ארבעה ימים לפני בחינת הבגרות בהיסטוריה יש למורה אילן זמן לחזור על החומר ולהתמקד בכמה תחנות בחייו של הרצל. הוא בוחר לעשות זאת באמצעות הצגת ארבעה מקורות היסטוריים. השיעור מתחיל בשעה 14.00 וזאת כיתה י'. בית הספר נמצא במרכז הארץ וקרני השמש מבשרות את בואו של החמסין. בארץ המוצא שלי, זו שאתמול חגגה 200 שנה לעצמאותה, היו אומרים שזאת שעת הסיאסטה...אין נכנס ואין יוצא ובוודאי שאין טעם ללמד את הרצל והרעיון הציוני במצב כזה.
אבל כאן כולם ערים. 38 תלמידים יושבים בכיתה וכמעט כולם שותפים מלאים למעשה ההוראה של המורה הצעיר. לא כולם מדברים, אך אני מרגיש שהרוב רוצה ללמוד. והמורה אילן למד היטב את החומר והוא יודע ושולט בו ביד רמה. הבעיה היא שהוא לא כל כך מתלהב מעצמו ומהחומר, ולכן יש לו מונולוגים ארוכים ומונוטוניים ולפעמים העיניים נעצמות...המורה חייב להיות שחקן ולהשתחרר...הוא עולה לבמה....אני אומר לו בשיחת המשוב...אילן מקשיב ו"המצנח" שלו פתוח. הוא אפילו יותר מדי ביקורתי כלפי עצמו ואני צריך למתן אותו, שהרי השיעור היה בסך הכל מוצלח. הוא היה בנוי ומתוכנן היטב. אילן החליט לטפל בהרצל באמצעות מקורות היסטוריים והוא מחלק דף מנוילן עם ארבעה מקורות וגם דף עבודה שבו תשע שאלות כדי לפענח מקור היסטורי. הוא עובר ממקור למקור באלגנטיות ובחכמה. בין מקור למקור הוא חוזר לשאלה הפורייה הכתובה על הלוח: "הרצל, חוזה, הוזה או איש מעשה?" זה היסוד המארגן של השיעור. אני משבח ומחזק את ידיו של אילן על הבחירה הזאת ועל כך שהשאלה הזאת חוצה את השיעור לכל ארכו. התלמידים מתייחסים ומביאים את דעתם...נכון...הם לא ממש מציגים טיעונים מנומקים וגם המורה אילן לא מבקש הרחבה והסבר לתשובות הפסקניות של ימינו. אני לא דואג. לאילן יש אפשרות ללמד אותו שיעור בכיתה מקבילה. אני משוכנע שהוא ייקח את הדברים הטובים שהיו בשיעור הזה ויחזור אליהם ואת הדרוש התייחסות ותיקון, הוא ינסה להתמודד איתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה