יום רביעי, 1 בדצמבר 2010

האמפתיה – מנפלאות התודעה האנושית

(פורסם בהד החינוך/ מאי 2006)

ממצאי המחקר אשר בדק כיצד מורים ניצלו את ההזדמנויות האמפתיות הטמונות בחומר הלימודי הראו כי המורים התעלמו כמעט מן האפשרויות הרבות לקשר בין החומר הלימודי היבש לבין עולמם של הלומדים, גם כשהנושא הלימודי היה השואה, כיתה ט' ו'לא היה הכרח להספיק את החומר' (ראונר, 2003). לו היו מודעים המורים לנוכחותה וכוחה של היכולת האמפתית הקיימת אצלם ואצל התלמידים הם היו מנצלים אותה יותר במסגרת הוראתם וכך היו מגבירים לא רק את המוטיבציה ללמוד, אלא גם את הסיכויים ליצירת הכרה והבנת האחר והשונה. זו הדרך לקראת חברה סובלנית יותר.

רקע למחקר
הממצאים על מצבה העגום של האמפתיה הופיעו שבמסגרת מחקר אשר נועד לאתר ולאפיין את המודל המנטלי בפעולה של המורים להיסטוריה לגבי הלמידה כאשר לימדו את נושא השואה בכיתות ט'. במהלך המחקר צולמו שישה מורים שלימדו ארבעה שיעורים כל אחד. הוראתם הגלויה נותחה באמצעות תכנה The Observer, דרכה ניתן היה לבודד חלקי שיעור זעירים ביותר. המורים לימדו חומר היסטורי, הווה אומר, התרחשויות, אירועים, דמויות, מקומות ועוד. מתוך היגדיהם הגלויים הובחנו שלושה היבטים שונים בהוראתם: היבט אינפורמטיבי, היבט ערכי-מוסרי והיבט אמפתי. לגבי ההיבט הראשון, למשל, הם עסקו במידע עובדתי: שמות של דמויות היסטוריות, מעשיהם, מקומות ותאריכים; הם גם טיפלו במידע אשר נשא אופי ערכי- מוסרי, למשל: "האם טוב עשתה האמא שמסרה את הילדה לאיכר פולני כדי שהוא ישמור עליה?" או "כיצד אתם מעריכים את החלטתו של רומקובסקי? בנוסף הם עסקו גם במידע בעל מטען אמפתי. ברצוני להתמקד כאן בהיבט הזה ולפרוס בפי הקוראים את ממצאי המחקר. כאמור, העיסוק הוא באמפתיה הטמונה בחומר הלימודי ולא באמפתיה או הסימפתיה של המורה כלפי התלמידים.

אמפתיה וסוגיה
לציבור המורים בישראל המושג "אמפתיה" מוכר באופן עקיף מתוך תיאוריות חדשות שהגיעו למחוזותינו. בשנים האחרונות היה עיסוק אינטנסיבי בתיאוריה של האינטליגנציה הרגשית מאת גולמן שבה אחד המרכיבים החשובים הוא ההכרות עם הרגשות של האחר. כמו כן הוורד גרדנר רואה באינטליגנציה הבין-אישית, ביכולת להבין ולתקשר עם האחר, אחת מהאינטליגנציות המרובות של האדם.

במסגרת המאמצים לזהות ביטויים אמפתיים אצל המורים שהשתתפו במחקר הוגדרה אמפתיה כאחת היכולות שיש לבני-אדם להבין ו/או להרגיש את המחשבות, ההתנהגויות, המניעים ו/או הרגשות של הזולת. סברתי כי הגדרה זו רחבה דיה כדי להכליל לתוכה ביטויים מגוונים אשר באו לידי ביטוי באמירות, הבקשות והמטלות של במורים בפני תלמידיהם. כך זוהו חמש צורות שונות של ביטויים אמפתיים במסגרת הוראתם של המורים:
1. הידמות –בקשת המורה לזהות קיומם של מאפיינים דומים בין הלומדים לבין הדמות הנלמדת בכיתה, כגון גיל, מין, מעמד, מצב משפחתי או שייכות אתנית. ההידמות מגבירה את הסיכויים ליצירת אמפתיה או לחיזוקה. למשל: "...והילדה, בת כמה היא? כן, היא בת 15, זה הגיל שלכם פחות או יותר, נכון?"
2. לקיחת הפרספקטיבה של האחר –בקשה המורה לזהות את המחשבות, הרגשות או העמדות של הזולת ההיסטורי מזווית הראיה, המבט או הפרספקטיבה שלו עצמו. למשל: "כיצד ראו הגרמנים מן השורה שמפלים את השכנים שלהם, היהודים? כאן מתבקשים התלמידים לאמץ את נקודת המבט של האחר.
3. לקיחת התפקיד של האחר- מיקוד על האחר - בקשת המורה להיכנס באופן דמיוני- פעיל לתוך הדמות של האחר, מבחינה "להיכנס לנעלים של…" כדי לדעת את מחשבותיו, רגשותיו, מניעיו למעשים, עולמו או עמדות של האחר. זה קורה כאשר המורה מבקשת: "נסו להיכנס לנעלים שלו כדי להבין מה היו הברירות שעמדו לפניו?"
4. לקיחת התפקיד של האחר- מיקוד עצמי - בקשת המורה להשתקע באופן דמיוני במצב של האחר ולחשוב מה היית עושה/חושב/מרגיש במקומו של האחר. כאן האמפתיה היא לקיחת תפקידו של האחר כאשר המיקוד הוא על הלומד עצמו ועל מה שהוא אמור לחוות במצב החדש והדמיוני. האדם מדמיין את עצמו במקום האחר ומנסה לנבא אילו מחשבות או רגשות הוא יחווה במקום האחר. זה קורה כאשר, למשל, המורה שואל: "מה היית עושה לו היית במקומו?" או "האם ניסיתם פעם להסביר לילד קטן מה זה שישה מיליון? בדוגמה הזאת מבקש המורה מהלומדים לדמיין את עצמם כמסבירים; התלמידים נדרשים לראות את עצמם במקום ובתפקיד אחר.
5. עוררות רגשית - משמע, עוררות או תגובה רגשית עקיפה אצל הלומד בעקבות קליטת הרגשות של האחר. כאן האמפתיה מתורגמת לרגש עקיף, דומה לזה של הדמות ההיסטורית. למשל: "אני רוצה להגיד לכם משהו לקראת סוף השיעור, משהו מאוד אישי. המשפחה שלי גם כן הייתה בשואה. אבא שלי היה בשואה ואני לא ידעתי את הסיפור שלו אף פעם. עד מותו לא ידעתי את הסיפור...ולי שהיה מובן מאליו שההורים לא מספרים." בדוגמה הזאת המורה, באמצעות התוועדותו האישית, מצפה לעוררות רגשית אצל הלומדים. המורה מתפקד כאן כמעין "מטופל" המשתף את התלמידים "המטפלים" ברגשותיו.

חמש הצורות השונות האלה של אמפתיה עושות שימוש של מרכיבים קוגניטיביים ושל רגשיים. מהצורה הראשונה ועד האחרונה ישנן עוצמות שונות של קוגניציה ושל רגש. למשל, הבקשה למתוח קווי דמיון בין התלמיד לבין הדמות הנלמדת מתמקדת ביצירת אנלוגיה, לעומת הבקשה "להרגיש בתוך" שבה המורה משמש כעד, כנושא החומר ההיסטורי בעצמו.

למה כדאי למורים לנצל את היכולות האמפתיות של התלמידים?
מכיוון שהאמפתיה מסייעת בהבנת הזולת מבפנים, בנקודה שבו הוא נמצא, כך היא תורמת ליצירת תקשורת יעילה עמו. היא מקרבת את הרחוקים, היא מגשרת ופותחת פתח להבנה "טהורה", ללא רצון לנתח ולשפוט את אחר. ...וכאשר מכירים את בני-אדם אחרים מתוך עולמם יש בכך סיכוי להרחיב את מלאי ההתנהגויות של התלמיד ולתרום גם לגמישות ולסובלנות מחשבתית. המפגש הבלתי-אמצעי עם ניצולי השואה מבוסס על כך.

אולם אחד ההיבטים המרכזים בנוגע לתרומותיה של האמפתיה היא הזיקה בינה לבין ההתנהגות המוסרית. כאשר לורנס קוהלברג יישם את התיאוריה שלו על ההתפתחות המוסרית בתחום החינוך הוא בנה דילמות מוסריות על סמך ההבנה המוקדמת שהילדים מסוגלים לדמיין ולחוות אמפתיה כלפי הדמויות המעורבות בדילמות. הוא הבין כי כאשר מתבצעת הפנייה אל סובייקט מוגדר ניתן להפוך כל שאלה מוסרית מופשטת לברת-נגישות. אם אמפתיה היא תגובה רגשית שמאופיינת על-ידי רגשות דאגה כלפי הזולת ורצון להקל על המצוקה של השני, הרי יש הרואים בה אבן-פינה להתפתחות מוסרית ולמוטיבציה לצדק.

...אם כל כך כדאי, אז למה זה קשה?
קודם כל זה תלוי בנו, המורים. נראה לי כי אנחנו מקובעים במחשבה שהילדים לומדים טוב כאשר אנו מעבירים להם מידע בשפה ובכוונות אקדמיות, כמו דיבור אנציקלופדי. כל עוד לא נתמודד אנחנו עם האמונות האלה ונבין כי ניתן ללמוד את החומר מזוויות אישיות יותר, יישאר טיפוח האמפתיה כהבטחה בלתי גמורה. יחד עם זאת, ניסיון החיים של התלמידים אינו עשיר כשל מבוגר. אין ספק כי ככל שהילדים יחשפו למטען רב יותר של התנסויות חברתיות ורגשיות, כך יהיו מסוגלים הם לגלות אמפתיה מול התנסויות אנושיות אחרות. בנוסף על כך יש מחקרים המצביעים על הקושי הקיים ביצירת אמפתיה עם אלה שזרים לנו, עם השונים מאיתנו. ולכן קשה לבקש זאת וקשה לבצע את המהלך האמפתי האמיתי ביחס לאחר מאיתנו. אולם, מכשולים אלה אינם יכולים להרתיע אותנו מההתמודדות וההתנסות בסוגית האמפתיה.

...אז, איך עושים את זה?

טיפוח הדמיון
כדי לעורר אמפתיה אין צורך בנוכחות הפיזית של האחר. ילדים מסוגלים לדמיין את האחר והם יכולים לדמיין את עצמם במצבים שונים. כבני-אדם יש לנו יכולת לדמיין את עולמו של האחר ומכיוון שאמפתיה מושתתת על הדמיון, כדי לעודד אמפתיה רצוי לטפח את הדמיון של הלומדים, להחיות את הדמויות שחיות רק בכתובים על הניר או בדיבור.

טיפוח יכולות מטה-קוגניטיביות
כאשר אני מבקש מהלמידים לצאת מעצמם ולהתבונן במה שהם עושים מנקודת ראות חיצונית, או כאשר אני מבקש מהם לחשוב על מה שחשבו ולברר מדוע חשבו כך ולא אחרת, ומה הביא אותם למחשבה כזאת ומה היו הסיבות לרגשות כאלה, אני עוסק בפעילויות מטה-קוגניטיביות שתורמות ליצירת אמפתיה.


טיפוח החשיבה האנלוגית
אנלוגיה היא הקבלה, יחס של דמיון, השוואה בין שני דברים ויותר. כאשר מורים מעודדים בניית של רשתות אנלוגיות אישיות אשר מאפשרות ליצור אנלוגיה בין החוויות שלנו לבין החוויות של האחר, אזי תורמים כלים לבניית מערכות אמפתיות אצל הילדים. למשל: "קרה לכם פעם ש...? ...או שמעתם משהו דומה למה שקראנו כאן?

משחקי הדמיה ומשחקי תפקידים
במשחקי הדמיה מדגימים המשתתפים מציאות דמיונית נתונה. התלמידים עצמם מעצבים את הדמויות שפועלות בזירת המשחק. למשל, משחק מלחמה. לעומת זאת, במשחקי תפקידים ממלאים התלמידים תפקידים של אנשים מוגדרים השרויים במצבים בעייתיים. הם מתבקשים להיכנס לנעלים של הדמויות הספציפיות. כך או כך משחקים אלה תורמים להבהרת בעיות מבפנים ולבירור דרכי ההתמודדות או כפי שנאמר "לראות בעיניים של האחר, לשמוע באוזניים של האחר, להרגיש בליבו של האחר".

הידמות או התקרבות הנושא הלימודי לעולמם של הלומדים
זה העיקרון של תכניות לימודים בכיכובם של ילדים. למשל, תכניתה של סמדר רביד, הילד והנער בשואה, מתבססת על סיפורים אמיתיים של ילדים ונערים בתקופת השואה. ללומדים הצעירים קל יותר ליצור אמפתיה עם בני גילם מאשר עם דמויות של מבוגרים, זרים ורחוקים. כמורים עלינו לנסות לקרב את החומר הלימודי לשם הבנה טובה יותר. ככל שיתקיים דימוי רחב ועמוק יותר בין הלומד לבין הדמות הנלמדת (גיל, מין, מצב אישי, מוצא אתני) כך תהיה אמפתיה גבוהה יותר.

זיהוי וניהול רגשות
ההכרה בהרגשה בעת שהיא מתרחשת היא אבן-יסוד לאינטליגנציה הרגשית. הזיהוי והטיפול ברגשות נבנים על המודעות העצמית שהיא חלק מהפעילות המטה-קוגניטיבית. למשל, באמצעות תמונות אפשר לנהל שיחה על רגשות: מה עובר עליך כשאתה רואה את התמונה כזאת? אילו רגשות מרגיש הזולת בתמונה שלפניך? (לקיחת תפקיד – מיקוד על האחר) או אילו רגשות אתה מרגיש כאשר אתה רואה את הזולת בתמונה? (לקיחת תפקיד – מיקוד עצמי)

טיפוח הדיאלוג וההקשבה לזולת
דיאלוג הוא תהליך הדורש את הרצון של כל המשתתפים לשחרר את עצמם ממחשבותיהם ורצונם ברגע נתון ולתת לתשומת-הלב ולהקשבה להוביל אותם. לדרך שבה אני מקשיב יש קשר עם ההזדמנות שלי ללמוד ולבנות יחסיים איכותיים עם האחרים. ולכן יצירת תרבות הדיבור של דיאלוג, אמירה, הקשבה, המתנה, תגובה היא אתגר תמידי של מערכת החינוך.

בגוף ראשון
גוף ראשון מקרב. המופשט והזר נעשים קרובים ואמינים. ולכן רצוי להרבות להשתמש בסיפורים אישיים, סרטים, מכתבים, עדויות, יומנים ועוד אשר באמצעותם המורים יכולים לשאול שאלות על הדמויות ולכוון את הילדים ליצור מגע עימן. כך יוצרים הילדים אמפתיה עם האחר.

דיון על דילמות
תנאי מרכזי לדיון בדילמה הוא ההבנה המוקדמת של המצבים בהם שרויים הדמויות. הבנה מעמיקה זו דורשת כניסה לתוך עולמה של דמות.

להשתמש בחומרי הוראה-למידה בעלי פוטנציאל לטיפוח האמפתיה
 סרטים
 קטעי יומן אישי
 מכתבים
 עדויות אישיות
 תמונות
לא מספיק שחומרים כאלה נמצאים בספרי הלימוד. יש לנצל את נוכחותם לטובת יצירת הקשר האמפתי בין התלמידים לבין הדמויות שמאחורי החומרים הללו.

לסיכום - עוד לא אבדה תקוותינו
האמפתיה היא יכולת שעוזרת לנו לאסוף מידע על האחר, להפוך אותנו ליצורים חברתיים, לחדור מעד המעטפת החיצונית של האחר כדי להבין אותו טוב יותר וגם כדי לעזור לו. בתורת כלי פדגוגי מצויה היכולת האמפתית במורים ובתלמידים. תכנית הלימודים וחומרים הוראה-למידה מזמנים לנו הזדמנויות כאלה. אם מטרתנו היא, בסופו של דבר, לתרום לבניית חברה טובה יותר, סובלנית וצודקת יותר, טוב נעשה אם נטפח את היכולת הזאת אצל כל אחד מהתלמידים שלנו. הדרך קשה אך היא שווה.

לקריאה נוספת
גולדמן, מ' (2000). הרהורים נוספים באמפתיה. אלפיים, 19, 63 – 77
עומר, ח' ואלון, נ' (1997). מעשה הסיפור הטיפולי. ת"א: מודן.
ראונר, ג' (2003). ההיבט האינפורמטיבי, האמפתי והערכי-מוסרי במודל המנטלי בפעולה אודות למידת ילדים אצל המורים להיסטוריה. חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה". הוגש לסנאט של אוניברסיטת תל-אביב.


דר' גדי ראונר מלמד תכנון לימודים ומתודולוגיה של הוראת ההיסטוריה בבית-הספר לחינוך של אוניברסיטת תל-אביב. לתגובות והערות: gadaida@yakum.co.il
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

תוספות:

חומר מתאים לריבוע בצדי הטקסט הראשי

זה אפשרי !! - מתוך דבריה של המורה המנסה ליצור אמפתיה בין התלמיד לחומר הלימודי

באחד משיעורי היסטוריה שבו צפיתי במסגרת תפקידי כמדריך פדגוגי הקשבתי לדברי המורה כאשר לימדה את הנושא 'התגובות של היהודים והערבים לתכנית ועדת פיל' בכיתה ט'. היא אמרה כך:
[...]
" תנסו לשער מה היו התגובות של הערבים? תנסו להיכנס לנעלים של ערבי שגר פה שנים? מה היו תגובות הערבים?"
[...]
" כל אחד בוחר קטע אחד אליו הוא מתחבר ושינסה להיכנס לדמות...למה אתם מתחברים אליו?"
[...]
"(פונה לתלמיד העונה) ...דבר "אני"...תנסה להיכנס לנעלים של הדמות..."
[...]
"היה לך קשה לבחור קטע מתוך העמדה הערבית? למה היה לך קשה? לו היה לי זמן הייתי שואלת אתכם עכשיו: מה התרגיל הזה עשה לכם?"


עוד חומר לריבוע:

התייחסויות ושאלות מכוונות אמפתיה תוך כדי ובעקבות צפייה בסרט אשר עסק בדילמות הזהות של נער יהודי בארה"ב
 איך הוא מתמודד?
 מהו עשה...?
 איפה היה לכם קשה להתחבר אליו?
 איפה הייתם מתמודדים כמוהו?
 למה הוא התכוון כאשר האבא אומר לילד...?
 איזו דילמה הייתה לו?
 האם לאבא היו פחות דילמות מאשר לו?
 מה הרגשתם בשיחה שלו עם מנהל בית הספר?
 הנער הזה...עם המגן דוד שלו...מתחת לבגדים...האם אפשר להישאר יהודי?
 על מה אני מוותר?
 אילו שינויים חלים אצלו ביחס ליהדותו?
 מה גורם לו להחזיר את מגן הדוד?
 איזה תהליך הוא עובר?
 איך הוא רואה את המצב?
 איך הוא מגיב מול ההערות האנטישמיות?
 מה אני הייתי עושה במקומו?

תגובה 1:

  1. אני רוצה לספר לכולם כאן איך DR apata שינה את גורלי. במשך כמעט חמש עשרה שנה עבדתי כמוכרת בחברת רכב ובקושי קיבלתי עמלה כדי לשלם את החשבונות בזמן שעמית מסוים בראש קנה בתים. הייתי מבולבל סביבה כי כולם קינאו בכמה עמלה היא עשתה. לא הבנתי מה לא בסדר כי הייתי טוב בעבודה שלי ולא היה שום דבר נוסף שהיא עשתה שעשה אותה שונה ובמשך כמעט חמש שנים לא יכולתי לאזור אומץ לבטא את עצמי בפניה. יום אחד כשהיא גירשה אותי, התחננתי בפניה שתיתן לי עצה והחלטתי ללמוד ממנה, אבל היא אמרה שאני יותר טוב בעבודה, מה שעוד יותר בלבל אותי כי ברור שהיא יותר טובה. לאחר שיחות רבות, היא הודיעה לי על ד"ר אפטה שביצע את כישוף הקסם שלה שהפך אותה ליוצאת דופן. היא נתנה לי את איש הקשר שלו וביקשה שאדבר איתו ואעשה כל מה שהוא מבקש ממני. עברו שבעה חודשים ורק קניתי את הבית הראשון שלי וחסכתי מספיק כסף כדי לשלוח את התאומים שלי לקולג'. הייתי שבור וחסר בית ולעולם לא הייתי מעלה על דעתי להיות בעלות על בית כל כך מהר. תודה ד"ר אפטה. בקש ממנו עזרה וברשותו אני משאיר את מספר הקשר הישיר שלו WhatsApp / Viber: (+66 81 302 8552) או אימייל: drapata4@gmail.com

    השבמחק