בינתיים היחיד שמשפיע בצורה אפקטיבית ואמיתית ומעצב את הזהות היהודית, הציונית והאזרחית של ילדי ישראל הוא השר ליברמן. הכלים החינוכיים העומדים לרשות אנשי החינוך לא מסוגלים לעמוד מולו ומתגלים כלא מתאימים בתחרות על עיצוב הזהות. בזמן שהשר ליברמן ורבני ישראל משנים את המציאות בפועל, החינוך עומד בצד ושותק. לימודי אזרחות אשר נועדו להכשיר אזרחים מעורבים ובעלי תודעה דמוקרטית במדינה שמנסה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית מוכיחים את עצמם כלא משמעותיים, דווקא ברגע זה. הרי לכל תלמיד מן המניין מה שמעניין אותו הוא להצליח בבחינת הבגרות. לימודי אזרחות מנותקים מהמציאות החברתית והלאומית.
לימודי אזרחות בעלי משקל היו צריכים להילמד ברחוב ובשוק, בקניון ובכיכר. תלמידים היו צריכים לצאת לראות כיצד ההמון הזועם צועק ומרביץ, מתלהב מקריאות של פטריוטיזם זול. הנוער הזה היה צריך לגדול מוקף רגישות מוסרית לזולת, לשונה ולאחר. על סמך שיעורי האזרחות הוא היה צריך לזהות ביטויים של אנטישמיות יהודית או של גזענות בת-ימית, כמו שהוא מדקלם רשימה של זכויות האזרח שעליו לשנן לבחינת הבגרות. אך לימודי אזרחות ותכניות חינוכיות אחרות הממוקדות בתחומי הזהות, משקלם כנוצה אל מול הגל המאיים שמקרב אותנו אל עבר חברה לא יהודית ולא דמוקרטית.
לקראת שבוע נוסף של קיום יהודי ריבוני במדינת ישראל מתעוררות אצלי השאלות הבאות: כמה תלמידי כיתות י"א וי"ב יצאו להפגין על דעת עצמם, יביאו מחאה, ידברו, יעוררו דיון בכיתה? כמה מורים יעשו כך? כמה מהם יפתחו את הבוקר עם מילים שמנסות לגעת? כמה מנהלים יזמו מהלך של כתיבת מכתב תשובה לרבנים או מכתב פתוח למפגינים בבתי-ים? כמה בתי ספר יפסיקו להיות היכלי הידע וההשכלה ויהפכו להיות "בתי חינוך" כפי שהם קוראים לעצמם? כמה מורים יפסיקו ללמד את החומר וישימו לב שעליהם לפתוח חלון אל החברה ולפנות אל נפש הלומד?
המבחן האמיתי הוא מבחן הביצוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה