יום שישי, 14 באוגוסט 2015

הצעות לפעילויות עם חומרים חזותיים בכיתת ההיסטוריה


·       חפשו באינטרנט חמישה (5) פריטים דומים לאלה שהוצגו בכיתה (תמונות, כרזות או קריקטורות). נמקו את הבחירה שלכם. צרפו פריט אחד שלא בחרתם. מדוע לא בחרתם בו?
·       מתוך מאגר של פרטים חזותיים שאקרין בכיתה עוד מעט/ שאחלק לכם דפים עליהם/ שאתלה עוד מעט על הקיר הזה/ ששלחתי לכם בדוא"ל...בחרו פריט חזותי אחד שהוא הכי מושך או הכי חשוב, הכי בולט או הכי רלוונטי או הכי יפה.
·       מיינו את התמונות שהבאתי לכיתה כדי ללמד את הנושא....התמונות התבלבלו לי בדרך וצריך לסדר אותם מחדש.
·       על סמך רשימת השאלות שלמדנו ותרגלנו בשיעור הקודם, הכלי לניתוח, הסתכלו בבקשה על הקריקטורה בעמוד... של ספר הלימוד ותקראו אותה, נתחו אותה לפי הכלי...תיישמו את הכלי.
·       בחרתי שתי כרזות מאותה תקופה פחות או יותר. אחת של האצ"ל ואחת של ההגנה. תתבוננו ותשוו ביניהן. מהם ההבדלים בין שני הארגונים? מה המסקנות שלכם?
·       אחרי שהקראתי לכם את הביקורת של גלעד מלצר על התערוכה של הכרזות הציוניות במכון שנקר בשנת 2013 (http://www.haaretz.co.il/literature/study/1.1897218), אני מזמינה אתכם להיות עוצרים לרגע ולהכין תערוכה קטנה. בחרו 10 כרזות מתוך האוסף וסדרו אותן לתערוכה. תכתבו את הרציונל ולמה סידרתם את התערוכה כפי שהיא. הציגו את התערוכה במצגת.   
·       צרו צירופים מעניינת עם התמונות שהבאתי לכיתה. את מי הייתם מפגישים ביניהם? למה? האם אתם יכולים לכתוב דיאלוג בין שתי הדמויות?  
·       צאו עם הניידים שלכם לחצר בית הספר צלמו התרחשות אחת משתי זוויות ראיה שונות. למשל, וויכוח בין תלמידים, שיחה, הבעת פנים, עיניים וכו'. מה ניתן להסיק מזה ביחס לתמונות של אירועים היסטוריים?

לסיכום. לחפש, לבחור, למיין, לנתח, ליישם, להשוות, להסיק מסקנות, לערוך ולהציג, לצרף... אלה הם פעלים המצביעים על פעולות חשיבה מסדר גבוה. זה חלק ממה שניתן לעשות עם חומרים חזותיים. רעיונות נוספים יתקבלו בברכה.

יום חמישי, 13 באוגוסט 2015

האם מותר להשוות בשיעור היסטוריה?


"אולי אנחנו נמצאים ב- 1938?" שואלת המורה להיסטוריה.
דוגמה. בעיר אור יהודה הוועדה לבחירת שמות הרחובות חפשה שם לרחוב (במקום השם  "באלי" שהוענק שאחד הרחובות באזור תעשייה). חברי הוועדה ראו בכך הזדמנות חינוכית והזמינו את תלמידי בית הספר להציע שמות של מנהיגים ציוניים. הם ביקשו לקבל טבלה תמציתית של כמה דמויות תוך ציון פרטי מידע חשובים בהגותם. השוו בין הדמויות. קראו את כרטיסי המידע. השלימו את הטבלה.

הרצל
פינסקר
אחד העם
הרב אלקלעי
בורוכוב
מהי הבעיה היהודית?






מהו הפתרון?






מהו היחס לארץ-ישראל?






מה המאפיין המרכזי
 של האיש?
(איזה משפט הייתם כותבים
מתחת לשם?)












על איזו דמות אתם ממליצים? ..............................................................................................
מדוע? ....................................................................................................................................
כתבו מכתב המלצה לוועדה:.................................................................................................
----------------------------------------------------------------------------------------------------------
השוואה. היא מיומנות שמתבססת על החשיבה ההשוואתית. כאשר אנו משווים אנו מעוניינים למצוא מה דומה ומה שונה בין שני דברים (מכוניות, בגדים, מאכלים וכו'). בהיסטוריה אפשר להשוות בין אירועים, דמוית, תהליכים או תופעות שהתרחשו בזמנים ובמקומות שונים, בעבר ובהווה. למשל, תהליך איחוד איטליה מול איחוד גרמניה במאה ה- 19; התנועה הלאומית היהודית, הציונות, ותנועות לאומיות אחרות; מסע נפוליון לרוסיה ב- 1812 והפלישה לברית המועצות ב- 194; הסכם מינכן 1938 והסכם ג'נבה 2015.
 בניית כלי להשוואה. בדרך כלל הכלי המתאים כדי לבטא את ההשוואה הוא טבלה שמורכבת מנושאי השוואה ומהקריטריונים (תבחינים בעברית) להשוואה.

פרט א
פרט ב
תבחין א


תבחין ב


תבחין ג



מונולוג של היסטוריון המתנגד להשוואות היסטוריות. "לא משווים אירועים היסטוריים. זה עוול להיסטוריה. כל אירוע הוא ייחודי ואין שני לו. כל אירוע, החלטה, מעשה של איש, תופעה, לא ניתנים להשוואה עם כאלה דומים או מקבילים להם. ההיסטוריה היא עיסוק אידיאוגרפי. היא עוסקת במקרים הייחודיים ולא בהכללות ומציאת חוקים. אנו לא עוסקים בחיפוש הכללות כמו בסוציולוגיה, אלא בהעמקת חקירת הפרטים שהביאו למעשה מסוים, למשל. אז מה הטעם בהשוואה? תחשבו לבד: האם ניתן להשוות את השואה לרצח-עם אחר בהיסטוריה? כל ניסיון להשוות את השואה היהודית נועד לצמצם את גודל הטרגדיה שלנו. השואה לא ניתנת להשוואה !! וחוץ מזה, אני מתנגד לשימוש שעושים הפוליטיקאים או אנשי ציבור אחרים בהשוואות היסטוריות. הם עושים כל מני מניפולציות רגשיות עם ההיסטוריה כדי לשכנע את ציבור ולהשפיע על דעת הקהל. זוהי תחבולה רטורית שנועדה לזרוע חול בעיניי הציבור. היא נועדה להצדיק עניין פוליטי. האם אנחנו חיים ב- 1938? האם האייתוללה סייד עלי חוסייני ח'אמנאי הוא גרסה מודרנית של אדולף היטלר? האם החברה הישראלית צועדת במדרון חלקלק לקראת משטר טוטליטרי כמו בגרמניה של 1932? האם אתה חושב שהציונות היא גזענות? או אולי, העולים לארץ ישראל הם מהגרים?". לא משווים.
...ולמרות הכל, חמש סיבות טובות מדוע להשוות בשיעור היסטוריה.
סיבה ראשונה –  השוואה מאפשרת הבנה טובה יותר של הנושאים המלמדים (מושאי ההשוואה) כמו זכוכית מגדלת, היא מבחינה בצורה דקה המרכיבים שלהם. היא מגבירה את הדיוק ואת החדות. היא מבליטה את הדבר הייחודי שלא הצלחנו לזהות לפני מצב ההשוואה. היא מעמידה את ההבדלים במרכז הבמה. למשל, כאשר משווים את השואה ומרכיביה לרציחות-עם אחרות ניתן לעמוד על ההבדלים ולהבליט את הייחודיות של האירוע.
סיבה שנייה – ההשוואה מאפשרת מציאת היבטים דומים ויצירת סוג של הכללה. מסבירה זאת המורה חגית ברקוביץ: בפעילות ההשוואה יש מקום למצוא קווים מקבילים בין אירועים השייכים לאותה "משפחה". למשל, כאשר משווים בין התקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה לבין תקופת המלחמה הקרה, אפשר לגלות שהמרכיב של מרוץ החימוש הוא משותף לשתי התקופות. במקרה הראשון זה נגמר במלחמה רבת-משתתפים והרת-אסון. במקרה השני, הוא הסתכם בהתגרויות וסכסוכים מקומיים אשר כמעט גורמים למלחמה (משבר הטילים בקובה, 1962). מה שניתן ללמוד מההשוואה הזאת היא שמרוץ חימוש בין מעצמות הוא דבר מסוכן שבנסיבות מסוימות יכול להוביל למלחמה.
 סיבה שלישית – ההשוואה היא כלי לארגון מידע אשר עושה פירוק של המידע לקטגוריות ולפרטי מידע ספציפיים באמצעות פעולה אנליטית. למשל: באחד השיעורים שצפיתי ביקש המורה מהתלמידים להשוות בין אסלאם, יהדות ונצרות על פי הקטגוריות הבאות: (1) עיקרי האמונה (2) ספרי קודש (3) חגים ומועדים (4) מקומות תפילה (5) מוסדות (6) תפקידים (7) סמלים. הטבלה שנוצרה כתוצאה מפעולת ההשוואה הציגה מידע מארגן על שלוש הדתות לפי קטגוריות. הצגת טלבה כזאת על הלוח מקלה על הזיכרון.
סיבה רביעית – השוואה היא פריסה אנליטית של מרכיבים, פריסה שיכולה לשמש כדבר הוכחה ונימוק לטענה, רעיון, הערכה, או דעה. למשל, "לאחר שהשווינו בין שני גיבורי הלאומיות האיטלקית, גריבלדי וקאבור, אנו יכולים להבין מדוע פרופסור מיכאל הר סגור כינה אותם "השועל והאריה" אשר חברו יחד למען שחרור איטליה.
סיבה חמישית – כלי הערכה. למשל, אם משווים בין שתי אידיאולוגיות היסטוריות כמו סוציאל-דמוקרטיה וליברליזם על פי קריטריונים שונים כגון תפקיד המדינה/ מצב ערך השוויון בחברה/ מצב ערך החירות בחברה/ מי תומך?/ מי מרוויח? וכו'...נוצרת השוואה המעמידה את שתי האידיאולוגיות זו מול זו ואנו יכולים כעת להעריך ולשקול ביניהן, אם ישאלו אותנו פעם "מהו המשטר הרצוי למדינה שבה אתם רוצים לחיות?".
ראו הוזהרתם !! – יש האומרים: "אם לא משווים מצבים היסטוריים מן העבר להווה, אז בשביל מה היסטוריה? מה הערך ללמוד היסטוריה כשלעצמה אם לא לשם השוואה עם מצבינו היום." לאלה הטוענים כך אני אומר: כל מצב אנושי וחברתי הוא ייחודי ואין שני לו. טועים האומרים שהיסטוריה חוזרת על עצמה. למשל, זה נכון שיש קווים דומים בין כל המלחמות שהיו אי-פעם בעבר וזה נכון שיש דמיון בין מעשי רצח פוליטיים. אך כל מקרה לגופו של עצמו. כאשר לומדים היסטוריה יש להיזהר ולנהוג באחריות בצניעות. יש לגשת להשוואה בדחילו ורחימו, נכונים למצוא  בהן שוני ודימוי. כמורי היסטוריה ומחנכים עלינו להיות מודעים לשימוש שנעשה בהשוואות היסטוריות על-ידי פוליטיקאים ואנשי ציבור. יש לא מעט מניפולציות רגשיות בנידון ולכן עלינו להפעיל את מנגנוני החשיבה הביקורתית, שלנו ושל תלמידנו.
בקיצור. השוואות היסטוריות, כן. אך תוך הפעלת שיקולי-דעת היסטוריים וחינוכיים. כפי הוסבר למעלה ישנם סיבות ושימושים שונים לקיום השוואות היסטוריות בכיתה ואני מציע לחשוב גם על המטרות של ההשוואה או במילים אחרות, מדוע בחרנו ללמד נושא מסוים באמצעות אסטרטגיה של השוואה ולא בדרך אחרת.
הצעות לתרגילים לתלמידים בכיתת היסטוריה
  • לימדו את התלמידים מהי השוואה בכלל וכיצד להשוות – בלי קשר להיסטוריה (דרך השוואה בין קבוצות כדורגל, זמרות, מכשירי ניידים, מאכלים ועוד)
  • בקשו מהתלמידים למצוא קטע מתאים בכל נושא שהוא ולהביאו לכיתה כדי ליצור "שוק השוואות" עם כל הקטעים במרכז הכיתה. כל אחד צריך לבחור קטע וליצור השוואה.
  • בקשו מהתלמידים לאתר טבלאות של השוואה בעיתון, בטלוויזיה או במקומות אחרים.
  • בקשו מהתלמידים לקרוא קטע מתאים מתוך ספר הלימוד או מקור אחר ושיבנו טבלה השוואתית. ציינו מהי המטרה של ההשוואה ובקשו לכתוב מסקנות.
  • הביאו לכיתה טבלה השוואתית שאתם הכנתם בבית על סמך טקסט מסוים ובקשו מהתלמידים להשלים את המידע החסר במשבצות השונות.
  • הביאו לכיתה טבלה השוואתית מלאת מידע שאתם הכנתם בבית ובקשה מהתלמידים לכתוב את הטקסט הרציף לפיה.
  • יש ספרי הלימוד כל מני תרגילים של השוואות. לא לפסוח עליהם. למשל: אבסולוטיזם מול פרלמנטריזם; אירופה בימי הביניים ואירופה מודרנית; טרוצקי מול סטלין; הניסוחים השונים של הצהרת בלפור, ועוד.
  • יש גם השוואת מפות. למשל, השוו בין שתי המפות וציינו את השינויים במפת אירופה בין השנים 1914 ו- 1919?
  • השוו בין מפת החלוקה של שנת 1937 לבין זו של שנת 1947. ציינו את ההבדלים בין בגבולות השטחים המיועדים ליהודים, לפלסטינים ולבריטים.




יום שבת, 8 באוגוסט 2015

מבוא להוראת היסטוריה כעיסוק במורכבות


מורי היסטוריה אינם מורי דרך. יצאתי פעם לטייל ביפו עם קבוצה מאורגנת. מורת הדרך ספרה לנו סיפור בהמשכים לאורך התחנות שהיא עצרה. זה היה סיפור היסטורי בעל מאפיינים מיתיים דומה יותר לאגדה, אשר נועד לשבות את תשומת לבם של השומעים ולרומם את הגאווה הלאומית. לסיפור היה מסר חינוכי, מסר מוסרי. המבנה שלו היה ליניארי והייתה בו הבחנה ברורה בין "אנחנו" ו"הם", בין טובים לבין רעים. זה היה סיפור מלא פאתוס, גבורה ודוגמה אישית. זה היה "סיפור טוב", כזה שאוהבים לשמוע אותו מפיהם של מספרי סיפורים. סיפור כזה ודומים לו מפיהם של מורי דרך מתבססים על אירועי העבר (מלחמות, התיישבות, עליות, מעשי גבורה וכו') אך אינם שומרים על הדיוק ההיסטורי ואינם מציגים מורכבויות. זאת מעצם תפקידם. הסיפורים הללו חוזרים ומעלים מה שמקובל, הגרסה הידועה, הנרטיב שלנו. סיפורים כאלה הם סיפורים, לא היסטוריה.

לדאבון לבי בהרבה מן השיעורים שאני צופה בהם מצאתי כי המורים להיסטוריה יוצרים, אף הם, סיפור ליניארי ופשוט ללא פיתולים והסתעפויות, ללא עליות וירידות, ללא הפסקות למחשבה וללא הצבת סימני שאלה להתחבטות. כיצד ניתן להסביר שבכיתה ההיסטוריה הופכת לסיפור כמעט פשטני שאינו מציג את המורכבות האינהרנטית של הקיום האנושי? כיצד ניתן להסביר את ההידמות בין המורה להיסטוריה בכיתה לבין מורת הדרך בשדה? אחת התשובות היא שהנרטיב ההיסטורי של המורים ניזון ישירות מהטקסט הרציף המוצג בספרי הלימוד. תשובה אחרת היא שהמורה צריך להתאים את עצמו לשפתם של התלמידים. הוא צריך להיות מובן ולהימנע מהסתבכויות. עליו להמעיט ביצירת מורכבויות העשויות לעורר חוסר הבנה, חוסר תקשורת וכך להוביל לכישלון השיעור. תשובה נוספת הנשמעת מפעם לפעם היא כזאת: "על זה הם צריכים להבחן. זו הדרישה של המערכת. זה מה שישאלו אותם בבחינה המסכמת ולכן צריך להרגיל אותם לסוג כזה של אמירה". ייתכן כי כל התשובות נכונות: (1) מרבית ספרי הלימוד מציגים היסטוריה אחידה ושטוחה. (2) הרבה המורים מחזיקים באמונה, מבלי שבדקו זאת בפועל, שהתלמידים אינם מסוגלים לשאת מורכבות. אזי הם נמנעים מלהיכנס למצבים מורכבים. וכאשר הנבואה מגשימה את עצמה, המעגל נסגר והכל בא אל מקומו (ראה אפקט פיגמליון בחינוך). (3) בנוגע לבחינה המסכמת את לימודי ההיסטוריה, מרבית השאלות שבטופס הבחינה דורשות תשובות שנלמדו בכיתה המופיעות במחברת או בספר הלימוד. להערכה מסכמת כזאת מתאימה הוראה מסרנית של מידע ליניארי ללא בעיות וללא דרישה למאמץ חשיבתי זולת איתור התשובה הנכונה.
אל מול מצב העניינים הזה כותב יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות, עמוד 169:  "לכן כל תרבות מלאה תמיד במתחים, בדילמות ובקונפליקטים בלתי פתירים, וכל אדם ששייך לתרבות מסוימת נוטה להאמין באמונות סותרות ולהתלבט בין ערכים סותרים...אם בני אדם לא היו מסוגלים להאמין בו-זמנית באמונות ובערכים סותרים, נראה שלא היה אפשרי לקיים את הסדר האנושי, או לחילופין ההיסטוריה הייתה קופאת על שמריה מבלי יכולת לזוז. אם אתם קוראים תיאור של תרבות כלשהי, והתיאור מציג את תפיסת העולם והסדרים החברתיים של תרבות זו כחפים מסתירות, מדילמות ומקונפליקטים, דעו שמי שכתב את התיאור לא הכיר היטב את התרבות, או עשה לעצמו חיים קלים וטיאטא את הבעיות מתחת לשטיח. אם אתם רוצים להבין תרבות כלשהי לאשורה, אל תחפשו עקרונות מוחלטים שלכאורה מדריכים את בני התרבות בכל רגע ורגע. במקום זאת חפשו את הסתירות, הדילמות והקונפליקטים שמניעים את עולמם".


כך אפוא מאתגר ההיסטוריון את המורה. הוא מנער ומאיר אותו מתרדמתו. הוא מבקש ממנו לעצור ולשאול מה הוא עושה בכיתה? איזו מין היסטוריה הוא מלמד? כיצד הוא מתייחס לדבריו? ומה יעשה כל בוקר כשיעמוד בפני התלמידים? מכאן עולה שהעיסוק בהוראת היסטוריה צריך לבהיות החיפוש והחתירה אחר מורכבות. הררי טוען שהתיאור ההיסטורי, הטיפול באירועים צריך להיות מלווה בסתירות, דילמות וקונפליקטים. אני מרשה לעצמי להוסיף: מחלוקות, גרסאות שונות של אותו אירוע, פרספקטיבות אחרות, זוויות ראיה של אנשים שונים, נרטיבים מנוגדים, סימני שאלה וחוסר ידיעה. מורה יכול לבטא ספקנות וחוסר אמון ביחס לכתוב. הוא יכול לשתף את הכיתה. הוא יכול להבהיר שאינטרסים וערכים שונים עומדים בבסיס הרצונות והמעשים של בני אדם. הוא רשאי להכריע בסוגיה מסוימת בידיעה שאפשר לטעות ולשתף את התלמידים בתחושה ש"עובדים עלינו". מורה יכול לבטא את הארעיות של הידיעה ולגרם לחשיבה גבוהה: אנחנו משתנים בלי לשים לב והעבר משתנה יחד איתנו. כל אלה נועדו להציג את המורכבות של היצירה האנושית ושל הניסיון לתאר או להסביר אותה. היסטוריה מורכבת היא חומר הגלם שדרכו ניתן לפתח אצל התלמידים חשיבה מסדר גבוה. המורכבות היא זו שתעורר את החשיבה ההיסטורית. ההתמודדות עם המורכבויות תתרום לטיפוח החשיבה המסועפת, החשיבה הרב-ממדית, החשיבה הרב-סיבתית, הפרשנית, וגם לחשיבה ביקורתית. חשיבה כזאת היא יעד של מערכת החינוך. הנני סבור כי תלמידי היסטוריה מסוגלים להתמודד עם חומר לימודי מורכב. על המורים לחשוב על סוגי פעילויות, מטלות, משימות ושאלות שיש לבצע בכיתה כדי לגרום לתלמידים עניין ואתגר. מורי היסטוריה אינם מורי דרך.

יום שישי, 7 באוגוסט 2015

פצ'ה קוצ'ה - הוראה ייחודית בהסטוריה

השימוש בדילמות מוסריות בהוראת היסטוריה


ההיסטוריה שאנו מלמדים. מתוך המאגר העצום של העבר האנושי, נבנה מקצוע לימודי בשם היסטוריה. חומר הגלם שלו הוא אירועים, תופעות ודמויות. אנו מלמדים בבית הספר היסטוריה של אירועים רבי-משמעות כגון, מלחמות (מלחמת עולם הראשונה), מהפכות (מהפכה צרפתית), חוזי שלום (הסכם ורסאי), כיבושים (מסעי הצלב) או יצירת חברות חדשות (היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל). אנו מלמדים היסטוריה של תופעות חברתיות כגון אנטישמיות, אבסולוטיזם, אמנציפציה, לאומיות או דמוקרטיה. אנו מלמדים גם על דמויות חשובות כגון מלכים (לואי 14), נשיאים (וילסון) וראשי ממשלה (בן גוריון), דמויות בולטות וחשובות שעיצבו את החברה שבה חיו והשפיעו על העתיד.
בדרך כלל ההיסטוריה נלמדת בבית הספר על פי תבנית קבועה המורכבת מ (1) סיבות, (2) מאפיינים ו- (3) תוצאות. לפעמים יש גם תבנית בצורה של תרשים זרימה שמייצג תהליך בעל שלבים שונים (המדיניות הנאצית נגד היהודים בין 1933 – 1939). באופן כללי ההיסטוריה שאנו מלמדים בבית הספר היא היורשת של ההיסטוריה של ההיסטוריה שנלמדה בבתי הספר של המאה ה- 19 באירופה. עם זאת, ניתן למצוא גם נגיעות סוציולוגיות או תרבותיות (העיר פראג והקהילה היהודית בימי הביניים). כך או כך, זאת היסטוריה של פוליטיקה וממשל, סיפור של אירועים גדולים ושל שליטים חשובים, היסטוריה שמביטה מלמעלה. כדי למחיש זאת הייתי אומר שאם גישה זאת תוסיף להתקיים, הרי כותרות העיתונים של היום (משבר היחסים בין אובמה לנתניהו) הן הנושאים שיופיעו בספרי ההיסטוריה של מחר.
לימודי שואה. נראה כי רק הנושא הלימודי "שואה" זוכה לדרכי לימוד שונות: הזמנת עדים לכיתה, לימוד באמצעות פרויקטים ועבודות חקר, סיורים חינוכיים להיכרות עם נופי המוות בפולין וגם לימוד באמצעות סיפורים, קטעי ספרות והצגת דילמות אנושיות שחוו בני אדם במקומות שונים של התופת שעלי אדמות. אנו יודעים מקרוב מה שהיה באמצעות העדויות של הניצולים. העדויות הכתובות או המצולמות שלהם הפכו למקורות ראשונים. נראה כי השוני בין לימוד השואה לבין יתר הנושאים בהיסטוריה נובע מהמעמד המיוחד אליו זוכה השואה בקרב החברה הישראלית היהודית. למרות כל המאמצים החינוכיים להדגיש את הפאן האוניברסאלי של העוול, השואה נתפסת בישראל כטרגדיה יהודית ולא כטרגדיה כלל-אנושית. חברת המבוגרים שולחת את צאצאיה לשם כדי שיחזרו יותר ציוניים, משוכנעים שרק ישראל היא המקום היחיד שבה ניתן לקיים חיים יהודיים. השואה היא טרגדיה שמרכיבה את מסכת הזהות הלאומית ומלכדת אותנו סביבה. הסבל שנגרם לבני עמינו בעבר מגביר את רגש השנאה כלפי האויבים ומחייבת אותנו להיות חזקים בהווה. זה לא יקרה שוב. לא עוד. במילים אחרות, הדגש האישי המיוחד שהושם בלימודי שואה נובע מאינטרסים לאומיים וחברתיים כאחד. התודעה החברתית והחיים שלנו בתוך המיתוס תורמים לכך. אולם בשנים האחרונות התעוררו קולות אחרים בנוגע לנסיעות לפולין ולמסרים הגלויים והסמויים של המפעל החינוכי הזה. הדבר במחלוקת. כך או כך, מה שמעניין אותנו כעת הוא ההופעה של סיפורי חיים אישיים שלובשים צורה של דילמות מוסריות איתן התמודדו בני-אנוש כמוני-כמוך בעבר. זאת הזדמנות לעסוק בדילמות מוסריות לא רק מתוך מניעים לאומיים, אלא מתוך מניעים פדגוגיים.

יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

דוגמאות של שאלות מרכזיות פתוחות בהיסטוריה

·         עלייה שנייה: פורצי דרך או ממשיכי דרך?
·         לאיזו תקופה בהיסטוריה הייתם חוזרים? מדוע?
·         הסזון: בגידה פוליטית או שמירה על הסמכות?
·         מי האישיות ההיסטורית שהייתם רוצים לשוחח איתה ומדוע?
·         המהפכה התעשייתית – ברכה או קללה?
·         מדיניות כור ההיתוך – מהלך הכרחי או ביטוי להתנשאות אשכנזית?
·         הורדוס: מלך היהודים או מלך על היהודים?
·         הורדוס: מלך עריץ צמא-דם או מלך בנאי?
·         אלטלנה: מרד ביישוב המאורגן או מעשה לגיטימי?
·         מתי התחילה השואה?
·         מתי הסתיימה השואה?
·         העלייה הגדולה בשנות ה- 50: מי צריך להגיד תודה? ...העולים למדינה או המדינה לעולים?
·         לוחמים יהודים במלחמת העולם השנייה: לחימה יהודית או לחימה כללית?
·         הרצל: חוזה, הוזה או איש מעשה?
·         תלית הסרג'ינטים: חיסול אכזרי או פעולת נקם לגיטימית?
·         מחנות השמדה: התחלת הסוף או סוף ההתחלה?
·         מלחמת ששת הימים: האם הפסדנו בניצחון הגדול מכולם?
·         מלחמת ששת הימים: ניצחון מזהיר או בכייה לדורות?
·         מתי אירוע הופך להיות אירוע היסטורי?
·         קסטנר: גיבור או בוגד?
·         האם וכיצד מלחמה יכולה להיות "קרה"?  
·         ימי ביניים: דמדומים, חושך או אור?  
·         צ'מברליין – איש חזון או איש תמים? הססן או פייסן?
·         עבר והווה: מי מעצב את מי?
·         ורסאי: האם וכיצד הסכם שלום מבשר מלחמה?
·         אנילביץ, קסטנר, רומקובסקי, צ'רניאקוב...מיהו הגיבור גדול מכולם?
·         סוציאליזם: אידיאולוגיה משנה מציאות או אוטופיה?
·         הלאומיות: תנועה מאחדת או מפלגת?
·         רוטשילד: פילנתרופ או טייקון?
·         לאיזו מחתרת הייתם מצטרפים?
·         מהי הרפורמה החשובה ביותר שמוחמד עלי פאשה ביצע בתקופת שלטונו?
·         "חומה ומגדל" – מימוש זכויות או "גניבה בלילה"?
·         המדיניות הבריטית במזרח התיכון: פרו-ציונית או פרו-ערבית?
·         עקרון חלוקת הארץ: פתרון או המשך הסכסוך?
·         ההתיישבות היהודית בארץ: כובשים או משחררים?
·         מוחמד: נביא או מצביא?
·         מוחמד: איש מכה או איש מדינה?
·         הקהילה היהודית בימי הביניים: ארגון תומך או ארגון חונק?
·         המדינה המודרנית: מסגרת דיכוי או מסגרת לשמירה על זכויות האדם?
·         הסכם העברה: אינטרס ציוני או אינטרס נאצי?
·         הסכם שילומים: בגידה או כורח המציאות?

·         מהי הסיבה החשובה ביותר מבין כל הסיבות שהביאו למהפכה הצרפתית?

עוד על השאלה הפותחת את שיעור היסטוריה

איך נראית השאלה המרכזית שאיתה מומלץ לפתוח את השיעור? מהם המאפיינים שלה? מה נדרש מהמורה כדי לנסח אותה? האם זה כדאי? האם כלל התלמידים מסוגלים להתמודד עם שאלות כאלה? נציג בהמשך דוגמאות רבות של שאלות ונתמודד עם הקושיות.

קודם כל יש להבין שהשאלה הפותחת את השיעור חייבת להיות מקיפה, רחבה ומרכזית. בהקשר לדוגמה שניתנה קודם, השאלה הפותחת של השיעור ("האם הייתם מצטרפים לאחת המחתרות בארץ - או לאו- ואם כן, לאיזו מהן?") היא ממוקדת בלב הנושא ולא בפרטים מסוימים. למשל, לו היינו שואלים "מי היו הלוחמים של המחתרות?" או "מה היו נקודות המחלוקת בין המחתרות השונות", שאלות אלה מתייחסות להיבטים מסוימים של הנושא, אך לא מקיפים אותו.  
כשאנו מדברים על שאלה מרכזית הכוונה היא לשאלה שצובעת את נושא השיעור כולו או את כל יחידת הלימוד. זאת שאלה שמכתיבה את ההמשך ומתפקדת כציר, כעמוד-שדרה, כמוקד או כיסוד שמארגן מסביבו את התכנים השונים. למשל: האם נפוליון היה קדוש או חוטא? שאלה זאת (אשר מפלגת את כותבי הביוגרפיות של נפוליון לאורך הדורות) יכולה לשמש כציר מרכזי בלימוד מעשיו של האיש. דוגמה אחרת: "קסטנר – גיבור שהציל יהודים או משתף פעולה עם הנאצים?" גם במקרה הזה חקירת המעשים של האיש מוכתבת על-ידי שאלה שהיא יסוד מארגן המוביל לדיון המסכם. עד כאן לגבי האופי המרכזי של השאלה.

השאלה המרכזית כשאלה פתוחה. השאלה המרכזית צריכה להיות שאלה פתוחה שלה תשובות רבות ואף מורכבות, אך אין עליה תשובה אחת נכונה וחד-משמעית שכתובה בספר הלימוד. אם נשאל שאלות כגון: "מי היו המחתרות בארץ לפני קום המדינה?" או  "מה היו הסיבות לפרוץ המהפכה הצרפתית?" עלינו לדעת שאלה הן שאלות סגורות שיש להן תשובות, שבאופן יחסי, קל למצוא או לתת תשובות עליהן. לעומת זאת אם נשאל: "הברון אדמונד דה רוטשילד – נדבן או טייקון?", נביא לחדר הכיתה מחלוקת היסטוריוגרפית על סמך טקסטים של היסטוריונים שעל התלמידים להתמודד איתם. סיפור המסגרת יכול להיות מנוסח בערך כך: "בנק ישראל החליט להנפיק סדרה חדשה של שטרות כסף ועליה יהיו מודפסות דמויות חשובות שתרמו להתפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל לפני שהקמת המדינה. בין הדמויות, אדמונד דה רוטשילד, המכונה "הנדיב הידוע". מה שנודע הדבר לציבור, התקבלו תגובות סותרות (ועוד מעט תדעו מדוע) שגרמו לבנק לשקול מחדש את מועמדותו של רוטשילד. הנושא מגיע אלינו לכיתה, לשיפוטנו". השאלה הזאת נושאת אופי פתוח. התלמידים מוזמנים להתמודד איתה באמצעות לימוד החומר שהמורה מביא לכיתה. במקרה הזה חיפוש מהיר באינטרנט מעלה את מאמר הביקורת של שולמית לסקוב "רוטשילד – בעד ונגד", בכתב-העת קתדרה 101 על ספרו של רן אהרונסון. עד כאן לגבי האופי הפתוח של השאלה.