כיתה טיפוסית בבית ספר. 30 תלמידים. למה לא מסדרים את הכיתה ויושבים בצורת ח' ? 

גבולות המחילה 

שמעון ויזנטל פותח את ספרו "החמנייה" (1969) במילים הבאות:

"אתה אסיר במחנה ריכוז. חייל נאצי גוסס מבקש ממך מחילה. מה היית עושה?"

אופס...טעות בזהות...

גמר הגביע "ליברטדורס דה אמריקה" בין שתי קבוצות הארגנטינאיות ריבר פייט  ובוקה ז'ניורס ישוחק במדריד בירת ספרד ב- 9 בדצמבר 2018. זאת אחרי שמשחק הגמר המיועד בוטל לפני ימים אחדים  באצטדיון ריבר פלייט בבואנוס איירס בשל התקפת אבנים של אוהדי ריבר  לעבר האוטובוס של שחקני בוקד בפתח האצטדיון. אחרי ימים מתוחים של דיונים, בירורים, איומים, לחצים ואינטרסים הוחלט להעביר את הגמר למדריד.

אלא שקובעי המדיניות שכחו את שם הטורניר: "ליברטדורס" (המשחררים). השם של הטורניר (המקביל לגביע האלופות באירופה) הוענק כדי לציין את המחנה המשותף הרחב ביותר של עמי אמריקה דרומית: החירות !! אלה ניהלו מלמחות שחרור נגד הכובש הספרדי במאה ה-  19 מונהגים בדמויות מופת כגון סימון בוליבר, חוסה דה סאן מרטין, בלגרנו, סוקרה ואחרים, גיבורי העצמאות שהים מתהפכים על קברם. כיצד האירוע המרכזי המקפל בשמו את סמל השחרור מעול המעצמה הקולוניאלית מתקיים דווקא במטרופולין של אותה מעצמה?

בעוד כמה שנים יעמוד ההיסטוריון של העתיד במבוכה וחוסר אונים לנוכח ההחלטה המבישה  של אנשי הכדורגל באמל"ט בראשית המאה ה- 21. הוא לא יבין כיצד בעולם שבו מודעות יותר גדולה לשפת הסמלים והדימויים היה זה מן האפשר לשחק משחק משחרר בבירת הכובשים.

למה לומדים היסטוריה והאם יש הבדל בין היסטוריה  לבין מורשת?

אתמול התקיים כנס השקה של המכון לחינוך היסטורי שבמכללת סמינר הקיבוצים. פרופ' אייל נוה עומד בראש המכון.

בין דברי החכמה הרבים שנשמעו במהלך הכנס, ברצוני להתמקד – על סמך זיכרוני-  בשני משפטים קצרים - שנאמרו על-יד פרופ' אמריטוס מירי אליאב פלדון – יו"ר החברה ההיסטורית הישראלית – בדברי הברכה שלה:

1. לימודי היסטורי מעניקים ידע על הניסיון האנושי בעבר. ידע זה משמש כקונטקסט רחב להתרחשויות בימינו. אנו מסוגלי להשוות והשוואה זו תורמת לחינוך הביקורתי.

2. הנחלת מורשת נתונה לתעמולה ולשימוש לאומני. היא דבר שונה מידע היסטורי שמבקש ליצור תמונה מורכבת של פרשנויות.

https://www.makinghistory2018.com/

בעקבות המפגש הראשון של צוות החשיבה

המכון לטיפוח החשיבה ההיסטורית

סמינר הקיבוצים

לאחר קריאת פרוטוקול המפגש אשר נכתב והוגש על-יד ד"ר מיכל ווסר, אבקש לציין את הנקודות הבאות:

• כל דיון על הוראת היסטוריה בבית הספר, נקודת המוצא שלו היא השאלה מהי ההגדרה הראויה והמתאימה למקצוע היסטוריה? אני מציע לאמץ את דבריו של א.ה.קאר (היסטוריה מהי, עמ' 41): "היסטוריה היא תהליך מתמשך של יחדי גומלין בין ההיסטוריון לעובדות שלו, דיאלוג אין-סופי בין ההווה והעבר". מכאן ניתן לגזור ולהתאים: הוראת היסטוריה בבית הספר היא דיאלוג מתמשך ואין-סופי בין התלמידים בהווה לבין התכנים ההיסטוריים בעבר.
• היסטוריה בעלת אופי דיאלוגי מזמנת בפני המורים אפשרויות להבחן בצורה ביקורתית. היא טומנת בחובה הזדמנויות רבות לטיפוח סוגי חשיבה היסטוריים שונים: חשיבה אמפתית, חשיבה רב-סיבתית, חשיבה אנליטית, חשיבה מורכבת, חשיבה נוגדת מציאות, חשיבה פרספקטיבית ועוד.
• היסטוריה דיאלוגית וביקורתית מאפשרת עיסוק והתמודדות עם ערכים באמצעות הצגת מקרים, בעיות  ודילמות אנושיות.
• תכנית הלימודים להיסטוריה צריכה לעסוק בעיקר בטיפוח החינוך הביקורתי וההומניסטי באמצעות ההיסטוריה בעלת אופי דיאלוגי שבה כלולים כל סוגי המקורות ללימוד העבר, ובתוכם זיכרונות קולקטיביים, מיתוסים, אמונות ואגדות.
• הפספוס הגדול של מעצבי תכניות הלימודים בהוראת ההיסטוריה היה והינו היעדר הבחנה ברורה וחד-משמעית בין זיכרונות קולקטיביים לבין היסטוריה ביקורתית. ללמד את עברו של העם באמצעות מיתוסים מחופשים להיסטוריה היה זה תחבולה יעילה של מעצבי הוראת המקצוע, תחבולה הנמשכת עד ימינו. ולכן יש צורך לבצע הבחנה רעיונית בתכנית הלימודים בין היבטים היסטוריים לבין היבטים מיתיים.
• העיסוק בשאלות של זהות לאומית קולקטיבית שמור לחומרי הוראה-למידה המציגים והמבטאים את המיתוסים והזיכרונות הקולקטיביים של העם. הם המקור להבניית זהות לאומית תוך יצירת נרטיבים ייחודיים על סמך עובדות היסטוריים (לא תמיד) ואינטרסים של ההווה (באופן מודע או שלא במתכוון).
• לאור גלי ההקצנה והלאומנות הפוקדים את החברה הישראלית בתקופתנו נראה כי לימודי היסטוריה צריכים לקדם בעיקר את החינוך הביקורתי, האזרחי והדמוקרטי, ההומניסטי והכלל-אנושי.   
• הבהרה קוריקולרית. יש לראות את המטרות, ההוראה, הלמידה וההערכה כמקשה אחת, כמנגנון מתואם אחד. כל חלק הולם את החלקים האחרים. כל אלה מרכיבים את תכנית הלימודים. מסמך תכנית הלימודים מורכב משני מרכיב יסוד: "המעטפת הרעיונית של תכנית הלימודים" ו"הפריסה הנושאית". המעטפת כוללת את מטרות התכנית, מבנה הלימודים, הצעות לדרכי הוראה והערכה, הדגשים וכו'.
• תכנית הלימודים להיסטוריה בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה צריכה להכליל % 50 היסטוריה כללית ו- % 50 היסטוריה יהודית (פרקים משולבים או נפרדים). היא תבנה על  שדרה משותפת של היסטוריה עולמית ולאומית/אזורית ממנה תהיינה התפצלויות נרטיביות לפי אינטרסים שונים.
• על סמך ההתנסות ביוזמת תכנית סחל"ב, השינוי הקוריקולרי אמור להתחולל במרכיב ההערכה. משם הוא יתפשט וישפיע על שאר חלקי המערכת.  במקביל תהליך השינוי עובר דרך תודעתם של המורים להיסטוריה. יש לצפות ל"שינוי דיסקט" עם השינוי בהערכה. . 

ד"ר גדי ראונר

18 בנובמבר 2018