תיאור ופרשנות של שיעור היסטוריה מוצלח 

בית ספר במרכז הארץ. כיתה י"א. הנושא: מלחמת ששת הימים. המורה ק' פותח את השיעור באמצעות סקירה על הסיבות שהביאו לפרוץ המלחמה ב- 5 ביוני, המהלכים העיקריים והתוצאות. לבסוף השאלה: מלחמת ששת הימים: ניצחון מזהיר או בכייה לדורות? המורה כותב את השאלה על הלוח וגם מבהיר מה זה הביטוי "בכייה לדורות". זאת שאלה מערערת כי...אם המלחמה הייתה כל כך מוצלחת, כפי שנהוג לחשוב, מדוע יש מקום ל"משהו" שלילי? השאלה הזאת מלווה את השיעור. היא מהווה הציר המארגן של השיעור. המורה ק' מבהיר שבסוף השיעור כל אחד יהיה מסוגל לתת תשובה לשאלה הזאת.

החלק הראשון של השיעור עוסק בהסבר על מהלכים העיקריים של המלחמה. המורה עושה את זה באמצעות מפה של ארץ ישראל שהוא שרטט על לוח הכיתה. מתברר שבבית הספר אין מפה של ארץ-ישראל. הוא מבקש משני תלמידים לגשת למפה והוא נותן לכל אחד מהם מצבע (טוש) צבעוני. הוא מחלק מפות אילמות לכל הכיתה. המורה מעלה שמות רבים של מקומות, כגון לטרון, גוש עציון, טול-כרם, בניאס, סיני וכו'. ככל שק' מתקדם בתיאור הקרבות, נשמעים עוד ועוד שמות של אתרים, ערים, יישובים והרים.  התלמידים מתבקשים לסמנם על גבי המפות. התלמידים הצמודים למפה בחזית הכיתה טועים. הדבר מעורר צחוקים, אבל ממשיכים. זאת פעילות אינטר-אקטיבית שגורמת למרבית התלמידים להיות קשובים ומעורבים. התלמידים צריכים למקם את המידע על גבי המפה. המורה ק' מבין שלא ניתן ללמוד את ההיסטוריה של מלחמת ששת הימים בלי מפה. כך שהפעילות שיזם ק' והזמן שהוא הקדיש לשילוב המפה בתוך שיעור היסטוריה נעשו בעיתם ובאופן טבעי. נזכרתי בשיעורים אחרים שראיתי, בהם היה צורך להציג מפה והמורים לא עשו זאת. כיצד תלמידים אמורים לדעת איפה "ספרד" או "איסטנבול", "גמלא" או "ציפורי"? כשלומדים היסטוריה יש צורך תמידי לתלות מפה בכיתה ולהיעזר בה.

המורה רשם במהירות רשימת תוצאות של המלחמה: הרחקת הגבולות, כיבוש/ שחרור שטחים נרחבים, שליטה על אוכלוסיה זרה, מעמדה האיתן של ישראל בעולם וכו'. בהמשך חולקו התלמידים לזוגות וקיבלו דפים עם מקורות שונים, בעיקר משניים, אשר כללו הערכות, דעות והתייחסויות לגבי התוצאות ולהשלכות המלחמה. המטלה הייתה לקרוא ביחד ארבעה (4) קטעים, לגבש דעה ולהציג טיעון מוצק אחד כדי לשכנע את האחרים שתוצאה אחת מבין אלה היא מן החשובות ביותר בהשוואה לאחרות. זאת מטלת ביצוע שבה התלמידים מתבקשים לנקוט עמדה ולהגן עליה בדיון כיתתי. יש להשתמש בידע, לגייס נימוקים ולשכנע באמצעות מילים. המטלה מוסיפה פלפל לנושא.  המורה חוזר לשאלה שכתובה על הלוח ומבקש את הדעה האישית של התלמידים. נפתח דיון וכך הופכת הכיתה לפרלמנט של דוברים... כשנותנים הזדמנות להתבטא לא רק "חמשת התלמידים הטובים" מדברים. נשמעות דעות לכאן ולכאן. ק' חותר לקראת הסיכום. אין הכרעה. נשמעו דעות שונות. השיעור מסתיים.

...אז מה היה לנו? שאלה מרכזית פתוחה, שימוש במפה, שיתוף התלמידים, עבודה בזוגות סביב מקורות היסטוריים ומטלת ביצוע צנועה, חזרה לשאלה המרכזית ודיון פתוח. כן ירבו !!