לזכרו של פרופסור מיכאל הר-סגור ז"ל

...ואז ב- 11 בפברואר בבוקר מודיעים שוב ברדיו על פטירתו של פרופסור מיכאל הר סגור ותוך כדי הנסיעה לירושלים חוזרות אלי כל מיני מראות מן העבר.

פעם הייתי שומע "שעה היסטורית" בדרך ל"יד בן צבי". היה לי אוסף קלטות שהלך וגדל כי כל יום שישי בשעה 19.00 הייתי חוזר על הריטואל של לחיצת שני כפתורים בטייפ ומקליט את התכנית. הטייפ היה ממשיך לעבוד כאשר בשעה 19.30 היינו הולכים עם הילדים לאכול ארוחת ערב בחדר האוכל הקיבוצי. בעיות היו מתעוררות כאשר הייתי שוכח לקנות קלטת ריקה או אם לא הייתי בבית כי היה צריך לאתר מישהו שיקליט.

נראה לי כי ב- 1985 כאשר לימדתי את הנושא הלאומיות האיטלקית, תכנית קרויה "האריה והשועל" - על פי דבריו של מקיאבלי - הפקתי דף עבודה והשמעתי לתלמידים קטע מהשידור של הפרופסור. עליהם היה להשלים את הדף על פי הדברים
המושמעים. רציתי להביא את המומחה לתוך הכיתה והדבר הרשים אותי יותר מאשר אותם.

אחר כך נעזרתי בספרונים שהפיקו באוניברסיטה המשודרת: אחד על הרנסנס ואחר על עידן האורות. שני הספרים האלה היו מצוינים בגלל תמצותם, בהירותם ומכיוון שציירו את התקופות עם צבעי אנקדוטות, מושגים כללים...זה היה נהדר. אך בהמשך נחלתי אכזבה כאשר למדתי עם הר-סגור קורס באוניברסיטה על הרנסנס. הוא היה לא ממוקד ומשעמם.

מאוחר יותר, מלאו 20 שנה לשידורים ונערך מפגש מחווה לפרופסור בתיאטרון "צוותא" ולשם
הגעתי לראות אותו ולשמוע את דברי הברכה ואת חיקוים שעשו לו. בשנים אחרונות, אחרי פרישתו של אלכס אנסקי, הפסקתי לשמוע את התכנית כי קולות המנחים האחרים לא היו נעימים. עכשיו אני מחכה שבגלי צה"ל יפיקו תקליטורים עם כל ההרצאות שלו כדי שאוכל לשמוע בדרך ל...ובחזרה מ...במקום לחשוב מחשבות כפירה וחטא.