רשימה ביבליוגרפית של כלים ללימוד היסטוריה בבית-הספר

מיפוי מושגי

אבולעפיה, נ' (תשס"ד). מפת מושגים בתוך: ר' רזי וש' בן-אליהו (ע'). איך עושים את זה? (עמ' 153- 174). ירושלים: משרד החינוך התרבות והספורט.

איסטרין תמר.  מרכז פסג"ה תל-אביב-יפו: www.tzafonet.org.il/kehil/sviva/hishtalmut_shlomi/Musagim1.ppt.

 גוטמן, י' (1978). תכנון פיתוח וישום תכניות לימודים ,יחדה 7,רמת אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

ינסקי, א' ונתן, נ' (1996). השפעתו של האימון במיפוי המושגי טרם קריאת הטקסט על הנקרא של תלמידים מתקשים, בתוך: חלקת לשון, 21, מכללת לוינסקי לחינוך, ת"א.

מלר, צ' (1988). מיפוי מושגים ככלי דידקטי. בסמינר, 19 – 23.

מכללת אוהלו בקצרין, מפות מושגיות -

http://wiki.ohalo.ac.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%92%D7%99%D7%9D

משולם, צ' (2001). המיפוי הקבוע והמיפוי המושגי. מכון מילי, 58 – 127.

משולם, צ' (1998). לומדים להצליח. מכון מילי.

מכון ברנקו-ויס לטיפוח החשיבה (תשס"ב). חושבים בגרות – מערכי למידה עצמית להצלחה בבחינות הבגרות

נתן, נ' (2004). ההשפעה על הוראת שפת החשיבה באמצעות מיפוי מושגי על למידת חקר. עבודה לשם קבלת תואר הדוקטור, אונ' בן גוריון, עמ' 29 – 46.  בכתובת: http://library.macam.ac.il/study/pdf_files/d8057.pdf

Cañas, A. (2003). Summary of Literature Pertaining to the Use of Concept  Mapping Techniques and Technologies for Education and  Performance Support.  Florida: The  Institute for Human and Machine Cognition.

Novak, J. D. & Cañas, A. J. (2006).The Theory Underlying  Concept  maps and How to Construct Them. Florida: The Institute for Human and Machine Cognition.

חומרים חזותיים: תמונות/ כרזות/ קריקטורות/ציורים

ארבל, רי (ע') (1997). כחול לבן בצבעים – דימויים חזותיים של הציונות – ת"א: בית התפוצות.

(גולדברגר, ד' (2003). מתודופדיה. ירושלים: משרד החינוך. עמ' 238 – 249.

וינריב, א' (2003). היסטוריה: מיתוס או מציאות. הפרק: המפנה התמונתי (עמ' 145 – 166)

     ת"א: האוניברסיטה הפתוחה.

עדיאל, מ' (1981). השימוש בתמונות בספרי הלימוד להיסטוריה בתוך: י' אפק, היסטוריה ודרכי הוראתה. תל-אביב: מעלות, עמ' 93 – 114.

פרילוק, נ' (1994). לקרוא קריקטורה – ולחייך! ירושלים: משרד החינוך, 7 – 13.

שביט, ש' (1980). התמונה והשימוש בה בהוראת היסטוריה. הלכה למעשה בתכנון לימודים, 3, 149 – 162.

שביט, ש' (1985). העבר כבעל משמעות. תל-אביב: מסדה, עמ' 31 –55.

שליטא, ר' (2000). "מסע אל העבר" – היסטוריה חזותית. בתוך: ק' טביביאן. מסע אל העבר – מדריך למורה – המאה העשרים / בזכות החירות. תל-אביב: מט"ח, 57 – 70. (המאמר נמצא באתר הקורס ובאינטרנט)

שמיר, א' (1979). תרבות הרנסנס. ת"א: מסדה.

Seixas, P. (2006). Doing History with Wah Chong's Washing and Ironing. Canadian Issues.

http://www.histori.ca/benchmarks/documents/Wah%20Chong%20for%20ACS%20magazine.pdf

משחקי תפקידים/ הדמיה

גולדברגר, ד' (ע') (2003). מתודופדיה. ירושלים: משרד החינוך. פרק: משחק הדמיה, עמ' 140 – 200.

כהן, א' (1995). שיטות הוראה מפעילות. תל-אביב: אח, 203 – 207.

קפלן, ז' (תש"ן). משחק תפקידים ככלי ליצירת מעורבות רגשית בקרב תלמידי היסטוריה בחטיבת הביניים. אלון למורי היסטוריה, 2, 67 – 79.

מטלות ביצוע

אדן, ח' ואשכנזי, ו' (2004). מדריך להוראת מקצוע אזרחות (עמ' 117 - 124). ירושלים: האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים, משרד החינוך התרבות והספורט.

בירנבוים, מ' (1997). חלופות בהערכת הישגים. תל-אביב: רמות,  78 – 87.

מימוני, ז' (תשס"ד). מטלות ביצוע. בתוך: ר' פזי וש' בן-אליהו (ע'). איך עושים את זה? (עמ' 121- 152). ירושלים: משרד החינוך התרבות והספורט.

פורת, י' ובן-עמי, נ' (תשמ"ב). בואו עיתון, ירושלים: משרד החינוך והתרבות.

פרקינס, ד' (1997). מהי הבנה? חינוך החשיבה, 10, 5 – 12.

פרקינס, ד' (1998). בית ספר חכם. ירושלים: ברנקו-וייס, 82 – 106.

שאלות פוריות/ שאלת שאילות

אדן, ח' ואשכנזי, ו' (2004). מדריך להוראת מקצוע אזרחות (עמ' 101 – 116). ירושלים: האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים, משרד החינוך התרבות והספורט.

גלובמן, ר' וקולא, ע' (1992). ושיודע לשאול. תל-אביב: רמות.

הרפז, י' (2000). הפדגוגיה של השאילה. חינוך החשיבה, 18, 103 – 109.

הרפז, י' (2004). מי שלא שואל, לא יודע. הד החינוך, ע"ח, 10, 28 -33.

הרפז, י' (2007). אנשים לומדים כשרע להם. הד החינוך, פ"א, 5, 64- 65.

ויילר, א' (1994). מסע לחיפוש שאלות טובות. ירושלים: משרד החינוך ומכון ברנקו-וייס.

עבודות חקר וגילוי

אדן, ח' ואשכנזי, ו' (2004). מדריך להוראת מקצוע אזרחות (עמי 125 - 129). ירושלים: האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים, משרד החינוך התרבות והספורט.

גולדברגר, ד' (2003). מתודופדיה. תל-אביב: ידיעות אחרונות והוצאת חמד, 308 –331.

יובינר, ע' ובנימיני, ד' (תשס"ד). עבודת חקר. בתוך: ר' רזי וש' בן-אליהו (ע'). איך עושים את זה? (עמ' 265 – 286 ). ירושלים: משרד החינוך התרבות והספורט.

כהן, א' (1995). שיטות הוראה מפעילות. הוצאת אח. פרקים 6 ו- 11.

שרן, ש' ושרן, י' (1989). על יסודות השיטה של קבוצות חקר מתוך: א' בלצ'נסקי (ע'). ספר יצחק. ירושלים: משרד החינוך. עמ' 123 – 129.

מקורות/ תעודות/ מכתבים/ זיופים

אידלמן, ד' (תשמ"ח). תעודות מזויפות. עלון למורי היסטוריה, 1, 89- 91.

אפק,י' (1981). היסטוריה ודרכי הוראתה. תל-אביב: מעלות, 64 – 71 (השימוש במקורות בהוראת ההיסטוריה).

זון, נ' (תשכ"ג). המקור בהוראת היסטוריה. היסטוריונים ואסכולות היסטוריות. ירושלים: החברה ההיסטורית הישראלית. עמ' 189 – 201.

 טורי, י' (תשכ"ג). המקור בהוראת היסטוריה מתוך: היסטוריונים ואסכולות היסטוריות. ירושלים: החברה ההיסטורית הישראלית. עמ' 202- 207.

עמיעד, ר' ורגב, ח' (תשנ"ז). גישות מערכתיות ובין-תחומיות באשכול לימודי חברה. ירושלים: ת"ל. עמ' 41 – 69.

רגב, ח' (1998) טיפוח מיומנויות הקריאה וניתוח של מקורות היסטוריים. בכתובת:

http://www.education.gov.il/tochniyot_Limudim/history/ahi0015.htm

שביט, ש' (1985). העבר כבעל משמעות. תל-אביב: מסדה, 15 – 30. (המקורות והשימוש בהם בבית הספר).

בולים

בן-שאול, א' וארבל, מ' (1992). לדעת בול – יהדות ספרד. ת"א: המחלקה לחינוך ובולאות לנוער בשירות הבולאי.

נאור, מ' וויסהוף, א' (1997). בולים מספרים על ירושלים. ת"א: משרד הביטחון.

שמר, ד' (1987). בולים מספרים. ת"א: רשפים (חוברת תלמיד + מדריך למורה).שמר, ד'

            (1991). הבול כעזר הוראה במסגרת הכשרת מורים. דפים, 13, 76 – 79.

 מטבעות

אליעזרי, ע' (1997). מטבע זה יותר מכסף – המטבע כמקור היסטורי. עלון למורי היסטוריה, 6, 115 – 118.

אפק, י' (1981). היסטוריה ודרכי הוראתה. תל-אביב: מעלות, 80 – 83.

http://www.mkm-haifa.co.il/schools/yavnieli/limudim/history/history.htm

עבודה בקבוצות

אלדר, צ' (תשמ"ח). הצעה לפעילות לימודית בהיסטוריה שפותחה על בסיס שיטת ההרכבה (Jigsaw). אלון למורי ההיסטוריה, 1, 44 – 53.

גטליב, א' (תשס"א). חשיבה ולימוד בצוותא. בשדה חמד, 1 – 3.

שולמן, ל' ס' (תשנ"ז). קהיליות לומדים וקהיליות מורים. ירושלים: מכון מנדל.

מפות

אפק, יוסף. "השימוש במפה בהוראת ההיסטוריה", אפק יוסף (עורך). היסטוריה ודרכי הוראתה. תל-אביב: מעלות, 1981, 80 – 83.

שביט, ש' (1985). העבר כבעל משמעות. תל-אביב: מסדה, 57 – 66.

אטלס היסטורי ממוחשב: www.amalnet.k12.il/meida/history/alon/ahi0036.htm

כץ, י' (תשנ"ז). המפה – איור או מסמך? קתדרה, 82, עמ' 175 – 180.

ברזל נ' (1986). השליטה הנאצית – דרכי עבודה עם מפות. הוצאת אורנים.

עמיעד, ר' ורגב, ח' (תשנ"ז). גישות מערכתיות ובין-תחומיות שאשכול לימודי חברה. ירושלים: ת"ל, עמ' 83 – 101.

מרכזי למידה

פוקס, א' (1988). מרכזי למידה בכיתה. תל-אביב: אח, 15 – 48.

שמר, ד' (     ). גם כך אפשר- סידרה להדרכת מורים. פרק ד': מרכזי למידה. הוצאת המרכז לטלוויזיה לימודית ומשרד החינוך.

איסבל, ר' (2003). ספר מרכזי הלמידה השלם. קריית ביאליק: אח.

אלדר, צ' ויפה, ל' (2000). היסטוריה בתנועה – מן הכרכרה עד למטוס - . ערכת למידה. ירושלים: ת"ל.

קולנוע/ סרטים

אבישר, א' (1991). תיעוד ועיצוב של תודעה היסטורית בסרטי תעמולה. זמנים, 39 – 40, עמ' 38 – 47.

אליאב-פלדון, מ' (1991). אשליה מסוכנת, אשליה מועילה. זמנים, 39 – 40, עמ' 62 – 71.

בן-יוסף, א', כהן, א' ומרום, י' (תשנ"ה). סיפורי מסך. ירושלים: משרד החינוך.

וסר, מ' (2008). היסטוריה בראי הקולנוע. הד החינוך, פ"ב, 6א, 70 – 73.

זנד, ש' (1991). קליאו והתמונה הנעה. זמנים, 39 – 40, עמ' 57 – 61.

זנד (2002). הקולנוע כהיסטוריה. תל-אביב: עם עובד והאוניברסיטה הפתוחה.

מאלי, י' (1991). האם ההיסטוריה פוטוגנית – הסרט ההיסטורי בעידן פוסט-מודרני. זמנים, 39 – 40, עמ' 62 – 71.

ענתבי, ט' (2000). היסטוריה וקולנוע בכיתת הלימוד. בתוך: ק' טביביאן. מסע אל העבר – מדריך למורה – המאה העשרים/ בזכות החירות. תל-אביב: מט"ח.

קלר, ה' (תשנ"ה). לדעת לצפות – עיון בתכנים ובדרכי הבעה בקולנוע ובטלוויזיה -. ירושלים: מרש החינוך. עמ' 217 – 260.

 קציר, י' (1990). פרופיל של מורה בין קולנוע להיסטוריה. בסמינר, מארס, 12 – 14.

משחקים

טל, מ' (1993). שילוב המשחק בתהליכי למידה – למה וכיצד? הוצאת מכללת לוינסקי ומשרד החינוך.

טל, מ' (1998). משחקים היסטוריה – למה וכיצד? בתוך: ק' טביביאן. מסע אל העבר – מדריך למורה – מימי הביניים ועד העת החדשה. תל-אביב: מט"ח, 35 – 40.

טלשיר, ת' (1987). משחקים לימודיים. הוצאת מכללת סמינר הקיבוצים.

יהל, ש' (תשנ"ב). שילוב המשחק בלמידה. הוצאת מכללת לוינסקי לחינוך.

דילמות/ בעיות/ קונפליקטים/ מחלוקות 

אביב, א' וגלילי-שכטר, ע' (תשנ"ט). ובחרת בחיים – ערך חיי אדם בתרבות ישראל - . ירושלים: האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך, התרבות והספורט.

.....(תשנ"ח). שונות ומחלוקת – אסופה בין-תחומית לבניית צרכנית בית-ספרית סביב מושגים ביהדות על פי המלצות ועדת שנהר - . ירושלים: האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך, התרבות והספורט.

....(תש"ס). מחלוקות בישראל ובעמים – נושא רב-תחומי לבית הספר העל-יסודי ברוח ועדת שנהר. ירושלים: האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך, התרבות והספורט.

גורי, ש' (1980). הוראת היסטוריה. יחידת 4. רמת אביב: באוניברסיטה הפתוחה. עמ' 18 – 20.

יעוז, ח' (1994). ערכים והשתקפותם בדיסציפלינות ההוראה (ספרות והיסטוריה). עיונים בחינוך, 59-60, 367- 372.

מטיאש, י' (תשמ"ח). על הבנה היסטורית, שיפוט ערכי וחינוך מוסרי. עלון למורי היסטוריה,1, 22- 25.

 -------- (תש"ן). עוד על שיפוט ערך בהוראת היסטוריה. עלון למורי היסטוריה, 2, 30 -44.

נווה, א' ויוגב, א' (2002). היסטוריות – לקראת דיאלוג עם האתמול. תל-אביב: בבל. עמ'  296 -  309.

עילם, י' (תשנ"א-ב). הוראת היסטוריה כשדה מבחן לערכים. עלון למורי היסטוריה, 3- 4, 17 – 24.

שביט, ש' (1985). העבר כבעל משמעות. גבעתיים: מסדה. פרק ז': ערכים והערכה בהוראת היסטוריה. עמודים 87- 101.

סרגלי זמן/ תפיסת הזמן אצל ילדים

טוקר, א' (         ). תפישת זמן היסטורי אצל פרחי הוראה והטיפול בה באמצעות מחולל צירי זמן ממוחשב, עבודת מ.א., עמ' 6 – 21 ( + ההפניות הביבליוגרפיות באותם פרקים).

בן-עמי, ש' (1996). על הזמן הקצר ועל הזמן הארוך. זמנים, 55, 14 – 27.

גורי, ש' (1980). מושג הזמן ההיסטורי בתוך:  הוראת ההיסטוריה. יחידת 2. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 34 – 41.

דסה, צ' ואפלל, א' (ללא שנת הוצאה). על קו הזמן. ירושלים: עלית הנוער/ הסכנות היהודית.

וינריב, א' (1987). מקצבי זמן. חשיבה היסטורית. כרך 1. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 63- 64.

זכאי, ד', (1998). זמן פסיכולוגי. תל-אביב: האוניברסיטה המשודרת - משרד הביטחון.

פרנק, א' ושריג, א' (1986). בעיות בתחום תפיסת מושגי זמן היסטוריים אצל ילדים. החינוך המשותף, 121, 83 – 96.

---------------------- (1987). מושגי זמן היסטוריים. החינוך המשותף, 123, 52 – 73.

מרכז טכנולוגיה חינוכית (1998). מעת לעת – הקניית מושג הזצן באמצעות כלי ממוחשב.

שחר, ד' (תש"ן). מושגי זמן בהוראת היסטוריה. עלון למורי היסטוריה, 2, 53 – 60.

אוספים כללים

בן יהודה, א' (1989). שיטות הדרכה. ירושלים: נציבות שירות המדינה.

גולדברגר, ד' (1994). הפעלופדיה. תל-אביב: ידיעות אחרונות, החברה למתנסים ומשרד החינוך.

גולדברגר, ד' (2002). מתודופדיה. תל-אביב: ידיעות אחרונות והוצאת חמד.

גורי, ש' (1980). הוראת היסטוריה. יחידות 2, 3, 4. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

דרור, י' (תשמ"א). לקט פעילויות להוראה ולהדרכה. קריית טבעון: אורנים.

כהן, א' (1995). שיטות הוראה מפעילות, קריית ביאליק: אח.

שילוח, נ', שוהם, ע' ולובלינר, ש' (1998). הנעה והנאה בשיעור ההיסטוריה. קריית טבעון: אורנים.

מסלולים היסטוריים בימינו - פדגוגיה תקשובית-היסטורית

צבי אדיב כותב על "מסלולי היסטוריה" הדורשים הכנה, ארגון וכסף כדי לגרום ללמידה משמעותית. לפני כשנה כתבתי לד"ר שמחה גולדין – יו"ר ועדת המקצוע – לאור הגזרות והקיצוצים בהיסטוריה הבית ספרית. לצערי פנייה זאת לא זכתה לתגובה כלשהי. הנה תמצית הדברים:

מסגרת לימודית ההולכת ומצטמצמת וגזרת שעות הוראה הן בעיות אקוטיות. אולם בעיות  מעיקות יכולות להוות גם הזדמנות ותמריץ לרענון ולחידוש. לא פעם ביטאתי עמדה ביקורתית כלפי קיומם של קורסים וימי לימוד שמתבצעים בצורה מלאכותית ומאולצת באמצעות תקשורת מחשבים. לא פעם שאלתי את עצמי מה הרציונל העומד מאחורי ההתנסויות המיותרות האלה שמבקשות להצדיק בכוח את הטוב שבשימוש טכנולוגיות תקשוביות לקידום הלמידה.

...והנה כאן לפנינו סיבה טובה ומוצדקת "להחליף את הדיסקט" באמצעות ניצול יעיל של הטכנולוגיה. זאת ההזדמנות להרחיב את שעות הלימוד הפורמאליות הקיימות במערכת באמצעות יצירת מסגרת וירטואלית בין התלמידים והמורים. זאת השעה לחשוב, לתכנן ולבצע פדגוגיה תקשובית-היסטורית. החומרים נמצאים בספרי הלימוד ובאתרי בתי הספר, במרשתת והם  הפתוחים לכל. המורה איננו מקור הידע היחיד. שיעור היסטוריה מצליח צריך לצאת מהחומר והתכנים ולהיות נלמד באמצעות פדגוגיה של הפעילות והשאילה, פדגוגיה של העשייה. לימוד פעיל מהווה לימוד בעל משמעות היותו בעל הקשרים רבים. זאת השעה לנצל את התקשוב למען טיפוח החשיבה ההיסטורית באמצעות הטלת מטלות מאתגרות ומעניינות שעל תלמידנו לבצע.

כאמור, קיצוץ שעות הפרונטאליות של מקצוע היסטוריה זאת הזדמנות ליצור את הפדגוגיה התקשובית של המקצוע. כולם צריכים להירתם למאמץ הזה ולכתוב מערכי שיעור ויחידות שילמדו באמצעות האינטרנט. אציג כאן כמה יוזמות שניתן לבצע כעבודות חקר מתמשכות – במקביל ללימוד הרגיל: עריכת דף פייסבוק לדויד בן גוריון, יצירת מצגת על העלייה הגדולה של שנות ה- 50, תערוכת צילומים מלווה הסברים על מלחמת שש הימים, דיון ערכי דרך פורום בנוגע ללימודי היסטוריה, יצירת בלוג לימודי של הכיתה, כתיבת ערך חדש לוויקיפדיה וכו'. כל אלה מטלות ביצוע שנזקקות ללימוד ותורמות לטיפוח החשיבה. סבורני כי יש כאן הצעה מעשית ללכת בה ואתגר שנועד להפיח רוח חדשה למקצוע: ליצור מסלולי היסטוריה קבוצתיים/ כיתתיים – הרחבות או העמקות של נושאים שונים שנלמדים בכיתה – באמצעות מסלולים תקשובים-היסטוריים- פדגוגיים שינוהלו על-יד צוותי היסטוריה עצמם.

בזכות לימודי ההווה

 

מנהל בית הספר הציג בפני את פרוטוקול ישיבת המורים בה הוחלט להפוך את היוצרות. בית הספר הפסיק ללמד היסטוריה והחל ללמד את ההווה. מה זה ללמוד את ההווה ? – שאלתי בתמימות...כיצד לומדים מה שקורה עכשיו? אין מספיק עומק...המידע יכול להיות עצום...לא ברור, לא בדוק. אנחנו מודעים לבעייתיות של הנושא – ענה לי המנהל. היו לנו שאלות רבות.  בנינו את עצמנו תוך כדי עשייה. התמודדנו עם הבעיות. שינינו. עד מהרה הבנו כי עלינו על דרך המלך...דרך חדשה ומקורית. אין תקדימים. זכינו לתמיכה רחבה מצד השלטונות ומשרד החינוך המקומיים.

כאן, במקום הזה, הבינו כי הסיסמאות השגורות בפיהן של הבריות...כמו "מי שלא יודע את העבר, לא מבין את ההווה" או "צריך ללמוד את העבר כדי לא לחזור לטעויות העבר"...אלה סיסמאות ריקות מתוכן, שהרי ההווה מתהווה ללא הפסק בתוך נסיבות מסוימות ותמיד ניתן למצוא תשובות בעבר  - על מה שהיה ולא היה – כדי להצדיק את ההווה. וגם...לא חייבים ללמוד את העבר כמתכון למניעת טעויות שהרי טעות מניחה קיומה של דרך נכונה...ומי יודע היום מה נכון ומה לאו? כל הווה הוא חד-פעמי. לימוד העבר יכול להרחיב ולהציג אפשרויות שונות בהן התנסו בני אדם. אין חוקים בהיסטוריה. רק שדה של התנסויות אנושיות.

צוות המורים בבית הספר הבין כי עדיף ללמד את ההווה, את מה שקרה עכשיו, את היום. אף אחד לא שולל את העבר, אבל נקודות המוצא, הזרקורים מופנים אל הזמן הזה. בבית הספר רגישים התלמידים למציאות החברתית הסובבת אותם, למצוקות ולשמחות של העולם. הבעיות העולמיות מעסיקות את הצוותים המעורבים של תלמידי כיתות ז' – ט': התחממות כדור הארץ, התמכרויות, סכסוכים בין מדינות, מוזיקה, התחמשותה הגרעינית של איראן, גלי העובדים הזרים הפוקדים את אירופה, הבחירות בצרפת. כל אלה נקודות המוצא של מקצוע חדש אשר נקרא "לימודי ההווה", מקצוע בין-תחומי המשלב לתוכו אזרחות, גיאוגרפיה, אמנות, היסטוריה, תקשורת ועוד.

השיעור מתחיל מקריאת עיתון. הילדים מתייעצים ביניהם. בוחרים נושאים. באמצעות עבודות החקר התלמידים חוקרים את הנושאים: מחפשים מידע מתאים, מחברים, ממזגים, מסכמים. הכל באינטרנט: מפות, אנציקלופדיות, תמונות... בבית הספר משוכנעים שידיעת ההווה ממלאה אחת התפקידים המרכזיים שהחברה הועידה לבית הספר: להכין את הנערים לחיים, לספק להם כלים וידע עדכני, רלוונטי. טענתם של המורים הייתה שהמבנה המסורתי של בית הספר היה כבול בשלשלאות המחויבות האקדמית שכפו את עצמן על המערכת.

כעת תיאורטיקנים של החינוך זיהו כי יש כאן תהליך פורה של "קונסטרוקטיביזם"...הווה אומר, הבניית ידע על-ידי התלמידים עצמם, בהנחיה ובהדרכה של המורים. התלמידים בונים מסלולים ההולכים מן ההווה לעבר. הם מציירים צירי זמן, לולאות וגרפים אחרים אשר מחליפים את המסלולים החד-כיווניים שמאפיינים את ספרי ההיסטוריה. כאן מתבצע מסע אמיתי אל העבר שהוא קשור בלימוד מנהגים ומזון, לבוש, חיי היומיום, הנאות ותענוגות. שום נושא אינו חסום בפני חקירה והעמקה. ההליכה אחורנית פותחת בפני הלומדים שערים חדשים לפרשנויות, לסיבות ולגורמים שהיו פעם תוצאות של תהליכים אחרים. קשרים מתחילים להתבהר. לעתים קרובות יש פליאה של גילוי, עיניים שמצביעות על הבנה, שקט של עבודה ושל עניין.

כל שלושה שבועות עוצרים ומקיימים מפגשי מליאה. התלמידים מציגים את עבודותיהם. זאת גם ההזדמנות להזמין תלמידים מבתי ספר אחרים. גם הורים וגם אורחים מכובדים מגיעים לבית הספר. ההיצגים אינם מצוחצחים ויש מקום רב להציג לשאלות שלא מצאו את פתרונן. מוטב להתלבט...בבית הספר הזה להציג שאלות הוא הישג. תלמיד יודע הוא תלמיד שיודע לשאול.

סקר שביעות הרצון האחרון אשר חולק בין התלמידים הציג תוצאות מחמיאות לצוות החינוכי: כ-% 87 מהתלמידים היו מאוד מרוצים מהלימודים והם טענו שמגיעים לבית הספר מתוך רצון ללמוד את ההווה...ומה קורה עם היתר? אחרי חמש שנים של התנסות בלימודי ההווה, המורים מנסים למצוא דרכים חדשות כדי לקרב את כולם ללימודים רלוונטיים. לא קל, אבל יש הרבה מוטיבציה והצלחות.

ראיתי נערים עסוקים. כפי שכתוב בספרי החינוך. הם התכנסו לקבוצות עבודה, דנו ביניהם, חילקו עבודות. הם ניהלו את למידתם. העבר הפסיק להיות גוף זר של ידע סגור בתוך ספרי ההיסטוריה. כאשר יוצאים מהיום לאתמול, האפשרויות פתוחות. אפשר לבחור. אוטופיה יכולה גם להיפך למציאות.  

אמת עובדתית ואמת משפטית

"משפטנים לומדים כבר בראשית דרכם באוניברסיטה, שתיק יש לנתח אך ורק על פי ראיות. יש ראיות, אין ראיות, אפשר להוכיח בבית המשפט, אי אפשר להוכיח בבית המשפט. דני ראיות וסדרי הדין הם חזות הכל. יש אמת משפטית ויש אמת עובדתית, מדקלמים המרצים באוניברסיטה לסטודנטים מופתעים שחשבו עד כה שיש אמת אחת. האמת העובדתית היא מה שקרה במציאות. האמת המשפטית היא מה שניתן להוכיח בבית המשפט. האמת המשפטית לא תמיד תואמת את זו העובדתית. המטרה של בית המשפט, כך נקבע במאות פסקי דין ובכלל זה בפסקי דין של בית המשפט העליון, היא להגיע לאמץ המשפטית, לא העובדתית."

שהם, ל' (2010). משפט חוזר. ת"א: כינרת. עמ' 187