ואז היא עונה: "התשובה
נמצאת בעמוד 94 של ספר הלימוד". היא כותבת על הלוח "הצהרת זכויות האדם
והאזרח" וזו הכותרת של השיעור שנמשך כ- 42 דקות שבהן המורה שאלה בדיוק 42
שאלות, רובן שאלות ברמת ידע וזיכרון. רק שאלה אחת הייתה שונה: "מה ההבדל בין
אזרח לאדם?" שאיתה ניסו להתמודד כמשונה (8) תלמידים ותשובתה נשענת על ידע
אישי קודם, השוואה והשערות בלבד בטרם נתנה המורה את התשובה הנכונה. כך או כך,
המורה תרצה היא דיאלוגית וכריזמטית והיא קשובה לסביבה. יש להניח שלו הייתה עושה
תרגיל קטן רחב, אולי יותר תלמידים היו משתתפים פעילים בשיעור.
...ואז מגיעים
לפנינה של היצירה קריקולרית: במשך כמה דקות היא שאלה "מהו חופש?"
ו"מה זה בני חורין?" ומה זה אומר?" ו"מה אני יכולה להבין
מזה?" ו"מיזה עדין לא הבנתי מה זה חופש" ו"מה זה חופש?"
שוב ושוב לנוכח התשובות החלקיות של התלמידים...זה היה מעין דיון סוקראטי שבו המורה
יודעת מהי התשובה הנכונה ומקשה על התלמידים בלי להפוך את החומר הפורה הזה לדיון
כיתתי מעשיר. משחק בפינג-פונג מוסיף לשלוט כאן. ולבסוף מגיע הפתרון הגואל וההסבר
המשחרר את עול הסקרנות. נראה כי מעטים וטובים הם הדוברים. מרבית הכיתה מקשיבה
ומתעניינת.
...אך לצערי המורה תרצה
אינה מסיימת את השיעור בזמן. הצלצול קוטע את דבריה והיא מתחילה לסכם את החומר של
השיעור והתלמידים מתחילים לאסוף את הציוד ולזוז בכיסאות...לא בצורה פראית כפי
שראיתי במקומות אחרים. אבל המורה תרצה קולטת שמשהו לא בסדר וכי היא מאבדת את הקהל
ושלא שומעים אותה. אז היא עושה סדר ומבקשת מכולם להחזיר את הציוד אל השולחנות ולא
רק זה אלא שהיא אומרת שחשבה לא לתת שיעורי בית, אבל עכשיו "אתם תראו...יש לכם
שיעורי בית...לקרוא את העמודים 98 – 101 ולענות על שלוש השאלות הראשונות. ואני
יצאתי מהכיתה ושאלתי את עצמי מה הקשר בין החטא ועונשו. ומי היה האחראי המרכזי
לאירוע...האם התלמידים או המורה? האם
שיעורי בית הם עונש? לא טוב, לא טוב. מוטב להתבונן בשעון 5 דקות לפני הצלצול כדי
לסיים את השיעור בצורה מסודרת. מוטב לכבד את זמני ההפסקה כדי שהתלמידים יכבדו את
זמני העבודה בכיתה. זה החוזה ההדדי שלנו. מוטב לא להעניש באמצעות מתן שיעורי
בית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה