בעקבות המפגש הראשון של צוות החשיבה

המכון לטיפוח החשיבה ההיסטורית

סמינר הקיבוצים

לאחר קריאת פרוטוקול המפגש אשר נכתב והוגש על-יד ד"ר מיכל ווסר, אבקש לציין את הנקודות הבאות:

• כל דיון על הוראת היסטוריה בבית הספר, נקודת המוצא שלו היא השאלה מהי ההגדרה הראויה והמתאימה למקצוע היסטוריה? אני מציע לאמץ את דבריו של א.ה.קאר (היסטוריה מהי, עמ' 41): "היסטוריה היא תהליך מתמשך של יחדי גומלין בין ההיסטוריון לעובדות שלו, דיאלוג אין-סופי בין ההווה והעבר". מכאן ניתן לגזור ולהתאים: הוראת היסטוריה בבית הספר היא דיאלוג מתמשך ואין-סופי בין התלמידים בהווה לבין התכנים ההיסטוריים בעבר.
• היסטוריה בעלת אופי דיאלוגי מזמנת בפני המורים אפשרויות להבחן בצורה ביקורתית. היא טומנת בחובה הזדמנויות רבות לטיפוח סוגי חשיבה היסטוריים שונים: חשיבה אמפתית, חשיבה רב-סיבתית, חשיבה אנליטית, חשיבה מורכבת, חשיבה נוגדת מציאות, חשיבה פרספקטיבית ועוד.
• היסטוריה דיאלוגית וביקורתית מאפשרת עיסוק והתמודדות עם ערכים באמצעות הצגת מקרים, בעיות  ודילמות אנושיות.
• תכנית הלימודים להיסטוריה צריכה לעסוק בעיקר בטיפוח החינוך הביקורתי וההומניסטי באמצעות ההיסטוריה בעלת אופי דיאלוגי שבה כלולים כל סוגי המקורות ללימוד העבר, ובתוכם זיכרונות קולקטיביים, מיתוסים, אמונות ואגדות.
• הפספוס הגדול של מעצבי תכניות הלימודים בהוראת ההיסטוריה היה והינו היעדר הבחנה ברורה וחד-משמעית בין זיכרונות קולקטיביים לבין היסטוריה ביקורתית. ללמד את עברו של העם באמצעות מיתוסים מחופשים להיסטוריה היה זה תחבולה יעילה של מעצבי הוראת המקצוע, תחבולה הנמשכת עד ימינו. ולכן יש צורך לבצע הבחנה רעיונית בתכנית הלימודים בין היבטים היסטוריים לבין היבטים מיתיים.
• העיסוק בשאלות של זהות לאומית קולקטיבית שמור לחומרי הוראה-למידה המציגים והמבטאים את המיתוסים והזיכרונות הקולקטיביים של העם. הם המקור להבניית זהות לאומית תוך יצירת נרטיבים ייחודיים על סמך עובדות היסטוריים (לא תמיד) ואינטרסים של ההווה (באופן מודע או שלא במתכוון).
• לאור גלי ההקצנה והלאומנות הפוקדים את החברה הישראלית בתקופתנו נראה כי לימודי היסטוריה צריכים לקדם בעיקר את החינוך הביקורתי, האזרחי והדמוקרטי, ההומניסטי והכלל-אנושי.   
• הבהרה קוריקולרית. יש לראות את המטרות, ההוראה, הלמידה וההערכה כמקשה אחת, כמנגנון מתואם אחד. כל חלק הולם את החלקים האחרים. כל אלה מרכיבים את תכנית הלימודים. מסמך תכנית הלימודים מורכב משני מרכיב יסוד: "המעטפת הרעיונית של תכנית הלימודים" ו"הפריסה הנושאית". המעטפת כוללת את מטרות התכנית, מבנה הלימודים, הצעות לדרכי הוראה והערכה, הדגשים וכו'.
• תכנית הלימודים להיסטוריה בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה צריכה להכליל % 50 היסטוריה כללית ו- % 50 היסטוריה יהודית (פרקים משולבים או נפרדים). היא תבנה על  שדרה משותפת של היסטוריה עולמית ולאומית/אזורית ממנה תהיינה התפצלויות נרטיביות לפי אינטרסים שונים.
• על סמך ההתנסות ביוזמת תכנית סחל"ב, השינוי הקוריקולרי אמור להתחולל במרכיב ההערכה. משם הוא יתפשט וישפיע על שאר חלקי המערכת.  במקביל תהליך השינוי עובר דרך תודעתם של המורים להיסטוריה. יש לצפות ל"שינוי דיסקט" עם השינוי בהערכה. . 

ד"ר גדי ראונר

18 בנובמבר 2018