מרכיבי המיומנויות של קריאה וניתוח של מקורות היסטוריים חיה רגב, 1998

‏1. קריאה או התבוננות במקור והבנתו

פירוש מלים קשות, מלים לועזיות, ראשי תיבות פירוש מונחים ומושגים זיהוי שמות של אנשים, של מקומות, של יצירות וחיפוש מידע עליהם זיהוי ופענוח של סמלים וסימנים קביעת הנושא, מילות מפתח, רעיונות מרכזיים, או מסר עיקרי

‏2.0 איתור הפרטים המזהים של המקור

‏2.1 התייחסות למחבר או ליוצר המקור:

אדם פרטי, אדם בתפקיד (מלך, שר, מצביא, ראש ממשלה), מוסד או ארגון אדם שהוא בן התקופה (היה עד לאירוע, שמע על האירוע) או אדם שאינו בן התקופה

‏2.2 התייחסות לתאריך ולנסיבות שבהם נכתב או נוצר המקור:

מתי נכתב או נוצר המקור? היכן נכתב או נוצר המקור? לאילו מטרות נכתב או נוצר המקור? לאילו מאורעות היסטוריים מתייחס המקור?

‏2.3 הגדרת סוגי המקור

מקור ראשוני (שנכתב או נוצר על ידי בן התקופה) מקור משני מקור כתוב מקור לא כתוב (חומרי או אחר) מקור מעובד מקור ניטרלי (אובייקטיבי) מקור לא ניטרלי (סובייקטיבי)

‏3. הפקת מידע מהמקור

דוגמה: על אנשים, על מקומות, על אירועים, על אורחות חיים, על כללים וחוקים, על מוסדות, ל דעות ורעיונות, על תרבות חומרית

‏4.0 עיבוד המידע

‏4.1 מיון של פרטי המידע והבחנה

בין תוכן לצורה בין עיקר לטפל בין עובדה לדעה בין סיבה לתוצאה בסוגי גורמים (כגון: כלכליים, פוליטיים, חברתיים) בסוגי תוצאות (כגון: כלכליות, פוליטיות, חברתיות)

‏4.2 מציאת קשרים בין פרטי המידע

קשר ענייני קשר כרונולוגי קשר סיבתי קשר לוגי

‏4.3 סיכום המידע

הסקת מסקנה הכללה

‏5. השוואה בין מקורות

מציאת השווה והשונה יצירת רצף השלמת המידע הכללה (תופעה, עיקרון)

‏6. הערכת מהימנות המקור

זיהוי כוונת הכותב או היוצר של המקור: תיאור תמים תיאור מגמתי תיאור שיפוטי (כגון: שבח, ביקורת, לגלוג)