עוד על הלמידה המשמעותית

הבוקר צפיתי בשיעור שעסק בתגובות היהודים לנאורות. תחילה הסביר המורה את משבר הזהות בעת החדשה. הוא דיבר על היציאה מן הגטו ועל המפגש של היהודי עם החברה הליברלית. הוא דיבר על תנועת ההשכלה, על החילון, על הרפורמים, על האורתודוקסים ועל התבוללות. בהמשך קיבלו התלמידים קטעי מקורות והם התבקשו להסביר במילים שלהם מה היה כתוב בהם ולשייך את הקטעים לאחד הזרמים או צורות החיים. הם שחקו משחק תפקידים והיה ניסיון צנוע לקיים מפגש בין אחרים, בין בעלי זהות שונים. על פי האווירה שנוצרה בכיתה נראה כי התלמידים נהנו ואולי הבינו דבר-מה בנוגע למשבר הזהות היהודי ב- 250 השנים אחרונות. זה היה שיעור היסטוריה טוב שבו המורה הקנה מידע והשתמש באסטרטגיה פעילה לשם הבנה - משחק תפקידים.  אולם בתום השיעור שאלתי את עצמי האם הייתה זו "הוראה משמעותית". חשבתי שהנושא בהחלט משמעותי עבור עולם המבוגרים. איש לא יחלוק על כך. אולם איפה הייתה המשמעות של הנושא ההיסטורי עבור התלמידים? שאלות המנסות לגעת במשמעות האישית לא נשמעו בכיתה. הדיון המקדים שהיה צריך לפתוח את השיעור והדיון המסכם שהיה צריך לסגור אותו היו צריכים לגעת בשאלות: איזה מן יהודים אנו רוצים להיות היום? האם אנו רוצים לחיות בחברה סגורה או פתוחה? מה המחירים שיש לשלם עבור אופציות אלה? או מיהו נושא הדגל של היהדות? או עם מי הייתם רוצים להתחבר? במילים אחרות: מה עמדתם האישית של התלמידים ביחס לסוגיה ההיסטורית-חברתית ולהשלכות האקטואליות?

ההבחנה שאני מבקש להדגיש יכולה להראות ולהיחשב לקטנונית ושולית. אולם בניסיון לטפח בקרב תלמידי בית ספר לא רק הבנה עמוקה אלא גם נקיטת עמדה והנמקה של בחירותם, מורי מקצועות הרוח והחברה  שומא עליהם לחפש ולחתור ליצירת משמעות אישית של התכנים הנלמדים. ללא תוספת כזאת,  אין זו למידה משמעותית עבור התלמידים. במקרה הטוב, כפי שסיפרתי, זו הוראה חווייתית.