עוד על הלמידה המשמעותית

הבוקר צפיתי בשיעור שעסק בתגובות היהודים לנאורות. תחילה הסביר המורה את משבר הזהות בעת החדשה. הוא דיבר על היציאה מן הגטו ועל המפגש של היהודי עם החברה הליברלית. הוא דיבר על תנועת ההשכלה, על החילון, על הרפורמים, על האורתודוקסים ועל התבוללות. בהמשך קיבלו התלמידים קטעי מקורות והם התבקשו להסביר במילים שלהם מה היה כתוב בהם ולשייך את הקטעים לאחד הזרמים או צורות החיים. הם שחקו משחק תפקידים והיה ניסיון צנוע לקיים מפגש בין אחרים, בין בעלי זהות שונים. על פי האווירה שנוצרה בכיתה נראה כי התלמידים נהנו ואולי הבינו דבר-מה בנוגע למשבר הזהות היהודי ב- 250 השנים אחרונות. זה היה שיעור היסטוריה טוב שבו המורה הקנה מידע והשתמש באסטרטגיה פעילה לשם הבנה - משחק תפקידים.  אולם בתום השיעור שאלתי את עצמי האם הייתה זו "הוראה משמעותית". חשבתי שהנושא בהחלט משמעותי עבור עולם המבוגרים. איש לא יחלוק על כך. אולם איפה הייתה המשמעות של הנושא ההיסטורי עבור התלמידים? שאלות המנסות לגעת במשמעות האישית לא נשמעו בכיתה. הדיון המקדים שהיה צריך לפתוח את השיעור והדיון המסכם שהיה צריך לסגור אותו היו צריכים לגעת בשאלות: איזה מן יהודים אנו רוצים להיות היום? האם אנו רוצים לחיות בחברה סגורה או פתוחה? מה המחירים שיש לשלם עבור אופציות אלה? או מיהו נושא הדגל של היהדות? או עם מי הייתם רוצים להתחבר? במילים אחרות: מה עמדתם האישית של התלמידים ביחס לסוגיה ההיסטורית-חברתית ולהשלכות האקטואליות?

ההבחנה שאני מבקש להדגיש יכולה להראות ולהיחשב לקטנונית ושולית. אולם בניסיון לטפח בקרב תלמידי בית ספר לא רק הבנה עמוקה אלא גם נקיטת עמדה והנמקה של בחירותם, מורי מקצועות הרוח והחברה  שומא עליהם לחפש ולחתור ליצירת משמעות אישית של התכנים הנלמדים. ללא תוספת כזאת,  אין זו למידה משמעותית עבור התלמידים. במקרה הטוב, כפי שסיפרתי, זו הוראה חווייתית.

הבנת ההווה דרך העבר

https://www.facebook.com/groups/447810545307013/

בין היסטוריה לבין כרוניקה - דוגמה


https://www.facebook.com/groups/447810545307013/

המלצה מאת ד"ר צפריר גולדברג

ראש מסלול ב.א. ותעודת הוראה

החוג ללמידה, הוראה והדרכה, הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה.

זוהי זכות גדולה וחובה נעימה כלפי עמיתי לתחום ה‏‏וראת ההיסטוריה, להמליץ על ספרו של ד"ר גדי ראונר "הוראת היסטוריה- חישוב מסלול מחדש". הספר ממלא חלל חיוני עבור מורים להיסטוריה, מתכשרים ולהוראה ומורי מורים בתחום. ייחוד הספר בכך שהוא משלב בין תובנות ודוגמאות פרקטיות המעוגנות בשדה, ובין תפיסה חינוכית תיאורטית ביקורתית ומעמיקה. מחד, הספר מכיל מערכי שיעור ודוגמאות לאירועי הוראה, הלקוחים מניסיונו ארוך השנים של גדי כמורה וכמכשיר מורים ומתרומותיהם ומשוביהם של עשרות מורים בוגרי ההכשרה של גדי וחברי הקהילה הוירטואלית שיצר. מאידך, הספר מבטא עמדה תיאורטית מגובשת ביחס להוראת ההיסטוריה, עמדה המעמידה במרכז את היכולת להפיק משמעות מהלמידה, לגלות אמפתיה לדמות ההיסטורית, לקחת חלק בעבודת ההיסטוריון ולהשתתף במחלוקות היסטוריוגרפיות.

כחוקר הוראת היסטוריה, מכשיר מורים, כותב ספרי לימוד וכמורה להיסטוריה בעבר, אני מאמין שהספר צריך למצוא את מקומו על המדף של כל אחד מבעלי תפקידים אלו.

כיתה טיפוסית בבית ספר. 30 תלמידים. למה לא מסדרים את הכיתה ויושבים בצורת ח' ? 

גבולות המחילה 

שמעון ויזנטל פותח את ספרו "החמנייה" (1969) במילים הבאות:

"אתה אסיר במחנה ריכוז. חייל נאצי גוסס מבקש ממך מחילה. מה היית עושה?"

אופס...טעות בזהות...

גמר הגביע "ליברטדורס דה אמריקה" בין שתי קבוצות הארגנטינאיות ריבר פייט  ובוקה ז'ניורס ישוחק במדריד בירת ספרד ב- 9 בדצמבר 2018. זאת אחרי שמשחק הגמר המיועד בוטל לפני ימים אחדים  באצטדיון ריבר פלייט בבואנוס איירס בשל התקפת אבנים של אוהדי ריבר  לעבר האוטובוס של שחקני בוקד בפתח האצטדיון. אחרי ימים מתוחים של דיונים, בירורים, איומים, לחצים ואינטרסים הוחלט להעביר את הגמר למדריד.

אלא שקובעי המדיניות שכחו את שם הטורניר: "ליברטדורס" (המשחררים). השם של הטורניר (המקביל לגביע האלופות באירופה) הוענק כדי לציין את המחנה המשותף הרחב ביותר של עמי אמריקה דרומית: החירות !! אלה ניהלו מלמחות שחרור נגד הכובש הספרדי במאה ה-  19 מונהגים בדמויות מופת כגון סימון בוליבר, חוסה דה סאן מרטין, בלגרנו, סוקרה ואחרים, גיבורי העצמאות שהים מתהפכים על קברם. כיצד האירוע המרכזי המקפל בשמו את סמל השחרור מעול המעצמה הקולוניאלית מתקיים דווקא במטרופולין של אותה מעצמה?

בעוד כמה שנים יעמוד ההיסטוריון של העתיד במבוכה וחוסר אונים לנוכח ההחלטה המבישה  של אנשי הכדורגל באמל"ט בראשית המאה ה- 21. הוא לא יבין כיצד בעולם שבו מודעות יותר גדולה לשפת הסמלים והדימויים היה זה מן האפשר לשחק משחק משחרר בבירת הכובשים.